אודות הסכם ההגנה המתגבש בין סעודיה וארה”ב והקשר לישראל. דעה

אני מתנצל על עומק המאמר, זה הנושא העולמי החשוב ביותר בעת הזו, חשוב יותר גם ממלחמת רוסיה אוקראינה.

הסכם ההגנה המתגבש של ערב הסעודית וארה”ב הוא רק ובעיקר הסכם הגנה ביטחוני לערב הסעודית.

רק הסכם ביטחוני? מה עם השאר?
המחוות לפלסטינאים?, היחסים הדיפלומטים של העולם המוסלמי עם ישראל? הכורים גרעיניים? עומק העשרת האורניום שיקבלו הסעודים?

ובכן אלה הם נושאים שערב סעודית תתפשר עליהם שכן מבחינתם מדובר בזוטות, נושאים שנועדו לספק את דעת הקהל הפנימית והעולמית שחלקה מתנגד להסכם עם “הישות הציונית”, לצמצם ביקורת של גורמים פוליטיים שם, כאן ובארה”ב שמתנגדים משיקולים של בחירות להצלחת המנהיגים הנוכחיים ולהשיג לשותפים להסכם יוקרה ב”ל, כבוד וכנראה גם פרס נובל לשלום וכד’.

להערכתי, ברור לסעודים שזו דרישה שאין להתפשר עליה.
ללא הסכם הגנה בנוסח ההסכם של ארה”ב עם בחריין או דרום קוריאה ויפן, הסכם שגם מבטיח את יציבות המשטר שלהם לא יהיה הסכם.

הסכם שקובע שבמקרה של מתקפה על ערב הסעודית, צבא ארה”ב, צבא שנחשב כיום, ולהערכתי גם בצדק ,לחזק בצבאות העולם, צבא ארה”ב הוא זה שיגן על ערב הסעודית.

מתי ואיך צבא ארה”ב יתערב ויכה במי שיתקוף את ערב הסעודית?.

האם האמריקאים יגיבו על כל טיל כבד שישגרו החות’ים מתימן לערים גדולות בערב הסעודית? כנראה שלא.

 

האם האמריקאים יגיבו על התקפה איראנית גדולה על מתקני הנפט של ערב הסעודית? כנראה שכן.

הדרישה שכאן, להערכתי, ולא תהיה עליה כל פשרה סעודית, היא, שכל הנחתת כוחות כוחות איראניים על אדמת סעודיה או נסיון כיבוש של שטח סעודי, הפלישה הזו תסוכל ומיד ע”י צבא ארה”ב.

ובכן, מדוע הסעודים, להם צבא גדול, צבא שמצוייד במאות מטוסי קרב המשוכללים בעולם, כך גם בטנקים רבים ובאמל”ח אחר הכי טוב ויקר בעולם, הגיעו למצב העלוב הזה בו אינם מסוגלים להגן על עצמם?

התשובה ידועה לכל מתמחה בתחום.
אין לחיילים הסעודים כל רצון להלחם על ארצם, לסכן את עצמם, בתכלס הם שם רק כדי להתפרנס יפה כחיילים.

מדוע?  יש להבין שמדינות המפרץ הפרסי אינם מדינות עם זהות לאומית, גאווה לאומית, מסורת וכד’.

אלו הן מדינות מלאכותיות, שיבטיות, חמולתיות, מדינות שמעשית נשלטות ע”י משפחה אחת.

מבחינת התושבים שם המדינה היא מקום עבודה, אז כן הם הולכים לעבודה במשרד אבל להגן עליו? להלחם? לסכן את עצמם? לא ולא.

אז מה הוא האינטרס של ארה”ב? במילה אחת סין. היא המעצמה העולה של המאה ה 21.

 

אז שוב, מה להסכם הזה ולשלום בין ערב הסעודית לישראל?  ובכן זה טוב רק כגימיק של יחסי ציבור, השגת תמיכה ציבורית.
בנוסף, גם בגלל היוקרה הציבורית והב”ל של המנהיגים המבוגרים ביידן וביבי שמצויים, וזה הטבע, בסוף דרכם הפוליטית.

ברור לאמריקאים שאם הם לא יספקו ערובות צבאיות מוצקות לביטחון ערב הסעודית שהיא עדיין, וכך גם תהיה לפחות ב 20 השנים הבאות, באר הנפט העולמית, אזי סין תעשה זאת.

סין היום ובתוקף השפעתה הגדולה על איראן ובעתיד הלא רחוק צפוי שגם הצבא הסיני המתעצם יתקע כאן יתד(כבר מתבצעים אימונים משותפים של חילות הים של סין וערב הסעודית).

ברור שסין גם תעביר ללא היסוס לערב הסעודית את כל הידע הנידרש לרבות המומחים כדי להעשיר אורניום.

אז מה איכפת לאמריקאים להפסיד לסין את מדינות המפרץ הפרסי שהם באר הנפט של העולם?  בעיקר הסכנה היא שהסכם כזה יביא אותם גם להפסד מהיר מאוד בזירת המזרח הרחוק.

במזרח הרחוק ,ולידעתכם, ארה”ב וסין נערכים לקרב על טיוואן שצפוי להתרחש עד שנת 2027.

הקרב הזה הוא למעשה, כך ברור היום יהיה הקרב על כל הזירה של המזרח הרחוק.( אכן חזרנו למלחמת העולם השניה ואת יפן החליפה סין)

מדוע?  כי הסכם הגנה ,גם לא הסכם פורמלי בין ערב הסעודית לסין ,יגרום למדינות רבות בעולם להכיר בסין כמנהיגת העולם ולהעדיף ולהחליף מוקדם את ארה”ב שיורדת אט אט מגדולתה.

 

מסקנות בקשר לישראל

1, זה לא הסכם בין 3 שותפים שווים ומומלץ לכל גורמים כאן לא להפריז בחשיבותנו.
ההסכם הזה שהוא אינטרס עליון של ארה”ב וערב הסעודית יחתם עם או ללא ישראל, יחתם השנה או מייד אחרי הבחירות בארה”ב ולא משנה מי יהיה הנשיא שם.

2, חשוב שנהיה חלק מההסכם מהבחינה המדינית והכלכלית.
השגת יחסים דיפלומטיים וכלכליים חשובה מאוד גם לביטחון שלנו ולהשגת המשאבים הנדרשים לביטחון כי הסכם עם ערב הסעודית יעלה את התוצר שלנו ובענק וכך את ההכנסות ממיסים.

3, אין לוותר על אינטרסים לאומיים ובטחוניים בגלל ההסכם, האמת, זו לא דרישה סעודית, זו דרישה של אויבי ישראל בפלג השמאלי של הדמוקרטים, ומטרתם היא השגת תמיכה ציבורית שם, זו פוליטיקה פנימית של “מקופחים”.

4, חשוב לשמור על יחסים טובים עם סין, נכון זו מעצמה לא דמוקרטית, אבל מעריכה מאוד את היהודים וישראל, שותפת סחר ענקית שלנו והמדינה החשובה יותר מכל מדינה אחרת בעולם זולת ארה”ב.

קרדיט: אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.  קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות