אסור לשכוח, לא ניתן להשוות!

מבקרים הפוקדים את אתר הזיכרון בטרבלינקה פוגשים, לתדהמתם, בתופעת טבע מעניינת: בכל חורף, עקב ריבוי הגשמים היורדים על מה שהיו פעם, לפני 80 שנה, גאיות הריגה המוניים, הופכת האדמה את פיה, וכך עולים ממעביה עצמות אדם הנגלים לעיני כל: עצמותיהם של ילדים ותינוקות רכים, של נשים, גברים וזקנים. הממטרים הם אינם תופעת הטבע היחידה המתרחשת במקום. גם חפירותיהם של מכרסמים שונים, כגון חפרפרות, מעלות ממעמקי האדמה שרידים ממטלטליהם של יהודים שהגיעו למחנה הארור רגע לפני שהומתו בגז: סירים, בקבוקים, כלי מטבח שונים ועוד. הגרמנים ושותפיהם לרצח העם המפלצתי והתעשייתי הגדול ביותר אותו ידעה היסטורית האומות, הקדישו רבות מזמנם על מנת לטשטש ולהסתיר את הרצח הנורא. אך לטבע חוזק משלו.

את האמת הארורה לא ניתן היה בעבר, ולא ניתן יהיה בעתיד להסתיר: שישה מליוני יהודים, אזרחי הארצות, נרצחו בבורות הירי, הומתו בגז, נשרפו ואפרם פוזר על כל אדמת אירופה. קדמו לכך תהליכי נידוי, גירוש, סימון, השפלה ודה-הומניזציה מן הסוג הגרוע ביותר. הסיבה היתה אחת: היותם יהודים. מכך לא ניתן היה לברוח. האחראים הישירים לרצח היו כמובן הגרמנים תחת גרמניה הנאצית, ‘אנשים רגילים’, רבים בעלי משפחות, הורים לילדים, אשר ראו עצמם כפועלים לא רק מתוך המוסר – אלא בשמו הוא! אך הם לא היו הרוצחים היחידים. בלי סיוע פעיל ומוטיבציה גבוהה ואמיתית להרג יהודים מטעם משתפי הפעולה בכמעט כל הארצות הכבושות באירופה ובצפון אפריקה – השואה לא היתה יכולה להגיע לממדיה המפלצתיים: שישה מליון יהודים, משפחות, קהילות שלמות, נמחקו מעל האדמה.

ההתמודדות עם זיכרון השואה היא קשה מנשוא, בכל שנה. אך השנה, נדמה כי מסתמן קושי מיוחד ואף גדול פי כמה, זאת לאחר הטבח האכזרי של יותר מ-1,200 גברים, נשים, ילדים וקשישים ישראלים ב-7 באוקטובר בידי מרצחי החמאס ועוזריהם.

חשוב, ואף קריטי, להבין כי על אף שמדובר בשתי טרגדיות עצומות בהיסטוריה של העם היהודי, הרי שמדובר בשני אירועים היסטוריים שונים בתכלית ויש להזהר מלבצע השוואות מסוכנות ביניהם. טבח ה-7 באוקטובר היה אסון איום ונורא אשר פקד את אזרחי מדינת ישראל ואת יהודי העולם, אך הוא איננו השואה. השואה היתה אירוע חסר תקדים וייחודי בהיסטוריה האנושית אשר אין, ולא היה לו אח ורע. מטרת העל של הגרמנים היתה להכחיד מעל כדור הארץ כל יהודי ויהודייה באשר הם. לא ניתן היה לברוח מכך ולבטח שלא היתה אז מדינת יהודים ריבונית אשר תהווה להם חוף מבטחים.

חשוב מאוד לזכור זאת ולא לחטוא להשוואות. הן מסוכנות ומביאות לידי זילות המושגים ההיסטוריים ולבסוף לזילות האירועים עצמם וזכרם של הקורבנות. יש להפריד בין האירועים וללמוד אותם היטב ולעומק. הדרך לעשות זאת היא דרך חינוך. מסופקני אם תלמידי ישראל אכן מצויים בדרך הנכונה כיום מבחינה זו.

לזכרם של ששת המיליונים. בני אדם שהיו. ואינם.

קרדיט: עדי קנטור, חוקרת גרמניה בתוכנית לחקר אירופה במכון INSS    קרדיט לתמונות: אמאזון