נישואי ילדות בסוריה. חלק א’

סיפורי ילדות

עוד סיפור שונה על סוריה
כולם מדברים על סוריה. על התקיפות של נכסים של איראן בסוריה ושל מיליציות עושות דברה כגון חיזבאללה לבנון, שעל פי גרמים זרים ובהם הסורים, מיחסות לישראל, וכולם גם דיברו על תקיפות רקטות משטח סוריה אל עבר ישראל.

כולם מדברים על סוריה שחזרה אט אט במהלך השנים האחרונות לחיק משפחת העמים הערבים בשכונה, תהליך שכלל הפסקת תמיכת מדינות כגון סעודיה והאמירויות בארגוני מורדים סורים, והמשיך בחידוש יחסים חלקי ועל אש קטנה עם חלק ממדינות ערב, והתקדם להצעות לקחת חלק בשיקום חורבות סוריה, והגיע לשיא אחר שיא בכך שכולם דיברו על שאסד חדל להיות מוקצה מחמת מיאוס, וחוזר להיות מוזמן לבירות מדינות השכונה, ועל ששר החוץ הסורי מוזמן להגיע לפגישות עם מקביליו בבירות האזור, ושיא השיאים שכולם דיברו עליו היה שב 7 במאי שרי החוץ הערבים החליטו לקבל את סוריה של הקצב מדמשק בחזרה לליגה הערבית.

ומטבע הדברים כמובן שכולם כולל עבדכם הנאמן, דיברו על ביקורו של נשיא איראן בסוריה, שהרי אי אפשר להתעלם מביקורו של נשיא משטר רקוב ורצחני אחד, אצל בן חסותו נשיא משטר רקוב ורצחני אחר.

 

כולם גם מדברים על המצוקה הכלכלית בסוריה, שדחפה את המשטר הרקוב והרצחני, להפוך למדינה מהמובילות בעולם ביצוא סמים שמרעילים את מדינות האזור ואת אירופה, וכבר כתבתי לכם לא פעם על תעשיית הסמים של המשטר ושל חיזבאללה בסוריה.

גם אני אדבר איתכם היום על סוריה, אבל תרשו לי לדבר (שוב) על סוריה אחרת שפחות תשמעו עליה בעיתונות המערבית והישראלית. על סוריה שהמצוקה הכלכלית שהפכה את רוב תשבי סריה לעניים מרודים, ודוחפת את תושביה אל עבר עתיד שכולו רע, על נושא שרבים בוחרים להתעלם מעצם קיומו.

לא אספר לכם היום את סיפורם של ילדי סוריה, שבמקום ללכת לבית הספר, או לאוהל או צריף מאולתר שמשמש תחליף לבית ספר במחנות העקורים הסורים בארצם החרבה, יוצאים לעבוד בשדות, בשווקים, במפעלים, באיסוף אשפה, ובכל מה שיוכל לעזור בכלכלת משפחתם הרעבה, וחלקם מנוצלים באופן מחפיר ועוברים התעללות אפילו נרצחים. גם לא אדבר איתכם היום על דור הילדים היתומים בסוריה השסועה, על נושאים כאובים אלה, אולי נדבר בפעם אחרת.

 

היום נדבר על הזווית הסורית בסיפור שקיים בלא מעט מקומות בשכונה, בהם המצוקה והקשיים הכלכליים מובילים לעלייה בתופעת נישואי קטינים, או יותר נכון בנישואי ילדות, ואם לא ננסה להשתמש במילים יפות, אז במקרים רבים מדובר במשפחות המוכרות את בנותיהן הצעירות.

ולפני שאספר לכם מעט על הנושא, אוסיף שבסוריה, כמו במקומות בהם יש בעיית נגישות לטיפול רפואי איכותי, נישואי ילדות גורמים גם למותן, עקב סיבוכי לידה, וסיבוכים שלאחר הלידה, וחלקן פשוט מדממות למת ביום-יומיים שלאחר הלידה, ונוסף לילדות האומללות שמתו לאחר היריון ולידה בגיל ילדות, שהסתבכו, ישנם גם מקרי רצח והתעללות פיזית ונפשית ע”י הבעל החביב, או רציחת ילדות שברחו מהבעל המתעלל וחזרו לביתן, ובכך גרמו לבושה שחוללה את “כבוד המשפחה” והרי בשכונה שלנו, זו עילה לגזר דין מוות על הילדות האומללות, שנרצחות ע”י אביהן ו/או בני משפחה אחרים, שבכך “מחזירים את כבוד המשפחה…”

 

ברשותכם אביא בפניכם מהסיפור של נישואי הילדות, רק על קצה קצהו של המזלג, כי אחרת מאמר זה עלול להפוך לספר עב כרס, אבל אוסיף שילדות סוריות נמסרות / נמכרות לנישואין לא רק בכל מחוזות סוריה, אלה שבשליטת משטר אסד, וגם במחוזות שבשליטת האיראנים וחיזבאללה, או צדיקים אחרים כדוגמת הארגונים הג’יהאדיסטים השונים, וגם במחנות הפליטים במדינות השכנות, כמו ירדן, לבנון וטורקיה, אפילו ילדות פליטים סורים שהגיעו עד מצרים נמכרות / מחותנות בעל כורחן.

