אנליסט צבאי ערבי מנסה את כוחו בהערכות: כך תראה המלחמה בין ארה"ב ואיראן

אנליסט צבאי ערבי מנסה את כוחו בהערכות איך יראה התרחיש הצבאי של המלחמה בין ארה"ב ואיראן.

בתחילה, המלחמה באיראן נראית בבירור.

כולם יודעים שצי ארה"ב, ובפרט נושאת המטוסים, הוא "המלך" במשחק השחמט הזה. זהו הכלי שעליו נשענת יכולתה של אמריקה לנהל מלחמה בקנה מידה גדול, אך בו זמנית, זוהי הנקודה החלשה ביותר במערכת כולה.

לאיראנים, תיאורטית, יש את היכולת להטביע או להשבית אותה. לעומת זאת, האמריקאים, תיאורטית, אינם מסוגלים לספק הגנה מובטחת מפני מתקפה מורכבת בקנה מידה גדול.

לכן, הפתרון האמריקאי יהיה יחיד: לפגוע ביסודות כוח האש של איראן. משמעות הדבר היא פגיעה ביכולת לשגר אלפי כטב"מים, יחד עם טילים בליסטיים מדויקים, שיכולים להכריע מערכות הגנה אווירית אמריקאיות כמו Aegis, SM-6 ו-Patriot, ולהפוך נושאת מטוסים לטרף קל למטח טילים איראניים.

המטרה תהיה לחסל את יכולת האש של איראן עוד לפני שהיא מתחילה. מכיוון שהצלחתה של איראן לשגר גלי אש אלה פירושה שאמריקה תאבד למעשה את היכולת להגן על צייה בים!

הטבעה של נושאת מטוסים אמריקאית, או אפילו השבתתה עד כדי חוסר יכולתה לפעול, יסמנו את סוף היוקרה הצבאית האמריקאית באזור, ואולי אפילו ברחבי העולם. לכן, וושינגטון תעשה כל שביכולתה כדי להגן עליה על ידי שיבוש או הפרעה ליכולתה של איראן לבצע תקיפות במקורן, תוך התמקדות באתרי שיגור, מתקני אחסון ורשתות פיקוד ובקרה.

מבינים זאת היטב? שוב, נושאת המטוסים היא הכלי היחיד שבאמת מאפשר לאמריקאים לנהל מלחמה הרסנית באיראן, אך בו זמנית היא הלב החלש ביותר, ואם היא נפגעת, כל משוואת הכוחות קורסת.

בגלל נוכחות הצי האמריקאי בים, כטב"מים לא יופלו על ידי מערכות הגנה אוויריות קרקעיות קונבנציונליות, כלומר מטוסי הקרב עצמם – כמו ה-F-18 וה-F-35 – ייאלצו לרדוף אחריהם באוויר כדי להפיל אותם. זה בתורו פותח פערים בהגנה האווירית, ומעניק לאיראן הזדמנות להשתמש בכטב"מים כדי לתקוף אתרים אמריקאים על הקרקע, מעיראק ועד למפרץ ואפילו לעומאן, בתקופה שבה הכוח האווירי האמריקאי מפוזר.

חיל האוויר שיתמודד עם כטב"מים אלה מוגבל, לא בלתי מוגבל, בעוד שאיראן עשויה להיות בעלת יכולת כמעט בלתי מוגבלת לשגר כטב"מים מסוגים כמו שאהד-136, שאהד-238, מוהאג'ר ואבביל, בעלות נמוכה בהשוואה לעלות הפלתם.

לאחר מכן אנו מגיעים לטילים בליסטיים מדויקים, או טילים היפרסוניים, כמו "פתח-1" ו"פתח-2", אשר לאיראן מספר מוגבל מהם. אלה הם אבן הפינה של המשחק, משום שהסבירות שהם יפגעו במטרות אסטרטגיות אמריקאיות וישראליות גבוהה מאוד, והשפעתם תהיה הרסנית.

איראן תשגר עשרות טילים בליסטיים זולים יחסית, כמו קיאם, זולפיקאר ואמד, יחד עם מספר מוגבל של טיליה ההיפרסוניים הטובים ביותר, במטרה להתיש מערכות הגנה מפני טילים כמו Arrow, THAAD ו-Aegis, ולאחר מכן תשגר את טיליה הטובים ביותר כדי להגדיל את הסבירות שהטילים הכבדים והמדויקים יותר הללו יגיעו למטרותיהם.

התקיפות יהיו בו זמנית: גלי כטב"מים תחילה, כדי לדחוק את הכוח האווירי האמריקאי מהשמיים. לאחר מכן טילים בליסטיים קונבנציונליים ליצירת פערים הגנתיים. לאחר מכן, ברגע המתאים, משוגרים טילים היפרסוניים אל אתרים אסטרטגיים או מרכזים לוגיסטיים רגישים. נראה מספר עצום של כטב"מים שמשוגרים מעל הים, ואז מיד אחר כך כטב"מים תוקפים מטרות קרקעיות, ולאחר מכן מטח של תקיפות בליסטיות.

איראן עשויה בהמשך לנקוט בשימוש נרחב בכטב"מים בעומק שטחה, לא רק לתקיפה, אלא גם כדי להתיש את חיל האוויר שיתקוף אותה, על ידי אילוץ מטוסים אמריקאים וישראליים להיות עסוקים בירי על כטב"מים במקום להתמקד בהפצצת מטרות באיראן עצמה.

במילים אחרות: המלחמה תהיה מלחמת אש והטעיית אש מתוחכמת. לישראל ולאמריקה אין סיכוי ממשי מלבד חיסול יכולת האש של איראן: פגיעה בזירות טילים, במחסני מזל"טים וברשתות פיקוד ובקרה. הבעיה היא שהם חייבים להיות מהירים ביותר ופתאומיים ככל האפשר. כל עיכוב, או הסחת תשומת הלב, ייתן לאיראן זמן להסתיר את אתרי השיגור שלה ולהדק את שליטתה ביכולות השיגור שלה, ובנקודה זו המבצע האמריקאי-ישראלי ייכשל באופן בלתי נמנע וייכנס למלחמת התשה שתוטה באופן גורף לטובת איראן.

שוב: כלי המלך במשחק הזה הוא נושאת המטוסים האמריקאית. פגיעה בו פירושה הסוף. פגיעה בשח מט. לכן… שמרו על עיניכם על הים.

קרדיט לתמונות: AI