סין חושפת את ערוות חיל האוויר המצרי: "סד"כ מטוסי האף-16 אינם מסוגלים לבצע קרבות אוויר"
דיווחים סיניים טוענים כי נכון להיום, חלק ממטוסי הקרב הישנים של מצרים, F-16A/B, חסרים את היכולת הבסיסית לבצע קרבות אוויר-אוויר לטווח בינוני, שכן טווח הקרבות האווירי בפועל שלהם אינו עולה על כ-50 קילומטרים, מה שלפי טענה זו הופך אותם לפגיעים ביותר למטוסי קרב מודרניים ומאוימים להפוך ל"מטרות מעופפות" בכל עימות אווירי שווה ערך.
הטענות הסיניות לגבי מגבלות מטוסי ה-F-16 של מצרים הן נכונות עובדתית מבחינה טכנולוגית, ומשקפות מציאות היסטורית וגיאו-פוליטית מורכבת במזרח התיכון.
להלן הרקע המלא לטענות אלו, הסיפור שמאחורי היעדר יכולות הטווח הבינוני, והמשמעות הנגזרת מכך על העליונות האווירית של ישראל בשמי האזור:
1. "מטוסים מסורסים"
מצרים מחזיקה באחד מציי מטוסי ה-F-16 הגדולים בעולם (כ-220 מטוסים). למרות זאת, מטוסי ה-F-16 המצריים נחשבים לנחותים משמעותית בהשוואה לאלו של ישראל או של מדינות מערביות אחרות:
- מניעת טילי AMRAAM (מעבר לטווח הראייה – BVR): במשך עשורים רבים, ארצות הברית סירבה בתוקף למכור למצרים טילי אוויר-אוויר מודרניים מונחי מכ"ם אקטיבי ("שגר ושכח") מדגם AIM-120 AMRAAM.
- תלות בטכנולוגיית המלחמה הקרה: בשל המגבלות האמריקאיות, חימוש האוויר-אוויר לטווח בינוני של ה-F-16 המצרי התבסס על טילי AIM-7 Sparrow המיושנים (הדורשים מהמטוס להמשיך ולהאיר את המטרה במכ"ם עד לפגיעה). טווח הירי האפקטיבי שלהם אכן מוגבל לטווחים קצרים-בינוניים של עשרות קילומטרים בודדים, והם חסרי אונים מול לוחמה אלקטרונית מודרנית.
- "מטרות מעופפות": בעימות אווירי מול מטוס מודרני המצויד בטילי BVR מתקדמים, מטוסי ה-F-16 הישנים של מצרים אכן יופלו עוד לפני שיצליחו להתקרב מספיק כדי לנעול על מטוסי האויב או לשגר טיל.
2. שיווק ומאבק השפעה
הפרסומים והדיווחים הללו מצד גופי תקשורת ומומחים סיניים אינם מקריים, והם נאמרו על רקע המהלכים הבאים:
- עסקת ה-J-10C וקידום נשק סיני: מצרים חתמה על עסקה לרכישת מטוסי קרב סיניים מתקדמים מדגם J-10C (במטרה להחליף חלק מצי ה-F-16 המזדקן). האינטרס הסיני בפרסומים אלו הוא להדגיש את "נחיתות" והגבלת הנשק המערבי/אמריקאי לעומת החופש המבצעי שבייג'ינג מציעה.
- תרגילים אוויריים משותפים: חילות האוויר של סין ומצרים מקיימים תרגילים אוויריים משותפים חסרי תקדים (כמו תרגילי "נשרי הציביליזציה") על אדמת מצרים. הנוכחות הסינית מעוררת דאגה בישראל ובארה"ב, והדיווחים הסיניים נועדו להצדיק את הצורך של מצרים לפנות לציר חלופי.
- אספקת טילי PL-15: בניגוד לאמריקאים, סין מספקת למצרים יחד עם מטוסי ה-J-10C את טילי האוויר-אוויר המתקדמים שלה לטווח ארוך, ה-PL-15, בעלי טווח מוערך של מעל 150-200 ק"מ, המעניקים למצרים לראשונה יכולת BVR אמיתית וקטלנית.
3. מצרים והעליונות האווירית הישראלית
האינטרס האמריקאי המובהק בהשארת ה-F-16 המצרי "מסורס" נבע ישירות מהמחויבות החוקית של ארה"ב לשמירת היתרון הצבאי האיכותי של ישראל (QME) במזרח התיכון.
ההתפתחויות האחרונות משנות את מאזן הכוחות האזורי:
- עקיפת הווטו הישראלי/אמריקאי: מצרים הבינה כי דרך הסד"כ האמריקאי שלה היא לא תשיג עליונות, ולכן פנתה לאסטרטגיית גיוון מקורות (רכישת מטוסי רפאל מצרפת ומטוסי J-10C מסין).
- צמצום הפער הטכנולוגי: בעוד שמטוסי ה-F-16 הישנים אכן אינם מהווים איום על חיל האוויר הישראלי, כניסתם של מטוסי ה-J-10C החמושים בטילי PL-15, לצד הניסיונות המצריים להשיג טילי "מטאור" אירופיים ארוכי טווח למטוסי הרפאל (מהלכים שישראל ניסתה לסכל), מצמצמים משמעותית את פער העליונות האווירית.
- לחץ אמריקאי נגדי: כדי למנוע ממצרים לעבור לחלוטין לחסות סינית ורוסית, הממשל האמריקאי אישר לאחרונה מכירה מוגבלת של טילי AMRAAM למצרים (כחלק מעסקת הגנה אווירית של מערכת NASAMS). הדבר מעיד על כך שהשאיפה המצרית לעצמאות ועליונות אווירית אילצה את המערכת הגיאו-פוליטית להגיב, והמגבלות ההיסטוריות על חיל האוויר המצרי מתחילות להישחק.
