האסטרטגיה של ממשל טראמפ מאחורי הדחת הרמטכ"ל בזמן מלחמה. ספויילר: מתכוננים להחריף את המתקפות על איראן

הערכה שנשמעת יותר ויותר בערוצי החדשות ברחבי העולם טוענת כי רמטכ"ל ארה"ב פוטר לא בגלל סיבה כלשהיא שנעשתה בעבר אלא בגלל תוכנית שעתידה להתבצע בקרוב ואי אפשר לסמוך על הרמטכ"ל שיוציא אותה לפועל בצורה המיטבית.

 

ההערכה שפיטורי רמטכ"ל ארה"ב, גנרל צ'רלס "CQ" בראון, נועדו להכשיר את הקרקע לתוכנית עתידית ולא רק כענישה על אירועי עבר, מתבססת על הרצון של ממשל טראמפ השני (2025) למנות הנהגה צבאית שתהיה מחויבת לחלוטין למדיניותו ("America First") ותבצע פקודות ללא הסתייגויות אידיאולוגיות או ביורוקרטיות.
מאחורי הערכה זו והתוכניות העתידיות המדוברות:
מה עומד מאחורי ההערכה?
  • נאמנות ללא תנאי: בראון נתפס על ידי הנשיא דונלד טראמפ ושר ההגנה פיט הגסת' כמי שמייצג את הנהגת ה-"Woke" בצבא, בשל תמיכתו בתוכניות גיוון והכללה (DEI). ההערכה היא שטראמפ ביקש רמטכ"ל "לוחם" (Warfighter) שיבצע מהלכים דרסטיים מבלי שסדר יום חברתי או ריסון ממסדי יעמדו בדרכו.
  • ניקוי הדרג הפיקודי: בראון פוטר לצד בכירים נוספים כחלק ממהלך רחב לטיהור הפנטגון מקצינים המזוהים עם הממסד הביטחוני הישן, ובמקומם מונה גנרל דן "רייזין" קיין.
על מה היא מסתמכת?
  • הצהרות מוקדמות: שר ההגנה הגסת' הצהיר עוד לפני מינויו כי הצעד הראשון שצריך לבצע הוא פיטורי הרמטכ"ל, כדי "להחזיר את הצבא למסלול" ולהתמקד ביכולת קרבית קטלנית במקום באג'נדות חברתיות.
  • חוסר אמון אישי: טראמפ הביע חוסר אמון בבכירים שמונו בתקופת ביידן וביקש למנוע מצב שבו הצבא יהווה "בלם" להחלטותיו, כפי שקרה לטענתו בקדנציה הראשונה שלו.
תוכניות עתידיות שעל הפרק
החלפת הרמטכ"ל נועדה לאפשר את יישומן של מספר תוכניות אסטרטגיות מרכזיות:
  • שינוי פריסת הכוחות בעולם: תוכנית "אמריקה תחילה" הכוללת נסיגה אפשרית ממוקדי סכסוך והפסקת מימון למלחמות שאינן משרתות ישירות את אינטרס ארה"ב (כגון אוקראינה).
  • החרפת המדיניות מול איראן: הערכות מצביעות על תוכניות לתקיפות אפשריות או הגברת הלחץ הצבאי על איראן, מהלכים שדורשים פיקוד צבאי התקפי ומתואם לחלוטין עם הבית הלבן.
  • שימוש בצבא למשימות פנים: דיונים על שימוש בכוחות צבא לסיוע בגירוש המוני של מהגרים או אכיפת סדר בגבול, פעולה שהנהגה צבאית מסורתית עשויה הייתה להסתייג ממנה מסיבות חוקיות או אתיות.
  • קיצוץ דרסטי ורה-ארגון: תוכנית לקיצוץ של מיליארדי דולרים ופיטורי אלפי עובדים אזרחיים בפנטגון כדי להפנות משאבים להתעצמות טכנולוגית צבאית.

 

השפעת הפיטורין על המערכה נגד איראן

פיטורי הרמטכ"ל הקודם, גנרל צ'רלס "CQ" בראון (בפברואר 2025), ומינויו של גנרל דן "רייזין" קיין תחתיו, היוו נקודת מפנה שאפשרה מעבר למדיניות התקפית ישירה מול איראן. השפעה זו התבטאה בשינוי מהותי של דוקטרינת ההפעלה האמריקנית, שהובילה למלחמה פעילה המתנהלת נכון לאפריל 2026.
ההשפעות המרכזיות של חילופי הגברי על העימות עם איראן:
1. הסרת "בלמים" פנימיים ומעבר להתקפה
  • נאמנות לדרג המדיני: בראון נתפס כמי שמייצג את הגישה המרוסנת של ממשל ביידן. פיטוריו נועדו להבטיח שהנהגת הצבא תהיה "מיושרת" לחלוטין עם רצונו של הנשיא טראמפ להשתמש בכוח צבאי משמעותי.
  • הוצאה לפועל של תוכניות מגירה: בניגוד לקודמו, הרמטכ"ל קיין נחשב ליועץ דומיננטי הדוחף להכרעה צבאית. תחת פיקודו, ארה"ב עברה מתקיפות מוגבלות למבצעים נרחבים, כולל מבצע "Midnight Hammer" (יוני 2025) שבו הושמדו מתקני הגרעין בפורדו, נתנז ואיספהאן.
2. שינוי אופי הלחימה
  • שימוש במפציצים אסטרטגיים: תחת קיין, ארה"ב החלה להפעיל מפציצי B-52 ו-B-2 מעל שטח איראן באופן קבוע, סימן לפגיעה אנושה במערכות ההגנה האווירית האיראניות שבוצעה בשלבים המוקדמים של המלחמה.
  • נטרול הכוח הימי: הרמטכ"ל קיין הכריז לאחרונה כי הנוכחות הימית של איראן "נוטרלה" לאחר שהושמדו למעלה מ-2,000 מטרות בשטח המדינה.
3. זעזוע בשרשרת הפיקוד תוך כדי לחימה
  • טיהור הדרג המקצועי: נכון לאפריל 2026, שר ההגנה פיט הגסת' ממשיך לפטר קצינים בכירים (כמו רמטכ"ל הצבא רנדי ג'ורג') תוך כדי המלחמה. מהלך זה מעורר חשש מפני "פוליטיזציה" של הצבא, אך מבחינת הממשל הוא חיוני כדי להבטיח ביצוע אגרסיבי של פקודות ללא סייגים אתיים או ביורוקרטיים.
  • הכנה לפעולה קרקעית: בעוד בראון התמקד בהרתעה, המנהיגות הנוכחית בנתה כוח משמעותי במזרח התיכון (כולל הדיוויזיה המוטסת 82) כהכנה לאפשרות של פשיטות קרקעיות לתוך איראן או תפיסת נכסים אסטרטגיים כמו האי ח'ארג.
4. תיאום הדוק עם ישראל
  • שיתוף פעולה מבצעי: תחת קיין, התיאום עם צה"ל הפך למבצעי והדוק יותר, כפי שבא לידי ביטוי בתקיפות משולבות ובמסרים מאוחדים מול טהראן.
לסיכום: פיטורי בראון לא היו רק צעד סמלי, אלא המהלך שיאפשר את פתיחת המערכה הצבאית הישירה נגד איראן, תוך החלפת אסטרטגיית ה"הכלה" בגישת "ניצחון מהיר" באמצעות כוח אש מסיבי ושינוי פני הפיקוד העליון.