מדענים מצליחים לפתור תעלומה אסטרונומית בת אלף שנים

מחקר שנערך לאחרונה סיפק תיאורים מפורטים בפעם הראשונה של פיצוץ הכוכבים שנקרא “סופרנובה 1181” על ידי יצירת מודל ממוחשב של האבולוציה שלו, לאחר שזה היה תעלומה לאסטרונומים במשך כמעט אלף שנים, לפי רשת CNN האמריקאית .

“סופרנובה 1181” או SN 1181 היא פיצוץ כוכבי בגלקסיית שביל החלב. הוא נצפה על ידי אסטרונומים סיניים ויפנים בשנת 1181 לספירה. זוהי אחת מהנובות הבודדות שתועדו לפני המצאת הטלסקופים, במשך מאות שנים.

המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי The Astrophysical Journal , כלל השוואת מודל המחשב של התפתחותו עם תצפיות טלסקופיות ארכיוניות על שרידי הנובה (ענן ענק של גז ואבק הנראה עד היום).

החוקרים אמרו שהניתוח מצביע בברור על כך ש”SN 1181″ שייך למעמד נדיר של סופרנובות “Iax”, שבהן הצתה תרמו-גרעינית הייתה יכולה לנבוע מהתנגשות של שני ננסים לבנים (סוג של כוכבים), אך הם לא הצליחו להתפוצץ לחלוטין והותיר אחריו “כוכב זומבי” (כוכב שלא מת), תעלומה שבלבלה את המדענים.

המחבר הראשי של המחקר ודוקטורנט לאסטרונומיה באוניברסיטת טוקיו, Takatoshi Ko, אמר שיש 20 או 30 סופרנובות שיכולות להיות מסוג “Iax”, אבל זו היחידה שאנו יודעים עליה בגלקסיה שלנו.

המחקר מצא באופן בלתי מוסבר כי רוחות הכוכבים המהירות, שהתגלו במחקרים קודמים, החלו לנשוב מפני השטח של “כוכב הזומבים” רק לפני 20 שנה, והוסיפו עוד מסתורין ל-SN 1181.

לפי CNN, מומחים אמרו כי קביעת “מה קרה לסופרנובה 1181” יכולה לעזור לאסטרונומים להגיע להבנה טובה יותר של חייהם ומותם של כוכבים וכיצד הם תורמים להיווצרות כוכבי לכת.

לקח לאסטרונומים כ-840 שנה לפתור את התעלומה הגדולה הראשונה בנוגע ל”סופרנובה 1181″, שהייתה אמורה לקבוע את מיקומה בגלקסיית שביל החלב, לפי CNN.

הכוכב הגוסס היה הסופרנובה האחרונה ללא שריד מאומת עד 2021, אז עקב אחריו פרופסור לאסטרופיזיקה באוניברסיטת מנצ’סטר באנגליה, אלברט זילסטרה.

האסטרונומית החובבת דנה באצ’ק גילתה את ערפילית הסופרנובה ב-2013 תוך כדי חיפוש בארכיון של גשושית אינפרא אדום של נאס”א, או WISE, אבל Zijlstra היה הראשון שקישר את הערפילית לסופרנובה 1181.

גרמי השמים של הסופרנובה נמצאים במרחק של כ-7,000 שנות אור מכדור הארץ, ובמרכזם יש גוף בגודל כדור הארץ המסתובב במהירות הנקרא ננס לבן, שהוא כוכב מת שמיצה את הדלק הגרעיני שלו.

קרדיט: אלחורה    קרדיט לתמונות: ויקיפדיה