הפרה חמורה של הסכם השלום עם מצרים: בסיני הוצבו כ-40 אלף חיילים – כפול מהמותר בהסכם השלום. ישראל מחתה אך התעלמו ממנה!
מקור צבאי בכיר גילה לעיתון Middle East Eye כי צבא מצרים הגביר את פריסתו בצפון סיני לרמה חסרת תקדים מזה שנים, על רקע חששות גוברים כי תוכניתה של ישראל לכבוש את רצועת עזה עלולה לדחוף את הפלסטינים לעבר הגבול המצרי.
המקור ציין כי כ-40,000 חיילים מוצבים כעת בצפון סיני, כמעט כפול מהמספר שהותר במסגרת הסכם השלום בין מצרים לישראל משנת 1979. הוא אישר כי גיוס זה הגיע “בהוראת חוק ישירה של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, בתפקידו כמפקד העליון של הכוחות המזוינים, לאחר פגישה עם המועצה העליונה של הכוחות המזוינים והמועצה לביטחון לאומי”.
הוא הסביר שישראל שואפת לפרק את חמאס ולגרש מספר רב של פלסטינים מעזה, טענה שקהיר דוחה בתוקף. הוא הוסיף כי כוחות מצריים נפרסו באזורים שונים בצפון סיני, כולל “אזור C”, הסמוך ישירות לרצועת עזה. הוא ציין כי ישראל קיבלה הודעה רשמית על תגבורת זו אך התנגדה לגודל הכוחות ולמיקומי פריסתם.
קרדיט: רשתות חברתיות
המקור אישר כי קהיר הדגישה כי התנועות היו בעלות אופי הגנתי בלבד, אך יחד עם זאת הבהירה כי כל התקפה על שטחה תענה בתגובה נחרצת. התגבורת כללה כלי רכב משוריינים, מערכות הגנה אווירית, כוחות מיוחדים וטנקים מסוג M60, הפרוסים סביב רפיח, העיר שייח’ זויד והכפר אל-ג’ורה, הסמוך לגבול.
בהקשר זה, מושל צפון סיני, האלוף חאלד מגוואר, פרסם אזהרה חמורה מוקדם יותר החודש מפני כל ניסיון ישראלי לפגוע בגבול מצרים, ואמר ממעבר רפיח: “כל מי שחושב שהוא יכול להתקרב לגבולותינו יתמודד עם תגובה בלתי צפויה ומזעזעת”.
הצהרות אלה מגיעות על רקע חששות גוברים כי הכיבוש הישראלי הצפוי של עזה עלול לעורר משבר עקירה המוני בקרב פלסטינים. מאז פרוץ המלחמה, דווח על ניסיונות לגרש בכוח מאות אלפי עזתים. סיני הוצעה שוב ושוב במהלך העשורים כאופציה חלופית עבור עקורים פלסטינים, אפשרות שקהיר מחשיבה כ”קו אדום”.
הנשיא א-סיסי הדגיש בעבר, בתגובה לקריאות ארה”ב בנושא זה, כי “העברת פלסטינים היא בלתי מתקבלת על הדעת לחלוטין. הפתרון אינו טמון בעקירת העם הפלסטיני מאדמתו”. עמדה זו מהדהדת בקרב שבטי צפון סיני, הדוחים כל רעיון של יישוב פלסטינים על אדמותיהם.
קרדיט: צבא מצרים
באפריל האחרון, נציגים ומנהיגי שבטים נפגשו בעיר עריש כדי לחזור על דחייתם את הפיכת סיני ל”מולדת חלופית”. השייח’ סלמה אל-אחמר משבט תראבין אמר: “אנו עומדים לצד עזה, אך לא על חשבון סיני או ריבונות מצרים”.
ההסלמה הישראלית הקרבה בעזה מעלה שאלות לגבי יכולתה של מצרים לאזן בין הכנותיה הצבאיות לבין תפקידה הדיפלומטי כדי למנוע משבר הומניטרי גדול בגבולותיה.
קהיר מקיימת יחסים הדוקים עם ישראל מאז חתימת הסכם השלום בשנת 1979, כולל שיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי. יחסים אלה כוללים יבוא וייצוא של גז ישראלי לאירופה, כמו גם הסכמי אזורי תעשייה מוסמכים (QIZ). עם זאת, המלחמה המתמשכת דחפה את היחסים הדו-צדדיים לנקודת השפל שלהם מזה עשרות שנים, במיוחד לאחר שישראל השתלטה על מעבר הגבול פילדלפי במאי 2024. מצרים רואה בכך הפרה של הסכם השלום, בעוד שישראל מתארת זאת כאמצעי ביטחוני למניעת הברחות נשק. ( קרדיט: דפנס ערביכ )
קרדיט: רשתות חברתיות
הערה ברקע הכתבה: הלקח המרכזי של מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 היה שישראל מגיבה למצב הצבאי הקיים מול גבולה ולא להערכת כוונות לריכוזי כוחות חריגים אלו!
המחאה הישראלית בפני מצרים על חריגות קשות אלו שנדחתה בבוטות ע”י מצרים צריכה להדליק אורות אדומים בפני ההנהגה הישראלית.
ישראל צריכה לבקש את התערבות כוחות השלום האמריקאי החונה בסיני ואמור לבדוק ולכפות עמידה בתנאי השלום על הצדדים.
ושוב ישראל רואה איך הסכמי השלום הם כחומר ביד היוצר!!!
לישראל יש את המנופים ללחוץ על מצרים לקיים את סעיפי הסכם השלום ולא להתעלם ממחאות הישראלים ( אלא אם כן ההנהגה הישראלית מחתה תוך כדי קריצה למצרים שהיא לא חייבת להענות לדרישות ישראל וכי מחאותיה נועדו להראות לתושבי ישראל שהם עושים משהו לביטחונם!)