האם כוחות המרינס העושים דרכם למפרץ עומדים להשתלט על האי חארג' מרכז הפקת הנפט האיראני?

• מטרת התקיפה הנוכחית: ארה"ב השמידה למעלה מ-90 מטרות צבאיות, כולל מחסני מוקשים ימיים, בונקרים של טילים ומערכות הגנה אווירית. המטרה המוצהרת הייתה נטרול היכולת האיראנית לחסום את המצר.
• שימור התשתית: הנשיא טראמפ הדגיש כי בחר בכוונה שלא לפגוע בתשתיות הנפט של האי בשלב זה, כדי למנוע זינוק נוסף במחירי האנרגיה בעולם.
• פשיטות מול כיבוש: בעוד שכיבוש מלא של שטח איראני נחשב לתרחיש קיצוני, ה-31st Marine Expeditionary Unit (MEU) שיצא לאזור מתמחה ב"פשיטות מהירות" ומבצעים מוגבלים, מה שמעלה את הסבירות למבצעים נקודתיים על האי להשמדת מוקשים או סיכול איומים מידיים. 

• נחתים: כ-2,500 נחתים מיחידת ה-31st MEU עושים את דרכם מהאוקיינוס השקט.
• כלי שיט: נושאת המטוסים האמפיבית USS Tripoli (LHA-7) מובילה את הכוח, ומצטרפת לקבוצות התקיפה של נושאות המטוסים USS Gerald R. Ford ו-USS Abraham Lincoln שכבר פועלות באזור.
• כוחות מיוחדים: קיימים דיווחים על כוננות של יחידות "אריות הים" (Navy SEALs) וכוח "דלתא" למבצעים נגד מתקני הגרעין ותשתיות רגישות. 

• פגיעה בתשתיות נפט אזוריות: טהרן איימה להשמיד מתקני אנרגיה של מדינות ושל חברות המשתפות פעולה עם ארה"ב במפרץ.
• תקיפת בסיסים במדינות שכנות: משמרות המהפכה איימו לתקוף ערים ונמלים באיחוד האמירויות (UAE), בטענה שהתקיפה על ח'ארג' יצאה משטחן.
• פגיעה בתשתיות הענק באי חארג' עצמו: מה שיאלץ את הכוח הכובש להימלט מהאי עקב אסון סביבתי עצום.
• חסימת המצר: איראן ממשיכה לטעון כי מצר הורמוז נמצא בשליטתה המלאה ותפגע בכל כלי שיט של "מדינות תוקפניות".

• הסלמה אנרגטית: האי ח'ארג' מרכז כ-90% מייצוא הנפט של איראן. פגיעה עתידית בו עלולה לשתק את הכלכלה האיראנית אך גם לערער את שוק האנרגיה העולמי.
• לחץ פנימי: ארה"ב וישראל פועלות במקביל לחיזוק גורמי אופוזיציה (כמו הכורדים) כדי לערער את יציבות המשטר מבפנים.
• סיכון למלחמה אזורית: התקיפות של איראן בנמל פוג'יירה (איחוד האמירויות) והאיומים על מדינות המפרץ מעלים את הסיכון להפיכת העימות למלחמה אזורית כוללת שתכלול את כל מדינות המפרץ הפרסי.

קרדיט: רשתות חברתיות