שנה למלחמה באוקראינה – חיתוך מצב ע”י אסטרטג צבאי. חלק אחרון

 

 

כמה מאפיינים של המלחמה בימינו שאפשר ללמוד מהמלחמה באוקראינה

כאמור, המלחמה ניפצה כמה אמונות טפלות שהשתרשו בהגות המדינית והצבאית של ‘העולם המערבי’ ובראשן שמלחמות “כאלה” כבר לא תתכנה ואם כן אז בודאי לא יבשת אירופה.

אולם, גם מי שהאמין שעדיין תתכנה מלחמות גבוהות עצימות בין מדינות, אבל האמין שאלה תהיינה שונות לחלוטין במאפייניהן ממלחמות גבוהות עצימות בעבר הופתע. בראשית שנות ה-90 התפרסם ספר שכתבו זוג חוקרים אמריקנים, היידי ואלווין טופלר. בספר זה הם הסבירו, בין היתר, שתופעת המלחמה עוברת שינוי מהותי עקב שינוי מהותי בטכנולוגיה הראשית שבאמצעותה היא מתנהלת. הבסיס לטכנולוגיה הצבאית ולאופן ניהול המלחמות, כך הסבירו, נובע ממהות הטכנולוגיה האזרחית שמהווה בסיס לאופן בו קהילות מתפרנסות. במבט לאחור הם חילקו את עידני אופן ניהול המלחמה לשלושה: “העידן החקלאי”, “העידן התעשייתי” וכעת, לטענתם, אנחנו עוברים ל-“עידן המידע”, שהמלחמה על כווית, בין ארצות-הברית ובעלות-בריתה לבין עיראק, היתה הסנונית הראשונה שלה. המאפיינים הראשיים של העידנים השונים הם כלי-הלחימה העיקרי ומנוע ייצור העוצמה הצבאית:

• בעידן החקלאי היו אלה הלוחמים החמושים והעיקר הוא לגייס כמויות של לוחמים כאלה.
• בעידן התעשייתי היו אלה מכונות הלחימה המאוישות והעיקר הוא לייצר כמויות של מכונות כאלה.
• בעידן המידע יהיו אלה מערכות שינוע ומיצוי המידע והעיקר הוא לייצר רשתות של אמצעי גילוי המחוברים לאמצעי אש מדויקים ארוכי טווח עם תווך ממוחשב שממיין מטרות מצד אחד, אמצעי השמדה מהצד האחר, בוחר בהרף עין את אמצעי האש המתאים ביותר למטרה ומפעיל אותו תוך זמן מזערי אחר-כך ועקב דיוקו מבטיח השמדה בכמעט כל ירייה.

רעיונות אלה, ואחרים דומים להם, הפכו למוסכמה מקובלת בהגות הצבאית המערבית ויש בה גם מידה רבה של אמת. אולם, מוסכמה זו לא התעמקה באופן בו תהליכים אלה מתרחשים ומידת הדיוק שלהם.

ראשית, מעולם לא היה מעבר חד בין עידנים – מדובר במעברים הדרגתיים, ולעתים מעבר מתקיים במקום אחד בעולם אבל אינו מתקיים במקום אחר באותה עת; יתר על כן, לרוב מתקיימים העידנים הללו באותו זמן במקומות שונים או אפילו בחפיפה במקום אחד – כך, למשל, מדינה שעיקר כלכלתה חקלאית יכולה לקבל ולהשתמש בתוצרת של עידן התעשייה ממדינה אחרת בלי שעשתה את המעבר התרבותי והטכנולוגי בעצמה וכך מאפייני הלחימה שלה יכללו מרכיבים משני עידנים בעת ובעונה אחת.

 

יתר על כן, מעולם לא היתה עליונות מוחלטת של שיטה המבוססת על עידן מסוים על-פני עידן אחר. לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות ולכן יתכן שישות השייכת לעידן החקלאי מבחינת תרבותה ודרכי ניהול המלחמה שלה, תביס ישות השייכת לעידן כביכול מתקדם יותר – ראו המלחמות בויאטנם (1949 – 1956, 1964 – 1975) או המלחמות באפגניסטן (1979 – 1989, 2001 – 2021) לדוגמא.

