מה מאחורי הדיווחים ברשתות הערביות כי טייסים מצריים הפועלים באמירויות מקבלים פקודות מבקרים ישראל המנהלים את מרכז השליטה האווירי במקום?

דיווח: ישראל הציבה באמירויות סוללות חץ וקרן ברזל ומצרים הציבה באמירויות מטוסי קרב. על פי דיווחים את שמי האמירויות מנהלים בקרים ישראלים הנותנים פקודות גם לטייסים המצריים .

 

דיווחים מהעת האחרונה (מאי 2026) אכן מצביעים על שיתוף פעולה ביטחוני חסר תקדים בין ישראל לאיחוד האמירויות, שהתפתח משמעותית במהלך העימות האחרון עם איראן. עם זאת, חשוב להבחין בין תיאום מבצעי הדוק לבין "מרות ישראלית" על כוחות זרים.
הפרטים והמשמעות המבצעית:
מה מאחורי הדיווחים?
    • הצבת מערכות ישראליות: ישראל פרסה באיחוד האמירויות סוללות כיפת ברזל ומערכות לייזר מסוג "מגן אור" (Iron Beam). מדובר בפריסה היסטורית הכוללת עשרות חיילים ישראלים המפעילים את המערכות על אדמת האמירויות.
    • מטוסים מצריים: מצרים אכן פרסה טייסות של מטוסי ראפאל (Rafale) באמירויות כדי לסייע בהגנה על שמי המדינה מפני מתקפות כטב"מים וטילים מאיראן.
    • ניהול שמיים משותף: הדיווחים על "בקרים ישראלים" נובעים מכך שהמערכות הישראליות (במיוחד מערכת ה-Spectro לגילוי כטב"מים) משולבות בתוך רשת הגנה אווירית אזורית. בקרים ישראלים, הפועלים לצד עמיתיהם מהאמירויות ומארה"ב, מספקים מודיעין בזמן אמת והנחיות ליירוט כדי למנוע "אש ידידותית" ולוודא שהמטרות מושמדות ביעילות. 

המשמעות האסטרטגית
    1. קואליציה אזורית בפועל: זוהי הפעם הראשונה שבה מתקיים שיתוף פעולה מבצעי "חי" בין ישראל, מצרים ואיחוד האמירויות תחת מטריה אחת, מה שמוכיח את עומקם של הסכמי אברהם במבחן המציאות.
    2. טכנולוגיה מול כמות: השילוב בין מערכות הגילוי והיירוט הישראליות המתקדמות לבין כוח האש המצרי והאמירתי יוצר שכבת הגנה רב-לאומית.
    3. שמועות על "מרות": השמועות על כך שטייסים מצריים כפופים לישראל אינן מדויקות מבחינה פיקודית. בקרב אווירי משותף, בקר הטיסה (היושב במרכז השליטה) הוא זה שנותן פקודות יירוט לטייסים. אם הבקר הוא ישראלי שמזהה מטרה במערכות המכ"ם שלו, הוא זה שיכווין את הטייס המצרי למטרה, אך מדובר בתיאום מקצועי ולא בכפיפות של צבא מצרים לישראל.

איך זה מתבטא ביום-יום?
    • סנכרון מכ"מים: מערכות המכ"ם הישראליות "רואות" את האיומים מאיראן ומשדרות את הנתונים למרכז השליטה האמירתי, שבו יושבים גם נציגים ישראלים.
    • חלוקת גזרות: ביום-יום, המערכות מחלקות את העבודה: סוללות כיפת ברזל והלייזר הישראליות מטפלות באיומים קרובי טווח, בעוד שהמטוסים המצריים והאמירתיים מוזנקים ליירט כטב"מים וטילי שיוט רחוק יותר מהחופים.
    • חיילים ישראלים במפרץ: נוכחות קבועה של אנשי טכנולוגיה ותפעול ישראלים בבסיסי חיל האוויר באמירויות לצורך תחזוקת המערכות והדרכת הכוחות המקומיים.

חשוב לזכור: למרות שיתוף הפעולה ההדוק, כל צבא שומר על עצמאות הפיקוד שלו. ה"פקודות" שנותנים בקרים ישראלים הן טקטיות ומבצעיות במסגרת המערכה המשותפת, בדומה לאופן שבו פועלות מדינות נאט"ו.