קצרצר לשבת שמחת תורה – סוף לא סופי

בס"ד
קצרצר לשבת שמחת תורה – אמר ר' יונתן [זקס] – סוף לא סופי
בשעה טובה אנחנו מסיימים בשמחת תורה את קריאת ספר דברים, ובו ביום מתחילים מחזור חדש של קריאת התורה באמצעות התחלת קריאת פרשת בראשית. בסיום הספר אנו קוראים שמשה רואה ממרומי מהר נבו את ארץ ישראל, אך הוא, שהוביל את עמו בנאמנות בדרך הקשה לאורך ארבעים שנה, אינו מורשה להיכנס אל הארץ. ועולה תמיהה בליבנו: הכיצד? האם לא ניתן היה לסלוח לו ולאפשר לו להיכנס לארץ?!
הרב זקס אומר שיש כאן מסר המתמודד עם שתי תפיסות קיצוניות מנוגדות: האלהת האדם (בהתייחסות לאנשים נבחרים); ומנגד – הוזלת מעמד האדם עד כדי השוואתו לשאר בעלי החיים. התורה מקפידה על הבחנה חדה בין האינסופי לסופי, בין הא-לוהים לבין בני האדם, ומצד שני, היא מעניקה לכל אחד ואחת מאיתנו הוד א-לוהי – כל בני האדם ברואים "בצלם א-לוהים".
משה רבנו הוא האדם הנעלה, ובסוף פרשתנו נאמר עליו: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", ובכל זאת גם הוא חוטא ונענש. וזה הלקח לכולנו: לכל אחד מאיתנו יש יעד שלא נגיע אליו, שכן החיים הם סימפוניה בלתי גמורה. מות משה בעבר הירדן הוא ביטוי להיותו בשר ודם. גדולת האנשים הגדולים היא לא בכך שמעולם לא טעו, אלא ביכולתם להפיק לקחים מכישלונותיהם ולא להיכנע לייאוש, ולהמשיך בתקווה ובענווה את המסע לעבר היעד, גם אם הם יודעים שלא יגיעו אליו אלא רק אחרים יגיעו בזכותם.
את דבריו חותם הרב בהצגת שלושה רעיונות גדולים משני חיים, העולים מעיון זה, והם יכולים להועיל לכולנו: א) אנו בני תמותה, ולכן יש חשיבות לכל יום מימי חיינו; ב) אנו טועים, אך נלמד להפיק תועלת מכל טעות; ג) כיוון שלא נוכל להשלים את מסענו הגדול, עלינו לשמש השראה לאחרים שימשיכו את המסע שבו התחלנו.
(ראו: הרב י' זקס, רעיונות משני חיים, עמ' 259-255; שיעורים במנהיגות, עמ' 237-233.)
בברכת שבת שלום וחג שמח, חזק חזק ונתחזק!

קרדיט: הפרופסור עמוס פריש – ראש החוג לתנ"ך (לשעבר) באוניברסיטת בר אילן