הקריסה של "נשק יום הדין": כיצד איבדה איראן את השליטה במצר הורמוז

מאז פרוץ העימות, ארה"ב וישראל פגעו קשות בתשתיות הצבאיות והימיות של איראן. פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) ביצע לאורך החודשים האחרונים, כולל בספטמבר, גלי תקיפות מסיביים נגד חיל הים של משמרות המהפכה (IRGC), השמיד עשרות סירות מהירות, משגרי טילים, ואף פגע במכליות נפט איראניות ששימשו למימון הטרור. הנשיא דונלד טראמפ הגדיר את הנוכחות האמריקאית כ"חומת פלדה" השולטת במצר.

בשבוע שעבר, במהלך עצרת האו"ם, איראן העבירה לארה"ב (דרך מתווך קטרי) הצעה רשמית: איראן תפתח מחדש ותאפשר תנועה חופשית לחלוטין במצר הורמוז תוך 7 ימים, בתמורה להפסקת אש כוללת (כולל בלבנון), הסרת החסמים הימיים מעל נמליה והסרת סנקציות.

ב-26 בספטמבר, הנשיא טראמפ דחה על הסף את ההצעה האיראנית. טראמפ הבהיר כי הוא מזהה שהלחץ הצבאי והכלכלי האדיר ממוטט את איראן, וכי אין לו כוונה להעניק לה חבל הצלה. הוא אף פרסם מפה שבה סימן את האזור כ"מצר טראמפ", לאות סמלי לשליטה האמריקאית.

למרות הניסיונות של איראן לשבש את השיט, יצוא הנפט הגולמי ממדינות המפרץ (סעודיה, איחוד האמירויות, עיראק וכד') זינק בספטמבר ל-12.8 מיליון חביות ביום – הנתון הגבוה ביותר מאז תחילת המלחמה.

 סעודיה לבדה הקפיצה את יצוא הנפט שלה לכ-5.4 מיליון חביות ביום החודש. מדינות המפרץ הצליחו לעשות זאת באמצעות שילוב של צינורות נפט חלופיים (העוקפים את הורמוז אל הים האדום ואל פוג'יירה), לצד שימוש נרחב בשיטת STS (Ship-to-Ship Transfer) – העברת נפט מספינה לספינה במים הטריטוריאליים של עומאן (קרוב לנמל צוחאר), מחוץ לטווח ההשפעה הישיר של משמרות המהפכה.

במשך עשורים איימה טהרן כי אם תותקף, היא "תחנוק" את הכלכלה העולמית על ידי סגירת מצר הורמוז. המציאות הנוכחית מוכיחה שהעולם למד לחיות, לסחור ולייצא נפט בכמויות אדירות גם תחת תנאי הלחימה, תוך עקיפת האיום הצבאי האיראני.

 בעוד מדינות המפרץ נהנות ממחירי נפט יציבים וגבוהים (מעל 100 דולר לחבית) ומצליחות למכור, יצוא הנפט של איראן עצמה צונח לעבר האפס בשל המצור הכלכלי והימי האמריקאי.

עצם העובדה שאיראן הגיעה לאו"ם והציעה "עסקה" לפתיחת המצר מעמדת חולשה, מראה שהנהגתה מבינה שהמצור פוגע בה יותר מאשר בעולם. הסירוב של טראמפ מבהיר שארה"ב מתכוונת להמשיך בחנק האסטרטגי עד לכניעה מוחלטת או שינוי משטר.