למעשה, התיאור הנכון יותר הוא לא מעבר מוחלט משיטת מלחמה של עידן אחד לשיטת מלחמה של עידן אחר, אלא של תוספות – יכולות ששייכות לעידן מתקדם יותר מבחינה טכנולוגית מצטרפים ליכולות הותיקות, מעניקות יכולות חדשות בתחומים מסוימים, משפרות את היכולות הותיקות בתחומים מסוימים ולפעמים אפילו פוגעות ביכולת שהיו קיימות וכעת מבוצעות באופן פחות טוב. יתר על כן, כאשר לשני הצדדים יש יכולות דומות, הרי שנוצר איזון ולעתים בגלל איזון זה יכולות ישנות מועילות לא פחות ולפעמים יותר מאשר היכולות החדשות.

 

המלחמה באוקראינה מציגה את הלקח הזה. הציפייה של רבים היתה שכלי-הנשק החדשים של טכנולוגיות עידן המידע ‘ישטפו’ את שדה-הקרב וישנו את פניו לחלוטין: חימוש מונחה ארוך טווח, כלי טיס וכלי שיט מופעלים מרחוק, רשתות תקשורת ממוחשבות ועוד אמצעים שהם תוצר צבאי של עידן המידע אמורים היו לייצר מלחמה המתנהלת ונראית “אחרת”. ועם זאת בפועל, אנחנו רואים מולנו מלחמה שעיקר מאפייניה מוכרים לנו מהעבר – תחרות הייצור התעשייתי, ההסתמכות על מכונות מלחמה ממגוון סוגים, ההסתמכות על לוחמים רגליים חמושים וגם שימוש באמצעים של עידן המידע, כולל הלוחמה בתוך התווך החדש – רשת המחשבים. למרות שירי ההלל שנכתבו לכלי-הטיס המופעלים מרחוק שהפעיל צבא אוקראינה בראשית המלחמה ולטילים נגד-טנקים מהדור העדכני שסיפקו האמריקנים לצבא אוקראינה ומאוחר יותר רקטות מוכווני GPS, התברר שעל אף תרומתם, האמצעים הותיקים, ארטילריה סטטיסטית מופעלת היטב, שוחות ומכשולים הדומים לאלה של מלחמות המחצית הראשונה של המאה הקודמת, טנקים ו-נגמ”שים, תורמים לא פחות ואף מכריעים יותר. כפי שאמר קצין בכיר אוקראיני אחד על כשלון המתקפה הרוסית בתחילת המלחמה: “הטילים נגד-טנקים האטו את הרוסים, אבל מה שהרג אותם היתה הארטילריה שלנו. היא זו ששברה את יחידותיהם.“

 

התגלו גם המגבלות של האמצעים החדישים – שני הצבאות יצאו למלחמה כשלרשותם מערכות תקשורת מבוססות רשת והרשתות הללו כשלו. לגבי המערכת הרוסית יתכן שהכשלון נבע מכך שפיתוחה טרם הושלם, אבל המערכת האוקראינית כשלה בגלל התקפה רוסית ממוחשבת שמוטטה את הרשת וחסימות לוחמה אלקטרוניות. האוקראינים לקחו זאת בחשבון מראש ולכן טרם ביטלו את המערכות הותיקות – מכשירי קשר רגילים ואפילו שליחים על אופנועים (הגירסה של עידן התעשייה על השליח על הסוס של עידן החקלאות). כעת, מה שמבקשים האוקראינים ממדינות המערב אינו רק את האמצעים החדישים אלא את האמצעים הותיקים: ארטילריה סטטיסטית ולא רק מדויקת, טנקים, נגמ”שים, מטוסי-קרב. מנגד, הצבא הרוסי, שפיגר במידה רבה בתחומים מסוימים של האמצעים החדשים ובתחומים אחרים לא רכש מספיק (גם אצו היתה אסכולה של מלחמות עידן המידע, הגם שבשם אחר), מחפש אחרי השלמות באמצעים החדישים אבל גם אוסף ממגרשי הגרוטאות העצומים שהותיר אחריו הצבא הסובייטי אמצעים ותיקים ומשפץ אותם לשימוש בחזית. תחום אחר הוא תחום כלי הטיס המופעלים מרחוק שנטען שהם מהפכה בתחום המלחמה – נדרש אמנם זמן להתארגן ולהתאים את האמצעים, אבל על אף תרומתם הרבה מאד, התברר שגם כלים אלה סובלים מבעיות שונות והם מופלים במספרים גדולים. לאחרונה טען מקור אוקראיני שהם מאבדים רחפן על כל שלוש גיחות וכלי-טיס גדול המופעל מרחוק על כל שש גיחות. מערך ההגנה נגד-מטוסים דילג קדימה והצטייד ביכולות שמסוגלות להגן על הכוחות בשטח מהאיום החדש.

