מחקר חדש מוכיח שוב את התיאוריה של איינשטיין על חורים שחורים

מחקר שנערך לאחרונה חשף כי ישנו אזור ב”קצה חור שחור” במרחק של כ-10,000 שנות אור מכוכב הלכת כדור הארץ, מה שמוכיח את התיאוריה של המדען המפורסם אלברט איינשטיין בנוגע ל”אזור השוקע”, בו החומר מאבד את יכולתו להישאר במסלולו ונופל לתוך החור השחור, כך דיווחה  הרשת האמריקאיתCNN .

“התעלמנו מהאזור הזה כי לא היו לנו את הנתונים, אבל עם מה שמצאנו עכשיו, אי אפשר להסביר את זה בדרך אחרת”, אמר אנדרו מאמרי, המחבר הראשי של המחקר שפורסם ביום חמישי בכתב העת -Journal of the Royal Astronomical הלונדוני.

זו לא הפעם הראשונה שחורים שחורים תומכים בתורת היחסות הכללית של איינשטיין, שכן התמונה הראשונה של חור שחור ב-2019 חיזקה באופן מובהק את ההנחה של הפיזיקאי  שכוח המשיכה הוא רק חומר שגורם לעקמומיות של מארג המרחב-זמן , שפירושו היתוך של מושגי זמן ומרחב, כאשר מידות האורך, הרוחב והגובה מתמזגים יחד עם ציר זמן.

“התלבטנו ממש הרבה זמן אם נוכל להוכיח את זה, ואנשים אמרו שזה יהיה בלתי אפשרי, אז זה ממש מרגש לאשר את זה”, הוסיפה מאמרי.

החור השחור שנצפה נמצא בתוך מערכת הנקראת “XI J1820 + 070”, והוא מורכב מכוכב הקטן מהשמש ומהחור השחור עצמו, ומסתו מוערכת כפי 7 או 8 בערך מהמסה של השמש.

קרדיט: רשתות חברתיות

מדענים השתמשו בטלסקופים NuSTAR ו-NICER של סוכנות החלל האמריקאית (NASA) כדי לאסוף נתונים ולגלות כיצד מתרחש תהליך קליטת הגז החם או הפלזמה מהכוכב אל החור השחור.

ישנה בריכה גדולה של חומר סביב חורים שחורים שסופקו על ידי כוכבים סמוכים, “שרובם יציבים, מה שאומר שהם יכולים לזרום בצורה חלקה (לחור השחור). זה כמו נהר, שבו האזור השוקע הוא כמו קצה של מפל,” הסביר מאמרי.

הפיזיקאי הסביר שהמחקר יעזור להבין יותר טוב את היווצרותם והתפתחותם של חורים שחורים, מכיוון שהוא מספק את כמות המידע הגדולה ביותר.

נאס”א מסבירה כי חור שחור הוא “מקום בחלל שבו כוח הכבידה מרוכז בצורה כה אינטנסיבית שאפילו אור לא יכול להתרחק ממנו או לעזוב אותו”.

קרדיט: רשתות חברתיות

מדענים מאמינים שחור שחור מתרחש כאשר כוכב מת, ויוצר כוח משיכה חזק מאוד בנקודה מסוימת.

לא ניתן לראות חורים שחורים בעין בלתי מזוינת, שכן ניתן לעקוב אחריהם רק באמצעות טלסקופי חלל המצוידים במכשירים מיוחדים, בעלי יכולת לנטר את “תנועות הכוכבים ליד חורים שחורים”, ולדעת כיצד הם נעים באופן שונה מכוכבים אחרים.

גלקסיית שביל החלב לבדה יכולה להכיל יותר מ-100 מיליון חורים שחורים, אם כי קשה לזהות אותם, לפי נאס”א.

קרדיט: אלחורה   קרדיט לתמונות : טווינקל