על צדקה, רמדאן, קיבוץ נדבות וילדים תימנים. חלק א’

צדקה ורמדאן
בעולם המוסלמי מציינים את חודש הרמדאן, שנחשב לחודש של קדושה, שמחה, אחווה, הנדיבות והצדקה.
מיליוני מוסלמים מגיעים אל ערב הסעודית בחודש רמדאן, לקיים את העומרה – עלייה לרגל שאינה בתקופת החג’, אבל בעבור מוסלמים רבים בעולם, ישנה משמעות דתית מיוחדת לקיום טקסי העומרה במהלך חודש רמדאן.

ישנם חדית’ים המתארים את המעלות והגמול של קיום העומרה ברמדאן, ובהם על שהנביא אמר שעומרה ברמדאן שווה לחאג’ (ויש גם המפרשים שעומרה ברמדאן מקבילה לחג’ עם מוחמד שליח אללה) וכן חדית’ים המדברים על הכפלת הגמול בגין קיום העומרה ברמדאן, והגמול בגין קיום מצוות מתן צדקה.

עולי הרגל הרבים בחודש רמדאן, משכו במשך השנים אל שערי העיר הקדושה מכה, גם אנשים שלא באו לקיים את העלייה לרגל, אלא דווקא לנסות לגרוף רווחים מנדיבת ליבם של עולי הרגל, וממסורת מצוות הצדקה של מתן תרומות לעניים, והפכו את קיבוץ הנדבות לעסק.

צדקה וילדים מתימן
ייתכן שראיתים בצמתים שונות בארץ את הילדים מקבצי הנדבות, שמופעלים ע”י פושעים חסרי לב, תופעה דומה ישנה גם בערב הסעודית, רק שבערב הסעודית, כ 90% ממקבצי הנדבות בממלכה הם זרים, כשרובם הגיעו מתימן ומתוכן הרוב המכריע (כ 82%) הם ילדים, אציין שבאחד מהדוחות על תהליך הברחת ילדי תימן לממלכה, שנכתב ע”י יוניצף (קרן החירום הבין-לאומית של האומות המאוחדות לילדים = UNICEF) נאמר שמדובר ב”תערובת בין סחר בילדים לבין הגירה בלתי חוקית”.

אוסיף שלפי נתונים סעדים רשמיים, בעבר הלא כל כך רחוק (2011) רוב מקבצי הנדבות בסעודיה היו תימנים בני 16-25 ועם השנים הלך וירד גילם של הקבצנים התימנים בממלכה. כדי שתבינו את היקף התופעה, אוסיף שלפי נתונים שפורסמו בתחילת 2014, לחודשים יוני עד דצמבר 2013, שנאספו ע”י ארגוני סיוע בין לאומיים בתימן, שהתלוננו על שהסעודים מגרשים מהגרי עבודה לא חוקיים תימנים, שנתפסו בסעודיה, בחזרה לתימן, ששם הם נופלים למעמסה על ארגוני הסיוע, מדובר במעל 235 אלף תימנים שהסעודים ברוב חוצפתם החזירו לתימן. וכן – בהם היו גם קטינים מתחת לגיל 18.

אציין שיוניצף כבר כותבים דוחות בנושא, לפחות משנת 2004 (לא הצלחתי למצוא דוחות קודמים) ושבמקרים רבים משום מה, ממעיטים בהיקף התופעה, אבל העיקר שיוניצף יודעים “לספק נתונים וסטטיסטיקה” בהם רואים שבאופן עקבי כולם באזורים בהם הילדים נמכרים או נמסרים להברחה אל מעבר לגבול, יודעים שזה קורה, אבל לא עושים דבר או שגם הם מחליטים למכור / למסור את ילדיהם, ושאמנם במרבית המקרים (סביב 80%+ בסקרים של יוניצף) ההורים מוכרים או מוסרים את ילדיהם מרצונם, אבל הדוחות של יוניצף גם יודעים לספר שבאופן עקבי לאורך השנים, במקביל לכך שכל זה קורה בהסכמת ההורים, כ 60% מהילדים שנשאלו אמרו שזה קרה בניגוד לרצונם, ושהם רצו להישאר בבית.

בעוד הדוחות היפים והמושקעים של יוניצ”ף (הרי צריך להצדיק את התקציבים שמעברים לפרויקטים ומשכורות של סניף יוניצף בתימן…) מספרים על שנים בהן הוברחו “רק” מאות ילדים או אלפי ילדים תימנים לסעודיה, על פי מידע שפורסם בעיתונות התימנים והסעודית, מדובר בעשרות אלפים עד מאות אלפי ילדים תימנים שכנופיות הפשע מבריחות בשנה, ובשנים דלות פעילות, “רק אלפים 5,000 עד 9,600 ילדים, אבל זה המקום לומר, שלא הצלחתי למצוא נתונים מלאים רשמיים של הרשויות הסעודיות על היקף התופעה.

אוסיף שגם HRW ארגון זכויות האדם הגדול והמכובד, נתן דעתו לנושא הכאוב של ילדים זרים במועסקים בסעודיה, וכבר בשנת 2008 פרסם גם הוא דוח רציני וחמור סבר בן 79 עמודים בערבית (או 84 עמודים באנגלית) אבל אם נחזור לרגע לעולם המציאות, אספר לכם שלמעשה הדוח המרשים לא דן בתופעת הילדים המוברחים לממלכה הסעודית לצורך קיבוץ נדבות או למכירה לעבדות, אלא דן במערכת החוק ואכיפה הסעודית, ובחלק מהדוח מוזכר הטיפול בילדים במערכת החוק הסעודית. אבל העיקר שהדוח ידע להזכיר שיש ילדים זרים שמערכת אכיפת החוק הסעודית “שללה את חירותם” ושאינם מקבלים “את היחס הראוי” מהרשויות הסעודיות… ומאז כמו גופים בינ”ל מכובדים אחרים, גם HRW עשה בערך כלום ושום דבר למנוע את תופעת הילדים המוברחים לממלכה.

במרבית המקרים המצוקה הכלכלית היא הגורמת למשפחות בתימן למסור את הילדים רובם מגיל 4 עד 14 לידי כנופיות מבריחים או לידי בני משפחה, שלוקחים את הילדים למסע ארך שיכול לקחת ימים שבועות, ודואגים להבריחם את הגבול ולהביאם למקום העסקתם החדש כמקבצי נדבות בערי הממלכה (ריאד, מכה, מדינה, אבהא, ג’דה ועוד) ולאסוף את הכסף שקיבלו הילדים מעוברי אורח (ועולי רגל) נדיבים, ולהעבירו לכנופיות המבריחים שאיתם סיכמו את הברחת הגבול והבאתם עד לעיר היעד, וכן למשפחות בתימן.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון   קרדיט לאיור: קריקטור אליום