מעבר לעלי אל-טאהר: מערכי העומק של חיזבאללה ומבחן הריבונות הלבנונית
קרב עלי אל-טאהר, על כל ההפגזות, הפעולות הקרקעיות, המנהרות והביצורים הנלווים אליו, לא היה רק קרב על גבעה גבוהה. עם הכרזת ישראל על שליטה מבצעית בו, עלתה השאלה הרצינית ביותר בדרום: מה בא אחרי עלי אל-טאהר?
על פי מידע שהגיע לידי אתר החדשות הלבנוני – ג'נוביה, התרחיש הנדון אינו שולל התקדמות צבאית הדרגתית לעבר האזור המשתרע מערב סלים, ג'רמק, סאג'ד וריחאן, ועד לארמטה וג'בל סאפי. אזור זה שונה לחלוטין באופיו מרכס עלי טאהר, לא רק בשל גודלו העצום, אלא גם משום שהוא נמצא ישירות בלב ליבה הגיאוגרפי וההיסטורי של המערך הצבאי הענק שבנה חיזבאללה מאז שנות השמונים.
נתונים אלה עולים בקנה אחד עם מה שהחל להופיע בדיווחים על האפשרות שלחץ ישראלי יעבור לאזור תופח, ריחן וג'בל סאפי, שהן רמות היוצרות גוש הרים מחובר ומשקיפות על כבישים וצירים המחברים את נבטיה לצידון, ג'זין והבקאע המערבית.
מערכי חיזבאללה צפונית לרכס עלי טאהר
- מרחב הבקעא המערבי: זהו אחד המערכים הצבאיים החשובים ביותר של חיזבאללה מצפון לליטאני. המרחב משמש כעומק אסטרטגי לוגיסטי וצבאי, ומכיל תשתיות פיקוד ושליטה, מחסני אמל"ח גדולים, ומערכי שיגור רקטות לטווח בינוני וארוך. אובדן השליטה ברכס עלי אל-טאהר פותח בפני צה"ל נתיב גישה ישיר לפירוק התשתיות במרחב זה.
- רמת נבטיה והעיירות הסובבות (כמו ערב סלים): מצפון ומערב לרכס שוכנת רמת נבטיה האסטרטגית. חיזבאללה ביצר את העיירות והכפרים במרחב זה (הנמצאים תחת אחריות יחידות הגיאוגרפיות כמו 'באדר' ו'עזיז') והפך אותם למתחמים מבוצרים המשלבים תשתיות תת-קרקעיות בתוך שטחים בנויים, עמדות נ"ט, ומפקדות קדמיות.
- מערך האש לטווח בינוני ועומק לבנון: ככל שנעים צפונה מעבר לטווח הראייה הישיר של הרכס, חיזבאללה נשען על מערכי רקטות כבדות, טילי שיוט, וכלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים ורחפני נפץ) המנוהלים ממפקדות עורפיות יותר, במטרה לשמר את "טרור האש" נגד עורף מדינת ישראל גם לאחר אובדן קווי ההגנה הראשונים בדרום.