לאחר כל ההקדמה הארוכה הזו, נעבור לסיפורן של ילדות אומללות בסוריה

מה אומר החוק הסורי?

נתחיל מכך שלכאורה החוק הסורי בנושא המעמד האישי, ובכללו כל הקשור לנישואין הוא חוק עדכני לכאורה, חוק מס’ 4 משנת 2019 אשר מתקן מספר סעיפים בחוק המעמד האישי של צו חקיקה מס’ 59 משנת 1953 שהתבסס על תיקונים לחוק מס’ סעיף 16 לחוק המעמד האישי הסורי משנת 1950. מטבע הדברים יש סעיפים המסדירים את נושא נישואי קטינים, ולא שכחו להכניס סעיף מיוחד המסדיר את נישואי אב לביתו (אבל רק אם היא שפויה והביע את הסכמתה להתחתן עם אביה… (ראו את סעיף 12, סעיף קטן מס’ 4 בחוק המדובר.)

נסכם את סעיפי החוק הרלוונטיים ונציין שסעיף 16 מגדיר את גיל 18 כגיל החוקי לנישואי נערים ונערות (במקום גיל 17 לנישואי נערות וגיל 18 לנערים בתיקון הקודם) אבל סעיף 18 לחוק קובע הקלות לנישואי קטינים, ואומר שבמידה ונער או נערה שהגיעו לגיל 15 טוענים לבגרות מינית, הם רשאים לבקש מבית המשפט לאשר להם להתחתן, בתנאי שהאפוטרופוס שלו/ה (האב או הסב) הסכים, והשופט “בדק” וקבע שהנער או הנערה אכן הגיעו לבגרות מינית.

 

אוסיף ולא בציניות, שזה תיקון חיובי לחוק הקודם שקבע שבית המשפט רשאי לאשר לילדים בני 13 ומעלה להתחתן אם טענו לבגרות…

גם סעיף 20 דן בנישואי קטינות, או אם ניצמד ללשון החוק הסורי, למעשה אין הסעיף מדבר על קטינות, אלא קובע שאם אישה שאינה נשואה הגיעה לגיל 18 ורוצה להינשא, על בית המשפט לבקש את אישורו של האפוטרופוס של אותה אישה, ולקבל את תשובתו בתוך תקופה שלא תעלה על חמישה עשר ימים.

לא ראיתי בחוק 4 החדש משנת 2019, כל התייחסות או תיקון לנאמר בסעיף 19 לחוק הישן, המתייחס לנישואי קטינים עם בגירים, שאז נוסף נושא התאמת הגילאים בין המבקשים אישור להינשא, וקבע שהשופט אינו רשאי לאשר נישואים אם הוא מתרשם שיש בין בני הזוג המיועדים, הבדל גילאים שאינו נאות / לא פרופורציונאלי, ושאין עניין אחר שמאפשר את הנישואין (כגון הריון, א.א.).

 

אזכיר גם את צו מס’ 24 משנת 2018 שהחמיר את העונש על נישואי קטינה שלא באישור בית המשפט ו/או ללא רשות האפוטרופוס שלה, וקבע שהעונש על גבר שהתחתן עם נערה בתולה (שמעולם לא נישאה) הוא מאסר מחודש לשישה חודשים, וקנס של 50,000 עד 100,000 לירות סוריות, ואם תשאלו מה הייתה ההחמרה, אסביר שהקנס לפני תיקון החקיקה בצו האמור היה בסך של 100 עד 250 לירות סוריות.

אבל מצד שני בצו המדובר נקבע שאם מדובר בנישואי קטין שלא באישור בית המשפט, ישולם קנס של 25,000 עד 50,000 לירות סוריות, גם אם קיבל את הסכמת האפוטרופוס לנישואין.

אפשר לשער שאת המחוקק הסורי לא מטרידה העובדה שמבין מאות סעיפי חוק המעמד האישי – חוק מס’ 4 משנת 2019, שמספר הסעיפים הדנים בנושא הנדוניה, רב יותר ממספר הסעיפים הדנים בנישואי קטינים.

קרדיט: ערץ הטלגרם מבט למזרח התיכון  קרדיט לתמונה: ADIB CHOwdhury