קצרצר לפרשת כי תצא – לא לאהוב את השנאה

בס"ד
קצרצר לפרשת כי תצא – אמר ר' יונתן – לא לאהוב את השנאה
בין 74 המצוות המופיעות בפרשתנו (שיאנית המצוות בפרשות תורה!) יש שני איסורים, מפתיעים ממש: "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא" ו-"לֹא תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ". והרי המצרים שעבדו אותנו באכזריות ורצחו את בנינו! והרי עשו, אבי האומה האדומית, רצה להרוג את יעקב, ולאדום הייתה שנאה אל עם ישראל לאורך ימי התנ"ך! על רקע היסטורי זה, מדוע לא לשנוא, האם נצטווינו לשכות את העבר? (הרב עצמו מציין את היחס השונה לעמלק, וראוי לזכור זאת למען שלמות התמונה.)
הרב זקס נותן לשאלה זו תשובה משולשת:
א) קודם כל – איננו שוכחים, בפרט לא את שעבוד מצרים. מצווות רבות בתורה הן זכר ליציאת מצרים, ובולט ביניהן חג הפסח, ובו אנחנו מרבים לספר ביציאת מצרים ובשעבוד שקדם לה. נדרשת זכירה, אך לא שנאה.
ב) בכתוב עצמו מופיעים נימוקים לאיסור השנאה: "כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ" – המצרים אירחו בארצם את אבותינו, ויוסף אף הגיע למעמד של משנה למלך, ולא הם היו מקור הגזרות על אבותינו אלא המלך החדש שקם במצרים. ואשר לעשו-אדום – למרות הכול, "אָחִיךָ הוּא".
ג) מה מעניק לנו איסור השנאה? הוא גואל אותנו מהשתעבדות רוחנית למצרים, מחיפוש נקמה מתוך שנאה. לדבריו, "כדי להיות חופשי צריך להשתחרר מן השנאה". וגם אם עשו שונא את יעקב, אַל לנו לרדת לרמתו. בהקשר זה הוא מזכיר את תשובת אביו של דניאל פרל (העיתונאי החטוף שנרצח בפקיסטן) לשאלה, מדוע הוא פעיל למען פיוס בין יהודים למוסלמים. ותשובתו הייתה, שכיוון שהשנאה היא שהרגה את בנו, הוא נלחם בה. ומה לגבי העבר? סיסמת הרב היא: "אל תשכחו את העבר, אבל אַל תהיו שבוייו!", ובניסוח אחר שלו: " צריך… לחיות עם העבר, לא בתוך העבר".
הרב זקס מסיים בציפייתו ממנהיגים, שלא ינצלו חלילה את השנאה ככלי לביצור שלטונם, אלא להפך, יתמקדו בטוב שבכוחנו לעשות, וכך יהפכו את המונהגים לאנשים טובים ונעלים יותר. כדוגמת המופת לכך הוא מצביע על משה רבנו, שליח ה'.
(ראו: הרב י' זקס, שיעורים במנהיגות, עמ' 213-209; "להשתחרר מהשנאה" – באתר הרב)

בברכת שבת שלום וחודש טוב ומרומם,
קרדיט:   הפרופסור (אמריטוס) עמוס פריש – לשעבר ראש החוג לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן