“תשכחו מזה… חיזבאללה לא יוותר על נשקו”
מזכ”ל חיזבאללה, שייח’ נעים קאסם, אולי אינו מספר אחד של חיזבאללה מבחינת יעילות, אך הוא מספר אחד בהיררכיה הארגונית, כמעט והופך ל”דובר הרשמי” של הארגון, המבטא את עמדתה. מנקודת מבט זו, לדבריו יש חשיבות עליונה, ומקבלי החלטות ואנליסטים מבססים עליהן את החלטותיהם וניתוחיהם.
בנאומו האחרון ביום שישי האחרון, לרגל יום השנה לחיזבאללה, הוא שם קץ להשפעות ביקורו של השליח האמריקאי טום ברק עוד לפני שהחל. הוא דחה את המסמך שהחזיק, שהגיע לביירות לפני הגעתו. הפעם, דבריו לא נאמרו בצורה של “רמז” אלא בצורה של “הצהרה”, כאילו רצה לומר: “כאשר הטקסט ברור, אין צורך בפרשנות”.
שייח’ קאסם אומר בבירור: “פרויקט פירוק הנשק כעת, בשלב זה, על כל הצעותיו, הוא למען ישראל”. הוא ממשיך: “אנו חשים שאנו עומדים בפני איום קיומי, איום קיומי על ההתנגדות, על סביבת ההתנגדות ועל תומכי ההתנגדות”.
שייח’ קאסם מעלה אז את ההשערה הבאה: “אם נציית לו נסבול אבדות כבדות, כפי שצפוי אם נעמוד נשאר חמושים, יש לנו תקווה שאם נתעמת איתם, נוכל לסגור בפניהם את הדלת ולפתוח את הדלת לפתרון ולשחרור. אבל אם ניכנע, כפי שאומרים חלק: ‘בואו ניכנע’, פירוש הדבר שביטלנו את הסיבות לכוחנו לשווא, והערובה הבטוחה היא שתהיה תוקפנות ישראלית בלתי מוגבלת, שתהרוס את חיי לבנון, עתידה וחיי עמה.”
השערה זו מובילה למסקנה אחת בלבד:
“היו סבלניים עם מונופול הנשק. לפי הבנתכם, יש לכם מושג של מונופול על נשק, ולנו יש מושג אחר של מונופול על נשק. היו סבלניים, וראו כיצד עזרנו לקידום המדינה, ועכשיו לנשק הזה לא הייתה שום השפעה על קידום המדינה? אם יש מעידה בקידום המדינה, זה בגלל הממשל, זרים או אחרים שלא עוזרים ללבנון, בניגוד לסכנה הגדולה שלא תשמור על לבנון. כלומר, אנו עומדים בפני סכנה שנקראת “ישראל” ואמריקה, ומתמודדים עם בעיה שנקראת מונופול נשק באופן פנימי. כשאנו עומדים בפני סכנה ובעיה, אנו מטפלים בסכנה ואז מטפלים בבעיה. איננו ניגשים לבעיה בזמן שהסכנה אורבת מעל כולנו. תוקפנות והתמודדות עם תוקפנות היא הבעיה החשובה ביותר שעומדת בפני לבנון. הבה נדבר בקול אחד, ונעבוד לקראת סדרי עדיפויות, ונהיה סמוכים ובטוחים שאחרי שנסיר את הסכנה הזו, ואחרי שיושג מה שנדרש, אנו מוכנים לדון באסטרטגיית הביטחון הלאומית ובאסטרטגיית ההגנה.”
שייח’ קאסם מסכם, במבט מאיים: “עכשיו, אם אתם לא מקבלים, מה אוכל לעשות למענכם? מי שמסרב ומקבל השפלה, זה עניינו. אנחנו לא נקבל השפלה.”
עכשיו אתם אומרים: אם תיכנעו, זה יהיה יותר טוב. אנחנו אומרים להם: לא, אנחנו לא בין אלה שנכנעים.
אחרי כל הדיבורים האלה, האם יש מישהו שעדיין משוכנע או מאמין שחיזבאללה ימסור את נשקו? שכחו מהנושא והתחילו לחשוב על תרחיש: מה יקרה אחרי שחיזבאללה יסרב למסור את נשקו? הארגון לא ימסור את נשקו משום, כפי שהוא טוען, הוא עומד בפני שלוש סכנות:
הסכנה הראשונה, ישראל מגבול הדרום.
הסכנה השנייה היא דאעש בגבול המזרחי.
הסכנה השלישית היא העריצות האמריקאית, שמנסה לשלוט בלבנון ולהפעיל עליה אפוטרופסות.
כאשר שלוש ה”סכנות” הללו יוסרו, חיזבאללה ימסור את נשקו. עם זאת, אם “סכנות” אלו לא יוסרו, וסביר להניח שלא יוסרו במוקדם או במאוחר, חיזבאללה ישאר, ונשקו יישאר.
קרדיט: אלערביה קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות