פרוטקשן אמריקאי? הצעת המיליארדים של טראמפ שמסעירה את המפרץ
הצהרתו הדרמטית של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, בריאיון ל"ניו יורק טיימס", שלפיה ארה"ב עשויה להפוך ל-"שומרת המזרח התיכון" בתמורה ל-20% מהכנסות האזור, מהווה ביטוי קיצוני למדיניות החוץ העסקית שלו. הדברים נאמרו כחלק מאסטרטגיית הלחץ על טהרן ברקע הניסיונות לגבש הסכם גרעין סופי, ועל רקע מזכר ההבנות שהושג זה עתה להפסקת אש ולפתיחת מצר הורמוז.
מה מאחורי ההצהרה, היתכנותה והמשמעויות שלה לאזור ולישראל:
1. מה מאחורי ההצהרה? (הרקע והאינטרס של טראמפ)
- אסטרטגיית מיקוח מול איראן ומדינות המפרץ: טראמפ הבהיר כי ההצעה הזו היא חלופה לתרחיש שבו איראן תסכל את הסכם הגרעין הסופי, שאמור להתחיל להידון בשוויץ. המסר שלו כפול: לאיראן – אם תסרבו להסכם, נחדש את התקיפות הצבאיות; למדינות המפרץ העשירות (כמו סעודיה והאמירויות) – אם אתן רוצות הגנה אמריקאית קבועה מפני איראן, עליכן לשלם עליה, ובהרבה כסף.
- דוקטרינת "חברת אבטחה" (Transactional Diplomacy): טראמפ רואה בבריאות ובעוצמה הצבאית של ארה"ב נכס שצריך להניב רווח כלכלי ישיר, ולא כלי לקידום "סדר עולמי ליברלי". הוא נהג כך בעבר כשדרש ממדינות נאט"ו, מיפן ומדרום קוריאה להעלות דרמטית את התשלומים שלהן עבור נוכחות צבא ארה"ב בשטחן.
- צורך פוליטי פנימי (אמריקה תחילה – MAGA): הבוחרים האמריקאים עייפים ממלחמות ממושכות במזרח התיכון. טראמפ מנסה למסגר את המעורבות הצבאית לא כ"מלחמה מבוזבזת", אלא כעסקת נדל"ן או פיננסים רווחית ביותר שמזניקה את הכלכלה והבורסה האמריקאית.
2. מה ההיתכנות של מהלך כזה? (נמוכה עד אפסית)
על אף הרעש התקשורתי, ההיתכנות המעשית של "גביית פרוטקשן" בגובה חמישית מהכנסות המזרח התיכון היא קלושה, מכמה סיבות:
- הגדרת "הכנסות האזור": מבחינה כלכלית, לא ברור למה טראמפ מתכוון. האם מדובר ב-20% מהתמ"ג של כל מדינות האזור? 20% מהכנסות הנפט והגז של מדינות המפרץ? (מדובר במאות מיליארדי דולרים בשנה). המנגנון הטכני לגבייה כזו אינו קיים.
- התנגדות חריפה של מדינות המפרץ: בריאיון עצמו, כשנשאל טראמפ אם קיבל את הסכמתן של סעודיה או איחוד האמירויות, הוא התחמק והודה שרק החל לדון בכך. מדינות המפרץ אמנם מעוניינות במטריית הגנה אמריקאית, אך הן לא יסכימו להעביר נתח כה עצום מהריבונות הכלכלית שלהן לוושינגטון כ"דמי חסות".
- מכשולים משפטיים ופוליטיים בארה"ב: הקונגרס האמריקאי והחוק הבינלאומי אינם מאפשרים לצבא ארה"ב לפעול כ"כוח שכירי חרב" בתשלום עבור מדינות זרות. מהלך כזה יתקל בהתנגדות עזה מצד שתי המפלגות בארה"ב, שיראו בכך פגיעה בערכי המדינה וביושרתה של מערכת הביטחון.
3. המשמעות הגיאופוליטית (השלכות על האזור ועל ישראל)
למרות שההיתכנות הכלכלית נמוכה, לעצם האמירה יש משמעות פוליטית ופסיכולוגית עצומה:
- שחיקת הבריתות המסורתיות: ההצהרה מאותתת למדינות האזור כי הבריתות עם ארצות הברית אינן מבוססות עוד על ערכים משותפים, אינטרסים אסטרטגיים ארוכי טווח או מחויבות ליציבות, אלא על כדאיות כספית רגעית .
- דחיקת ישראל הצידה במשוואה האמריקאית: טראמפ מוכיח כי השיקול המוביל שלו הוא כלכלי-עסקי (הבטחת שיט חופשי במצר הורמוז, יציבות בשווקים, נפט זורם). הדבר בא לידי ביטוי בכך שהוא מקדם את ההסכמים הללו תוך עקיפת עמדותיה של ישראל (ואף השמעת ביקורת פומבית חריפה על ראש הממשלה נתניהו כ"איש קשה מאוד").
- דחיפת המזרח התיכון לעצמאות ביטחונית: ההבנה שאמריקה של טראמפ מסתכלת על האזור דרך החור שבגרוש מאלצת את השחקנים המרכזיים – כולל ישראל ומדינות המפרץ – להבין שהן לא יכולות לסמוך בעיניים עצומות על מטריית הגנה אמריקאית מוחלטת. הדבר עשוי להוביל את ישראל להסתמכות עצמית גדולה יותר, ומנגד, לדחוף את מדינות המפרץ לגוון את קשריהן ולחזק בריתות עם מעצמות כמו סין ורוסיה.
בשורה התחתונה: מדובר בהצהרה שהיא "טראמפיזם" מזוקק – שימוש באיומים מופרכים ודרישות פיננסיות מוגזמות ככלי טקטי להפעלת לחץ בתוך משא ומתן רגיש. המטרה האמיתית אינה באמת לגבות 20% מהכנסות האזור, אלא להכריח את השותפות והיריבות במזרח התיכון להתיישר לפי התנאים של הבית הלבן להסכם הגרעין ולסיום המלחמה באזור.
