הצינור המרכזי חזר לפעילות חלקית: 12 הימים ששיתקו את הנפט הסעודי והותירו את אירופה בחרדה קשה

ב-10 בספטמבר 2026, תשתית של צינור הנפט מזרח-מערב (הידוע בשם Petroline) הותקפה על ידי מספר כטב"מים באזורי ריאד ומדינה. התקיפה גרמה לשריפות ענק, פציעות של אנשי צוות ונזק כבד לתחנות השאיבה (במיוחד ליד אל-מסבאח).

 אף שהמורדים החו'תים מתימן לקחו אחריות כחלק מהמצור הימי והכלכלי שהכריזו, מקורות מודיעין סעודיים ואמריקאיים אישרו כי הכטב"מים התוקפים שוגרו בפועל מדרום עיראק (מחוז מייסאן הגובל באיראן), שם פועלות מיליציות פרו-איראניות.

ממשלת עיראק מיהרה לגנות את האירוע והדיחה את מפקד המבצעים של מחוז מייסאן. סעודיה החליטה בשלב זה שלא להגיב צבאית כדי לאפשר לעיראק לפעול נגד אותן מיליציות.

המשמעות

הצינור מהווה את "עורק החיים" האסטרטגי של סעודיה. מאז שאיראן חסמה הלכה למעשה את המעבר הימי במיצרי הורמוז, סעודיה נשענה על צינור זה כדי להעביר נפט יבשתית ממרכז הפקה במזרח המדינה אל הים האדום במערב, ובכך לעקוף את החסימה האיראנית.
השבתת הצינור למשך כ-12 ימים הוכיחה כי גם החלופות היבשתיות של המפרציות פגיעות למערך הכטב"מים של איראן ושלוחותיה. ההשבתה יצרה לחץ מיידי על מחירים של נפט מסוג ברנט (Brent) בעולם, רוקנה את מאגרי החירום בנמל ינבוע, ואילצה את סעודיה לבטל משלוחים לאירופה.

כמה נפט מצליחה סעודיה להוציא לאחר התיקון?

הקיבולת המקסימלית המלאה של מערכת הצינורות (לאחר שחברת Saudi Aramco הסבה קווי גז מקבילים להובלת נפט מוקדם יותר השנה) עומדת על כ-7 מיליון חביות ביום (bpd).

ההזרמה בפועל לפני התקיפה נעה סביב 4 עד 5 מיליון חביות ביום (המהווים כ-4%-5% מאספקת הנפט העולמית).

הודות למאמצי הנדסה מהירים, חברת ארמקו הצליחה לעקוף את הקטעים הפגועים קשה ולחדש את הפעילות. נכון לימים אלו, הצינור הוחזר לפעילות חלקית המאפשרת הזרמה של כ-2 עד 2.5 מיליון חביות ביום (כחצי מהקיבולת הרגילה). תיקון מלא והגעה חזרה לקיבולת מקסימלית צפויים לקחת בין 3 ל-5 שבועות נוספים. 

בשל האיומים של החו'תים במיצר באב אל-מנדב (בדרום הים האדום), מרבית הנפט שמגיע לינבוע ויועד למערב הופנה צפונה אל צינור SUMED הכלל-מצרי. הצינור המצרי מעביר את הנפט יבשתית מעין סוחנה אל נמל סידי כריר שעל שפת הים התיכון, ומשם הוא מועמס על מיכליות אירופיות.