 

 

מתברר ש-‘הקרב המשולב’ אינו משלב רק אמצעים מחילות שונים, הוא משלב גם אמצעים מעידנים שונים!

אמונה טפלה אחרת שנשברה היא האמונה שתם עידן הגבורה. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, שנתיים אחרי פרסום ספרם של הזוג טופלר, פרסם ההוגה האמריקני אדוארד לוטוואק מאמר שבו טען שנגמר עידן הגבורה וכי במלחמות העתיד תשלוט הגישה שאסור למות ואסור להרוג למען מטרות המלחמה. גם תפיסה זו השתלטה על השיח ההגותי המערבי בנושא מלחמות והפכה למוסכמה. עם זאת, רוב המסכימים לא עיינו לעומק בדבריו של לוטוואק – הוא לא כתב שכך יהיה כל העולם, אלא שזו המגמה ב-‘עולם המערבי’ וגם הסביר את הגורמים החומריים והתרבותיים שדוחפים לכך. חברות שלא חוו את השינויים שתיאר לוטוואק לא בהכרח תאמצנה גישה זו, ואכן, שוב, הראייה המערבית ש-“כל העולם רוצה להיות כמונו” חסמה את ההבנה שרוב העולם לא אימץ גישה זו. והנה שוב המלחמה באוקראינה הוכיחה זאת – למי שלא טרח לעקוב לעומק אחרי העשרות הרבות של המלחמות האחרות שהתנהלו בעולם מאז פרסם לוטוואק את מאמרו. לשם המחשה בלבד, רק בסדרת המלחמות שהתנהלו בין אתיופיה לבין שכנותיה במהלך 25 השנים האחרונות על סידור הגבולות ביניהן נהרגו מאות-אלפי בני-אדם. במלחמות השליטה על שטחי ייצור, הובלה ומכירה של סמים בין כנופיות הסמים במכסיקו נהרגו לפחות 350,000 בני-אדם ב-15 השנים האחרונות. מסתבר שברוב העולם בני-אדם עדיין מוכנים להלחם על מגוון רחב של סיבות, לסכן את חייהם ולהרוג בסיטונות. הנתונים לגבי האבדות שספגו היריבים במלחמה באוקראינה לוטים בערפל של הכחשה ותעמולה, אבל כנראה שכל צד איבד בערך 130,000 הרוגים ופצועים – וכאמור לעיל, בינתיים אף צד אינו מראה סימני שבירה. המספרים שמתפרסמים בתעמולה של הצדדים היריבים גבוהים יותר. האוקראינים, למשל, טוענים שאבדות הרוסים כבר בסביבות ה-200,000, אבל אין לכך ראיות ומתחילת המלחמה די ברור שהם מגזימים מאד בדיווחים שלהם. מכל מקום, אם המספרים הגבוהים יותר נכונים, הרי שהם עוד יותר מדגישים את הטענה שלא תם עידן הגבורה.

 

צפי

כאמור, שני הצדדים מתכוננים למלחמה שתמשך עוד זמן רב. נראה שההנהגה הרוסית טרם ויתרה על הרעיון של כיבוש אותו חלק ממזרח-אוקראינה שהם רואים אותו כרוסי במקור. האם יש להם גם כוונות מעבר לכך קשה לדעת בעת הנוכחית. מנגד, האוקראינים מצהירים חזור והצהר שבכוונתם לשחרר את כל השטח שכבשה רוסיה לא רק במלחמה הנוכחית אלא גם במלחמה הקודמת ב-2014. גם התומכים באוקראינה במדינות ‘המערב’, אשר מאד מעוניינים בהחלשת רוסיה, חוששים שאם האוקראינים יגזימו הם יציתו תגמול רוסי בדמות נשק גרעיני ולכן, על אף שעקרונית הם מביעים תמיכה במטרת המלחמה האוקראינית הזו, הם גם חוששים ממימושה.

 

במידע שהתפרסם בגלוי לא ניתן לראות שאחד הצדדים מתכונן להנחית מכת-מחץ שתכריע את המלחמה באופן סופי ובהנתן בנתונים החומריים הקיימים (גודל הצבאות, כמות האמצעים שלרשותם, היכולת שלהם להחליף אבדות באנשים ובציוד חדש או מתוקן, מימדי השטח עליו הם נלחמים וכן הלאה) קשה לראות מהלך שיכול אחד הצדדים לעשות כדי לשנות את המגמה הנוכחית במהלומה אחת ניצחת. לפי-כך, נראה שאכן מה שצפוי הוא המשך השחיקה ההדדית ההדרגתית, כיבושי שטח כאלה או אחרים, אשר גם אם נראים דרמטיים בתקשורת, בפועל קטנים למדי ביחס לגודל הזירה ולמשמעות האסטרטגית שלהם.

