טורקיה: פצצת הזמן הדמוגרפית ומנוף הפליטים של ארדואן

טורקיה מחזיקה בשטחה את אוכלוסיית הפליטים הגדולה בעולם, עם כארבעה מיליון בני אדם, רובם המכריע סורים.

תחת נשיא טורקיה ארדואן, הפליטים הפכו מבעיה הומניטרית לכלי אסטרטגי רב-עוצמה במדיניות החוץ של אנקרה. השימוש במיליוני בני אדם כקלף מיקוח מול האיחוד האירופי הוא דוגמה קלאסית לגיאופוליטיקה: הפיכת חולשה פנימית למנוף לחץ חיצוני.

הדינמיקה הזו יוצרת כוח כפול: היא מאפשרת לטורקיה לקבל מימון כלכלי מאירופה, ובו זמנית משמשת כאיום ישיר על היציבות הפוליטית והחברתית של היבשת.

1. סחיטה בדולרים: הסכם הפליטים של 2016
הבסיס למנוף הלחץ הזה הוא הסכם שנחתם ב-2016 בין טורקיה לאיחוד האירופי.

* ההיגיון האירופי: אירופה ביקשה לעצור את גל ההגירה ההמוני שזרם דרך טורקיה ליוון ומדינות הבלקן.

* התמורה הטורקית: בתמורה לבלימת הפליטים, הבטיח האיחוד האירופי לטורקיה מימון של מיליארדי אירו (לצורך טיפול בפליטים), סיוע בתהליך הצטרפות לאיחוד (שלא התממש) והקלות בנושא אשרות כניסה (ויזות) לאזרחים טורקיים.

* הפיכת הכללים: ההסכם הפך את טורקיה ל”שוערת” של הגבולות האירופיים. בפועל, אירופה הפכה לבת ערובה שמשלמת לאנקרה כדי שזו לא תשחרר את הלחץ הדמוגרפי.

2. כרטיס האיום: המנוף מול אירופה
כאשר ארדואן נתקל בלחץ אירופי (כגון ביקורת על זכויות אדם, עיכובים במימון או התנגדות לפעולות צבאיות בסוריה), הוא משתמש בנשק הפליטים באופן ישיר.

* שימוש פומבי באיום: ארדואן מאיים באופן קבוע כי “יפתח את השערים” וישלח מיליוני פליטים לאירופה אם דרישותיו לא ייענו.

* הטקטיקה בגבול יוון: ב-2020, טורקיה דחפה אלפי פליטים לגבול היבשתי שלה עם יוון (נהר אֶבְרוֹס) כדי להפעיל לחץ על אתונה ועל האיחוד האירופי. המהלך יצר כאוס חסר תקדים בגבולות נאט”ו והוכיח עד כמה אנקרה מוכנה ללכת רחוק בשימוש ציני בבני אדם.

* מטרה כפולה: האיום הזה מבטיח שאף מדינה באיחוד האירופי לא תפעיל לחץ אמיתי על טורקיה בנוגע לפעולותיה הצבאיות או לזכויות אדם, מחשש לתגובה מיידית של שחרור הגבולות.

3. פצצת הזמן הפנימית: הפליטים כבעיה מקומית
השימוש הציני בפליטים מזין גם מתחים פנימיים קשים בטורקיה, והופך את הטיפול בהם לנושא רגיש.

* עלייה ברגשות אנטי-סורים: ככל שהמשבר הכלכלי מחריף, כך גוברת הביקורת הפנימית על הממשלה, שטוענת כי הפליטים מקבלים תנאים טובים יותר מאזרחי טורקיה והם “גונבים” מקומות עבודה.

* הדילמה של ארדואן: אף שהפליטים הם מנוף לחוץ, הם גם עול כלכלי ופוליטי מבית. חוסר יכולת לפתור את הבעיה יוצר זעם פנימי המאיים על יציבות שלטונו.

לסיכום: ארדואן הפך את אוכלוסיית הפליטים לעורק כלכלי ומנוף לחץ אסטרטגי שמאפשר לו לסחוט כספים מאירופה ולהגן על פעולותיו הצבאיות. אך שימוש זה מעמיק את המתח הפנימי בטורקיה ואת הבעיה הדמוגרפית. הפליטים הם הכלי למול אירופה ומצד שני הוא בעיה פנים טורקית. (קרדיט: משה ביניאלי, Moshe Binieli, אנליסט גיאופוליטי – ערוץ הטלגרם אסטרטגיה וגיאופוליטיקה )

קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות