לבנון: מילה על תקופת התענית הגדולה ועל פסטיבל

ביום שני האחרון, ב 27 בפברואר, החלה תקופת התענית הגדולה (Great Lent) של הנצרות המזרחית, כולל זרמי הכנסיות של הנצרות האורתודוקסית, והכנסיות הקתוליות המזרחיות.

תקופה זו של 40 יום מתחילה שבעה שבועות לפני פסחא, ונועדה להכין את המאמינים לחג הפסחא ולשבעת ימי הצום שלפניו.

כמובן שלא מדובר בארבעים ימי צום מלא, אלא הימנעות מאכילת מגוון סוגי מזון, כגון בשר, דגים ומוצרי חלב, עם שינויים קלים והבדלים בין זרמי הכנסייה השונים.

אציין שהיות וכמו ביהדות, הצום והתענית אינם מטרה בפני עצמה, אלא לחיזוק רוחני של המאמין ואמונתו, נוסף לתפילות ולהימנעות ממזונות מסוימים בתקופת התענית הגדולה, המאמינים נוהגים בדרכי ‘נצרות טובה’ של חרטה וכפרה על חטאים, וביצוע מעשים טובים כגון מתן צדקה.

לא אכנס להבדלים בין התענית (Lent) של הנצרות המערבית לבין התענית הגדולה (Great Lent) של הנצרות המזרחית, וגם לא להבדלים בין מנהגי התעניות והצומות של זרמי הכנסיות השונים, היות ונושא המאמר של היום, אינו מנהגי הנצרות של הכנסיות השונות באזורנו, אלא פסטיבל קצת שונה עם מסורת בת כמאה שנה, שהופך לצבעני וגדול יותר (ומוזר יותר) בכל שנה, ועדיין זה פסטיבל קצת פחות מוכר מאחרים בשכונה המזרח תיכונית.

לכן אספר לכם על שבבוקר יום ראשון בשבוע שחלף, ב 26 בפברואר, החל בטריפולי שבלבנון, פסטיבל זמבו (الزامبو = Zambo) המסורתי.

קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות

למרות שהפסטיבל מסמל את תחילת תקופת התענית הגדולה, ולמרות שמדובר בפסטיבל של האוכלוסייה הנוצרית, תוכלו למצוא בחגיגות הפסטיבל ברחובות טריפולי, נוצרים ומוסלמים חוגגים ביחד, ואציין שמדובר בעיר עם רוב מוסלמי ומיעוט נוצרי אורתודוקסי.

החוגגים נוהגים לצבוע את גופם בצבע שחור ובשלל צבעים אחרים (שחור היה הצבע המקורי שלפי המסורת, החוגגים נהגו לצבוע את גופם) לחבוש פאות בשלל צבעים ו/או כובעים מוזרים, תלבושות שונות ומשנות, מחצאיות קש ורפיה, דרך תחפושות מורכבות, וחלקם עוטים מסכות שונות ומשונות. אין כללים מנחים למה ואיך צריך להיראות, פרט לכלל הבסיסי – לשמוח ולשמח.

במשך כשלוש השעות של הפסטיבל השמח, החוגגים הולכים ורוקדים בקצב התופים ושרים לצלילי המוסיקה, ברחובות אל-מינה ( الميناء = El Mina) שכונה באזור נמל טריפולי, שמקורותיה בעיר הפיניקית העתיקה של טריפולי (אחת מ 11 הערים הפיניקיות בלבנון) ובסופה של חגיגת התהלוכה הצבעונית והעליזה, הם מגיעים אל הטיילת שעל שפת הים, וקופצים אל המים הקרים לשטוף את גופם מהצבעים (ויש המוסיפים שבכך הם שוטפים את החטאים של השנה החולפת) בזמן שהצופים בחגיגה קוראים קריאות עידוד.

אף אחד לא באמת יודע לומר מתי באמת החלה מסרת הפסטיבל, יש שאומרים שחוגגים כבר יתר ממאה שנה, ויש שאמרים שכמעט מאה שנה, ואחרים חושבים שרק כמעט 80 שנה. לתושבי אזור טריפולי גם יש דעות שונות לגבי מקור הפסטיבל הצבעוני, יש האומרים שאת הפסטיבל הביאו לעיר לבנונים שחזרו מברזיל, הביאו איתם את מנהגי הקרנבל הברזילאי המפורסם, יש אחרים שאומרים שמדובר בכלל במסורת יוונית (שהרי בכל זאת מדובר בחגיגות המציינות את תחילת התענית הגדולה, כחלק ממנהגי הפסטיבל נהוג לאסוף תרומות, ולחלק לאחריו את כספי התרומות לעניים) ויש גם מי שאמרים שדווקא חיילי צבא סנגל, שהיו מוצבים בעיר בתקופת מלחמת העולם השנייה, הם אלו שהתחילו את רוח הפסטיבל הצבעוני, ויש שגם יודעים לספר שבזמן הפצצות על העיר, נהגו החיילים הסנגלים לעטות מסכות ולרקוד ולשיר, כדי להרגיע את תושבי העיר המפוחדים… ושזו הסיבה למסכות, לצבע הגוף השחור ופאות השיער מקורזל.

לסיום, תרשו לי להמליץ לכם לעשות חיפוש לצירוף המילים “פסטיבל זמבו” בערבית = “مهرجان الزامبو” ותוכלו ליהנות משלל תמונות וסרטונים של החגיגה הצבעונית.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון