בגדאד משרטטת קווים אדומים לטהרן: הסיפור מאחורי בלימת ההשפעה האיראנית בעיראק
ממשלת עיראק מבקשת להגביל את תנועתם של יועצים צבאיים זרים בעיראק לאחר ה-30 בספטמבר, כולל גנרלים ויועצים איראנים, ולהגביל את כניסתם ופגישותיהם לערוצי הממשלה הרשמיים, כך על פי גורם צבאי עיראקי בכיר. צעד זה מגיע לאחר סדרה של ביקורים בלתי צפויים של מפקד כוח קודס האיראני, הגנרל אסמעיל קאני, בעיראק, מאז שאל-זיידי נכנס לתפקיד ראש הממשלה ב-14 במאי.
המהלך העיראקי להגבלת תנועתם של יועצים צבאיים זרים ומפקדים איראנים משקף את רצונה של בגדאד לבסס ריבונות מלאה ולמנוע מעורבות זרה מחוץ לערוצים הרשמיים.
החלטה זו מגיעה בנקודת מפנה היסטורית עבור עיראק: סיום משימת הקואליציה הבינלאומית בהובלת ארצות הברית ב-30 בספטמבר והמאמץ הממשלתי לפירוק המיליציות הפרו-איראניות מנשקן.
1. הרקע מאחורי המהלך
מאז כניסתו של ראש הממשלה עלי אל-זיידי לתפקיד, ממשלת עיראק מקדמת קו עצמאי וריבוני, הזוכה לתמיכה מסוימת מצד ארצות הברית ומדינות המפרץ. הרקע למהלך הנוכחי מורכב משלושה גורמים מרכזיים:
- הדדליין של ה-30 בספטמבר: הממשלה קבעה תאריך יעד זה כסיום רשמי של הנוכחות הצבאית הזרה במדינה (עם יציאת כוחות ארה"ב). במקביל, הציב אל-זיידי דדליין לפלגים החמושים והמיליציות הפרו-איראניות למסור את נשקם ולהתפרק, תוך כוונה לבסס מונופול ממשלתי על הכוח הצבאי במדינה.
- ביקורי הפתע של אסמאעיל קאאני: מפקד כוח קודס, הגנרל אסמאעיל קאאני, קיים מספר ביקורים לא מתואמים בעיראק. במהלך ביקורים אלו נפגש בחשאי עם ראשי מיליציות שיעיות (כמו גדודי חיזבאללה ותנועת א-נוג'באא) והפציר בהם שלא להיענות לדרישות הפירוק של בגדאד, מחשש לפגיעה באינטרסים האיראניים.
- ביקורת עיראקית פומבית: פגישותיו העצמאיות של קאאני עם גורמי ביטחון מקבילים נתפסו בבגדאד כהפרה בוטה של הריבונות. בעקבות זאת, העבירה עיראק מסרים חריפים לטהרן ואף הגדירה את קאאני כ"אישיות בלתי רצויה" כדי לבלום את הפגישות הללו.
2. המשמעות ליחסים בין עיראק לאיראן
היחסים בין המדינות עוברים מתיחה חסרת תקדים ומשנים את אופיים:
- מעבר מיחסים צבאיים ליחסים מדיניים-רשמיים: אל-זיידי מנסה לאלץ את איראן להתנהל מול עיראק כמדינה ריבונית מול מדינה ריבונית. ההנחיות החדשות דורשות מכל גנרל איראני לתאם את ביקורו מראש, לנהל פגישות אך ורק במטה הממשלה בבגדאד, ולא לקיים מגעים חשאיים עם מפקדי שטח.
- אתגר ל"ציר ההתנגדות": עבור איראן, עיראק היא נכס אסטרטגי וגשר יבשתי חיוני. ניסיונות בגדאד לפרק את המיליציות ולהגביל את השפעת משמרות המהפכה מאיימים באופן ישיר על רשת הפרוקסי שבנתה טהראן במשך שני עשורים.
- מנופי לחץ כלכליים: עיראק עדיין תלויה באיראן בנושאים רבים, ופנתה אליה לאחרונה בבקשה להבטיח את מעבר מכליות הנפט העיראקיות במצר הורמוז, מה שמותיר לטהרן כלי לחץ כלכלי משמעותי מול בגדאד.
3. תגובת איראן הצפויה
איראן צפויה לפעול בשני ערוצים מקבילים – דיפלומטי וצבאי-עקיף:
| ערוץ הפעולה האיראני | דרכי מימוש צפויות |
|---|---|
| לחץ פוליטי פנימי | איראן תפעיל את בעלות בריתה הפוליטיות בתוך "מסגרת התיאום" בעיראק כדי ללחוץ על אל-זיידי לרכך את צעדיו, להאריך את הדד-ליין לפירוק המיליציות (הפלגים כבר ביקשו ארכה עד 2027), או לאפשר להם להשתלב במנגנונים הרשמיים תוך שמירה על המבנה המקורי שלהם. |
| התססה באמצעות המיליציות | פלגים קיצוניים, דוגמת "גדודי חיזבאללה" (כתאאב חיזבאללה), כבר השמיעו איומים ישירים להפיל את ממשלת אל-זיידי ולפעול עצמאית בשטח (כמו ניסיונות לאכיפת שליטה במרחב האווירי). איראן עשויה לאפשר להם לייצר מתיחות ביטחונית מבוקרת כדי להוכיח לבגדאד שהיא אינה יכולה לכפות את ריבונותה בכוח. |
| דיפלומטיה חיוורת בפומבי | כלפי חוץ, טהרן תמשיך להצהיר כי היא תומכת ב"עיראק חזקה ועצמאית" ותקרא לפתרון המשבר בדרכי שלום כדי למנוע הידרדרות לעימות חזיתי של המיליציות עם צבא עיראק – תרחיש שאיראן מעדיפה להימנע ממנו בשלב זה. |
בסופו של דבר, איראן אינה צפויה לוותר בקלות על תשתית ההשפעה שלה. המאבק האמיתי בחודשים הקרובים יתמקד בשאלה האם ממשלת עיראק תצליח לאכוף את החוק, או שמא המיליציות האיראניות פשוט יחליפו מדים ושמות אך ישמרו על כוחן העצמאי בשטח.
