המנהרות, החטיפה והחזרה: הדר גולדין 11 שנות מחדל תת קרקעי מתמשך. דעה

פרשת סגן הדר גולדין ז”ל, שנפל ונחטף על ידי ארגון הטרור חמאס במבצע “צוק איתן” (אוגוסט 2014), עמדה במשך שנים ארוכות כסמל למאבק על ערכי צה”ל והחברה הישראלית. החזרת גופתו לקבר ישראל, שאירעה בנובמבר 2025 במסגרת הסכם בין ישראל לחמאס, הביאה סוף ל-11 שנות ייסורים למשפחתו ולמדינה כולה. סיפור החטיפה וההחזרה של גולדין קשור קשר בל יינתק לנושא המנהרות ברצועת עזה, הן כזירת הקרב והחטיפה, והן כגורם מתווך ומשפיע על משוואת המחיר לשחרורו.

המנהרה כזירת חטיפה: “יום שישי השחור”

האירוע שבו נהרג ונחטף סגן הדר גולדין התרחש ב-1 באוגוסט 2014, במהלך הפסקת אש יזומה של 72 שעות. כוח מסיירת גבעתי, בפיקודו של רס”ן בניה שראל ז”ל, פעל ברפיח לצורך איתור וטיפול במנהרות ששימשו את חמאס.
הפרת הפסקת האש: המחבלים יצאו מפתח מנהרה תת-קרקעית ותקפו את הכוח. בקרב הקשה נהרגו מפקד הפלס”ר רס”ן בניה שראל, סמ”ר ליאל גדעוני, וסגן הדר גולדין.

החטיפה למעמקי האדמה: גולדין, ככל הנראה כבר חלל, נחטף על ידי המחבלים לתוך מנהרת לחימה.
המרדף והראיות: סגן מפקד הסיירת, סגן איתן פונד (שקיבל על תפקודו עיטור מופת), הוביל מרדף נועז בתוך המנהרה. במסגרת מרדף זה, וכתוצאה מפעולות נוספות של סיירת מטכ”ל ויחידת אית”ן, אותרו ממצאים שאפשרו לקבוע את מותו של גולדין, אף שגופתו נותרה בשבי.
המנהרות, שנועדו במקור ללחימה ולחדירה לשטח ישראל, הפכו עבור חמאס למקום מסתור שבו הוחזקה גופתו של הקצין במשך למעלה מעשור, כקלף מיקוח אסטרטגי.

שינוי המשוואה: הצורך בשליטה תת-קרקעית עתידית

הסיפור של הדר גולדין ז”ל והמחיר ששולם כדי להשיב את גופתו ממחישים את הלקח האסטרטגי החשוב ביותר: כל עוד חמאס שולט במרחב התת-קרקעי, הוא ימשיך להחזיק ביתרון קריטי ולייצר חטופים וחללים בעתיד.
הפרדוקס התת-קרקעי: שליטה עילית מול היעדר הישג
שיאו של הפרדוקס הגיע במלחמת “חרבות ברזל”, כשדווח שגופתו של גולדין מוחזקת במנהרה ברפיח, לצד כ-150 מחבלים חיים שהתבצרו בה:
הפרדוקס: כיצד ייתכן שמחבלים נותרו מחוץ לטווח ההשגה של צה”ל, למרות שצה”ל שולט קרקעית באזור כבר חודשים?
המנהרה כ”מרחב ריבוני” נפרד: השליטה העילית של צה”ל לא חדרה ל”מדינה התת-קרקעית” שבנה חמאס. מדובר במערכת רב-שכבתית, ממוגנת, המנותקת מהלחימה מעל.

המנהרה כהימור בטוח לטרור
המנהרות של חמאס הן לא רק אמצעי תקיפה אלא תשתית אסטרטגית לייצור קלפי מיקוח:
* בנק מטרות מוגן: המנהרות מאפשרות למחבלים לבצע חטיפות (כמו במקרה גולדין) או להחזיק חטופים אזרחיים וגופות חללים, תוך הימור בטוח כי צה”ל לא יפציץ אותן באופן שיסכן את קלפי המיקוח. זה מעניק למחבלים חסינות יחסית גם כאשר צה”ל שולט בקרקע שמעליהם.
* שימור יכולת: השליטה במרחב התת-קרקעי מאפשרת לחמאס לשמר את פיקודו, אמצעי הלחימה שלו, ואת היכולת המבצעית גם לאחר חודשים של לחימה עילית.
דווח כי כוחותינו הגיעו לטווח של מטרים ספורים בלבד מהנקודה שבה הוחזקה גופתו של הדר , אך נאלצו לסגת משיקולים מבצעיים, בעוד שהמחבלים שמרו על נכסיהם במעמקי האדמה. כתוצאה מכך, המנהרה שימשה כמעין כספת בטחון בלתי חדירה, שהכתיבה לישראל הצורך בעסקה מדינית יקרה, במקום להשיג את ההשבה בכוח צבאי – ובכך המחישה את התבוסה האסטרטגית במישור התת-קרקעי.

המסקנה לעתיד: שליטה תת-קרקעית כמטרת על
כדי לשבור את הפרדוקס ולמנוע מקרים עתידיים, ישראל חייבת לשנות את המשוואה האסטרטגית מול עזה ולשאוף לשליטה אפקטיבית במרחב התת-קרקעי:
* נטרול נכסים: צה”ל צריך להגיע למצב שבו הוא יכול לנטרל את המנהרות באופן מלא – בין אם על ידי הרס מוחלט, או על ידי יצירת שליטה תת-קרקעית נוספת שתהפוך אותן לבלתי שמישות עבור האוייב.
* היכולת להגיע לכל נקודה: יש לפתח ולישם יכולות טכנולוגיות ומבצעיות מתקדמות שיאפשרו לכוחותינו להגיע לכל נקודה במרחב התת-קרקעי במהירות וביעילות גבוהה, ולצמצם משמעותית את היתרון של המחבלים המבוצרים.
* הפחתת היתרון: רק כאשר חמאס יבין כי המרחב התת-קרקעי אינו עוד “מקלט בטוח” ואינו יכול לשמש להסתרת קלפי מיקוח, הוא יאבד את המנוף האפקטיבי ביותר שלו להשגת עסקאות שבויים בתנאים שהוא מכתיב.

אם המציאות הגיאוגרפית הנוכחית לא תשתנה, ובסיבוב העימות הבא יצליח האוייב ,בעזה או בכל גזרה אחרת, לחטוף חיילים או אזרחים נוספים, צפוי כי המחיר שיידרש לישראל לשלם עבורם יהיה גבוה אף יותר מזה ששולם עד כה, שכן הידיעה על קיומם של מבוכים מוגנים נותנת לאויב ביטחון מלא בהימור שלו. השליטה במרחב התת-קרקעי היא אינטרס ביטחוני קיומי למניעת החטוף הבא.
המסקנה הכואבת: איבוד השליטה במרחב התת-קרקעי משמעו תבוסה טקטית ומדינית במונחים של מחיר וערכים. כל עוד המנהרות הן “מקלט בטוח” לקלפי מיקוח, הן ימשיכו לייצר חטופים וחללים בעתיד. ישראל חייבת להפוך את השליטה בתת-קרקע ליעד צבאי עליון כדי לשבור את המשוואה הזו.

קרדיט: המהנדס יהודה כפיר, מומחה ללוחמה תת-קרקעית     קרדיט לתמונות: דובר צה”ל