דרום תימן מצהירה: “פתוחים ליחסי שלום עם ישראל”

לאחר יותר משלושה עשורים של איחוד בין הצפון לדרום, נושא “מדינת הדרום” חזר לקדמת הבמה, כאשר מועצת המעבר הדרומית מציעה חזון להקמת מדינה עצמאית, פתוחה לבריתות אזוריות וליחסי שלום עם ישראל.

בהקשר זה, המועצה מציגה את עצמה ככוח דה פקטו הפועל לשרטוט מחדש של מפת תימן, תוך ניצול הפילוג בין הממשלה המוכרת הבינלאומית לבין החות’ים בצנעא, והתמיכה הפוליטית והצבאית שהיא מקבלת מאיחוד האמירויות הערביות.

ראש מועצת המעבר הדרומית, האלוף איידרוס אל-זוביידי, המשמש גם כסגן נשיא מועצת המנהיגות הנשיאותית של תימן, אומר כי הפתיחות כלפי ישראל קשורה לחזון רחב יותר המבוסס על הפעלה מחדש של תהליך הסכמי אברהם על פי נוסחה המבטיחה את הקמתה של מדינה פלסטינית לצד ישראל.

“פתרון שתי המדינות בין ישראל לפלסטין הוא אבן הפינה להשבת הסכמי אברהם לשגרה, ודרום תימן יכולה להיות חלק ממנו אם מדינת פלסטין תוכר לצד הישראלים”, אמר אל-זובידי לרשת “אל-חורה”.

מנהיגי מועצת המעבר מבינים כי כניסה ליחסי שלום עם ישראל אינה רק צעד דיפלומטי, אלא שער להשגת הכרה בינלאומית ב”מדינת הדרום”, פתיחת דלת להזדמנויות כלכליות והשקעות, וחיזוק מעמדה הביטחוני באזור שבו מאזן הכוחות מעוצב על ידי בריתות חדשות.

משקיפים מאמינים שמגמה זו אינה ניתנת להפרדה מתמורות רחבות יותר באזור, שכן חלק מכוחות המפרץ רואות בנורמליזציה חלק מארכיטקטורת ביטחון אזורית חדשה.

קרדיט: אלערבי

הצעה זו אינה רחוקה מחשיבתם של חלק מתומכי המועצה, במיוחד לאור העובדה שאיחוד האמירויות הערביות, בעלת בריתה הבולטת ביותר של ה-STC, כבר חתמה על הסכמי אברהם ויש לה אינטרסים אסטרטגיים עם ישראל בתחומי הביטחון, האנרגיה והטכנולוגיה.

למרות הסכסוך המתגבר בעזה והדחייה העממית הגוברת של נורמליזציה עם ישראל, הסכמי אברהם נותרו המסגרת ליחסים בין ישראל למספר מדינות ערביות.

המדינות המשתתפות בהסכמים – איחוד האמירויות הערביות, בחריין ומרוקו – בחרו לשמור על ערוצי הקשר הרשמיים שלהן עם ישראל, אם כי בקצב איטי יותר לאחר ה-7 באוקטובר, על מנת לשמר את הרווחים הכלכליים והאסטרטגיים שהן מפיקות משותפויות אלו.

אבל מנהיג ה-STC, מנסור סאלח, מאמין שהסכמי אברהם משמעותיים יותר מהישגים פוליטיים או כלכליים גרידא.

“אנו מבינים את הסכמי אברהם כמושג של דו-קיום בין דתות ותרבויות, וזה לא משהו זר לעמנו. בירת הדרום, עדן, נודעה כעיר של סובלנות, שבה כל התרבויות והדתות התקיימו יחד, ועדויות לכך עדיין קיימות”, אמר סאלח לאלחורה.

בנוגע להשלכות הביטחוניות, סאלח מאמין כי הצטרפות הדרום להסכמי אברהם, בהתאם לעמדה הערבית והאסלאמית, תעניק לו הכרה בינלאומית רחבה יותר ותגן עליו מפני בידוד.