מאחורי החיכוך האלים בחזית נמשכת ותמשך תחרות תעשייתית – תחרות שהיא המאפיין הבולט ביותר של מלחמות העידן התעשייתי.

שני הצדדים משקיעים בהרחבת יכולת הייצור הצבאי שלהם, אשר התבררה כקטנה מדי במיוחד במדינות ‘המערב’ – האמריקנים גילו שהאוקראינים יורים ביממה תחמושת ארטילרית בכמות השווה לזו המיוצרת בארצות-הברית במשך חודש! הרוסים יורים פי שניים עד פי שלושה מכך. מדינות המערב האחרות במצב פי כמה יותר קשה.

התחרות להרחבת יכולת הייצור הזו אינה קלה – בארצות-הברית מעריכים שכדי להכפיל את קצב הייצור פי 2 עד פי 3 יידרשו כשנתיים של הקמת פסי-ייצור חדשים. הרחבת יכולת ייצור התחמושת היא קלה יחסית להרחבת ייצורם של כלי רכב משורינים – שם הפיגור גדול עוד יותר.

 

גם רוסיה גילתה את מגבלותיה – היא אמנם החזיקה מלאים הרבה יותר גדולים של תחמושת ויכולת ייצור גדולה יותר מאשר במדינות המערב, אבל גם היא הגיעה למיצוי ונאלצה לפנות לצפון קוריאה ולסין כדי לרכוש מהן תחמושת. בינתיים צפון קוריאה נענתה ויש טענות של המודיעין האמריקני שגם סין חושבת להסכים. גם בתחום כלי הלחימה גילתה רוסיה את מגבלותיה – שוב, היה לה מאגר התחלתי הרבה יותר גדול אבל קצב האבדות גדול בהרבה מהקצב של הייצור של כלים חדשים, דבר המאלץ אותה לשקם כלים ישנים מאד. הפער המבצעי לא תמיד מאד משמעותי,[1] אבל עדיין היה עדיף להכניס לשימוש כלים בעלי ביצועים משופרים ולא כלים בעלי ביצועים מופחתים. החולשה הגדולה ביותר של התעשייה הצבאית הרוסית היא בייצור רכיבים אלקטרוניים – כמעט כל הרכיבים הללו ששימשו את התעשייה הצבאית הרוסית נרכשו ממדינות המערב וכעת אינם. רכיבים אלה חיוניים למגוון אמצעים שהצבא הרוסי זקוק להם, ובמיוחד לחימושים המדויקים שלו. המענה הרוסי עד כה היה בהברחה מהמערב והסתפקות ברכיבים באיכות נמוכה יותר וברכישת אמצעים מאיראן. אם סין תשאב לתחרות באופן רחב יותר מאשר השתתפה בו עד עכשיו (החלפת טכנולוגיה אזרחית מערבית בטכנולוגיה אזרחית סינית – למשל, בייבוא מכוניות; מכירה במספרים יחסית מצומצמים של רכיבים) ותתחיל לספק לרוסיה נשק, רכיבים לייצור ותחמושת; הדבר יכול לשנות את יחסי הכוחות בתחרות הזו אבל גם ירחיב את ההתנגשות הכלכלית העולמית, שכן הכלכלות של סין והמערב הרבה יותר משולבות מאשר הכלכלה של רוסיה היתה עם המערב.

[1] לשם המחשה: טנק טי-62 ממוגן פחות ובעל תותח קצת פחות עוצמתי מאשר טנק טי-72. אולם, בהנתן שגם המיגון של הטי-72 לא עמיד בפני הטילים נגד-טנקים שבידי האוקראינים ההבדל במיגון לא משמעותי; ובהנתן שהפרש המשקל של הפגז הנפיץ של שניהם אינו רב, הרי שנגד כוחות רגליים או ביצורים אוקראיניים לתותח ה-טי-62 ביצועים מספיקים כדי להפכו לאיום משמעותי לכוחות רגליים אוקראינים.

 

קרדיט: ד”ר עידו הכט – אסטרטג צבאי   קרדיט למפה : ויז’ואל קפיטליסט   ורשתות חברתיות