כאשר הרפובליקה הדמוקרטית העממית של תימן והרפובליקה הערבית של תימן הכריזו על איחודן ב-22 במאי 1990, הציפיות הופנו להקמת מדינה מודרנית המבוססת על שותפות, אינטגרציה וצדק. אולם, על פי החזון הדרומי, תקוות אלה נתקלו במציאות שונה: המשטר בצנעא שלט במוסדות המדינה, הוציא קאדרים דרומיים מתפקידי מנהיגות ותפס משאבים. דבר זה הפך את האיחוד לפרויקט שביסס את שליטת הצפון במנופי הכוח.

דובר מועצת המעבר, אנואר אל-תמימי, מאמין שאחדות היא ערך אצילי, אך “תושבי הדרום הבינו מאז 1990 שסיסמאות הן דבר אחד ומציאות היא דבר אחר, ושהדומיננטיות של כוחות שבטיים ודתיים בצפון ביטלה את כל הישגיהם מבחינת מחשבה אזרחית וחיים מודרניים. לפיכך, האפשרות לחזור למצב הקיים הייתה על הפרק מלכתחילה”.

קרדיט: רשתות חברתיות

המצב הסלים עד לפרוץ המלחמה בקיץ 1994, אז כוחות הצפון, בראשות הנשיא לשעבר עלי עבדאללה סאלח שנתמכו על ידי כוחות אסלאמיסטיים פוליטיים, פתחו במתקפה רחבת היקף על הדרום.

ב-7 ביולי של אותה שנה, כוחות אלה השתלטו על המחוזות הדרומיים, ובכך בישרו תקופה של ממשל ריכוזי מצנעא. שלב זה כלל שינויים נרחבים במוסדות המדינה ופירוק של כמה מבנים אדמיניסטרטיביים שהיו קיימים בדרום לפני האיחוד.

בתוך אירועים אלה, נשיא הדרום לשעבר, עלי סאלם אל-בייד’, הודיע ​​ב-21 במאי 1994 על ניתוק הקשרים עם צנעא, צעד שתיאר כדחייה של תוצאות האיחוד והכרזה רשמית על הפרדה פוליטית, מנהלית ומוסדית מהמשטר הקיים דאז.

למרות ההגבלות שהוטלו בעקבות אירועי 1994, תושבי הדרום המשיכו לדרוש “הגדרה עצמית”, כפי שמעידה תנועת הדרום השלווה, שהחלה בשנת 2007 והונהגה על ידי קבוצת עילית של מנהיגים צבאיים ואזרחיים שהודרו ממוסדות המדינה.

התנועה העלתה את הסיסמה של שיקום המדינה, בנייה על מורשת ה-21 במאי, ודרישה מהקהילה הבינלאומית להכיר בכישלון האחדות ובהפיכתה לממשל מאוחד הנשלט על ידי הצפון.

במאי 2017 נוסדה מועצת המעבר הדרומית תחת הנהגתו של איידרוס קאסם אל-זוביידי, וגילמה למעשה את הרצון להתנתק ולנוע לקראת שיקום המדינה. היא הפכה לנציגה הבולטת ביותר של המדינה הדרומית בפורומים אזוריים ובינלאומיים, תוך ניצול התמיכה העממית וההתפתחויות האזוריות והבינלאומיות.

“כאשר מדינת הדרום תחזור, החלטותיה יתבססו על מה שמשרת את האינטרסים של תושבי הדרום, והיא שואפת להיות חלק מהקהילה הבינלאומית ומהסכמים ואמנות בינלאומיות, שכן הדבר יחזק את מעמדה של ארצנו ויחסוך ממנה כל צורה של בידוד פוליטי”, אמר סאלח לאלחורה.

בעוד שמועצת המעבר ממשיכה לבסס את נוכחותה הפוליטית והצבאית, עתידה של “מדינת הדרום” נותר תלוי במאזן הכוחות בתימן ובעמדותיהן של בירות אזוריות שאינטרסים שלהן מצטלבים בדרום חצי האי ערב.

קרדיט: אלחורה     קרדיט לתמונות: אלחורה