איראן: על פרויקט אחד וגיאופוליטיקה. חלק ד’

נקודה למחשבה להשפעת הפרויקט על הגיאופוליטיקה האזורית והעולמית
אם בסופו של דבר יגיע פרויקט התעלה היבשה לכדי סיום, וסחורה מסין, הודו, יפן קוריאה ומדינות נוספות באסיה, תתחיל לעבור דרך עיראק אל טורקיה ומשם ליבשת אירופה ומדינות הים התיכון, השפעת מסדרון התחבורה העיראקי-טורקי תשפיע לא רק על תנועת הסחורות בנתיבי השיט ובנמלים השונים, אלא עשויה להשפיע גם על התנהלת שני משטרים חסרי עכבות, של מדינות המרשות לעצמן לתקוף מתי שבא להן, את הכורדים בעיראק, ומדובר כמובן באיראן ובטורקיה.

תארו לעצמכם מצב, בו איראן שוב תוקפת את ארביל או עיר כורדית אחרת בעיראק ברקטות וטילים, או את טורקיה שכפי שפלשה לסוריה על מנת לתקוף את הכורדים בסוריה, פלשה לשטחה הריבוני של עיראק, כדי לתקוף את הכורדים על שטח עיראק, שוב תוקפת את הכורדים, ואזכיר שכמו איראן, גם טורקיה אינה בוחלת בתקיפת מטרות בכל מקום בו היא רוצה.

רק שלאחר הפעלת מסדרון התחבורה החדש, דרך ארביל וערים אחרת בכורדיסטן העיראקית, עוברות רכבות ומשאיות עם סחורה מחצי עולם אחד לחצי עולם שני, עלה שאלה מעניינת – האם כשתנועת הסחורות עלולה להשתבש וסחורה עלולה להיות מושמדת, רק כי לאיראן או לטורקיה בא לתקוף את הכורדים, האם גם אז העולם ישתוק?

הרי העולם מונע מאינטרסים, שרבים מהם מונעים מאינטרסים כלכליים, כשהסחר העולמי משחק תפקיד משמעותי, וכך גם תעבורת הסחורות בנתיבי הסחר, וכבר ראינו את העולם מתגייס לפעול כנגד מי שסיכן את תנועת הסחורות.

דוגמה לפעילות של מדינות העולם להגנת נתיבי הסחר אנו רואים במאבק נגד הפיראטים לחופי סומליה, וכן גם לציים רב מדינתיים במימי המפרץ הערבי ומימי הים האדום.

ומה יקרה אם והיה ונתיב הסחר החדש עליו דיברנו יתחיל לעבוד ויהיה מי שיאיים לפגוע במעבר הסחורות? האם העולם יישאר אדיש לאיום? או שמא יצא לפעולה כדי להגן על האינטרסים החיוניים של המדינות שייהנו ממסדרון התחבורה החדש?

קרדיט: איראן פרימייר

 

מדוע הפרויקט מפריע לאיראנים?
ניתן להניח שבאיראן יש אי נחת מהעצמאות העיראקית שברוב חוצפתם מעזים לקבל החלטות ממשלה שטובות לעיראק, אבל לא כל כך מטיבות עם איראן של משטר המולות, שטרח כה רבות לעזור לאישים “הנכונים” להגיע לתפקידי מפתח בממשל העיראקי, כולל ראשי ממשלות ושרים, במיוחד שהעיראקים ממשיכים לקדם את הפרויקט שעלול לפגוע בחזן של הפיכת איראן לשחקן המרכזי של חזון מסדרון התחבורה הדרומי-צפוני, שיקשר את הודו, ושאר אסיה אל אירופה, דרך איראן, דבר שבחזונם של המולות יהפוך את איראן לא רק לצומת סחר מרכזית בעולם, אלא למי שיושב על הברז של צומת הסחר הזו.

זה המקום להזכיר שמשטר המולות מאיים באופן קבוע, בחסימת נתיבי הסחר במיצר הורמוז במפרץ הערבי ובכך לא רק לגרום להפרעה לנתיבי הסחר מאסיה לשאר העלם שחלקם עוברים דרך נמלי המפרץ, אלא כמובן גם לשבש את אספקת הנפט והגז לעולם, וכן גם לחסום את מיצר באב אל מנדב שבפתח הים האדום, ובכך לגרום להפרעה בנתיב השיט מאסיה לאירופה העבר דרך תעלת סואץ.

 

דוגמה להתייחסות האיראנית לפרויקט, אפשר לראות בדברי עלי חוסייני (علی حسینی = Ali Hosseini) יו”ר ועדת התחבורה והלוגיסטיקה של לשכת המסחר האיראנית, כבר התראיין בעיתונות האיראנית ואמר שאמנם זו זכותה של עיראק להפעיל נמלים במפרץ הפרסי, אך באותה נשימה הוא גם מזהיר “שבעתיד נמל פאו יוכל להפוך ליריב שלנו…”, חוסייני הוסיף “שאין ספק שחתירתה של עיראק לפיתוח תשתיות תחבורה, תמלא תפקיד שלילי בנמלים האיראניים…”

אוסיף שאיראן כבר שנים מנסה להתחבר לרשת מסילות הברזל העיראקית, ישנו פרויקט שאיכשהו נמשך ומתארך כבר 19 שנה, לחיבור מסילתי בין שתי המדינות, ולפתע פתאום ב 2 בינואר, הודיע משטר המולות על ששרי התחבורה של איראן ועיראק, חתמו על מזכר הבנות (MoU) לבניית מסילת רכבת באורך 32 ק”מ שתחצה על גשר חדש באורך 900 מ’ את נהר שט אל-ערב ותחבר העיר שלמצ’ה (شلمچه = Shalamcheh) בצד האיראני, אל בצרה בצד העיראקי.

 

האיראנים לוחצים כבר שנים לסיים את הפרויקט, אותו הם מגדירים כאסטרטגי, ובלשונם של האיראנים החיבור המסילתי הזה חשוב “לייעול הסחר בין איראן, עיראק וסוריה, ויש לו פוטנציאל לחלל מהפכה ביחסים הכלכליים בין שלוש המדינות, ולברית ביניהן…” וכתבות שמתפרסמות מפעם לפעם בשופרות משטר המולות, האיראנים מטילים על העיראקים את כל האשמה על כך שהפרויקט לא מומש.

אזכיר שבמהלך השנים נחתמו מסמכים שונים בנוגע לחיבור המסילתי, ושתי המדינות התחייבו להקים את קו הרכבת המדובר, אבל חוץ מאשר הסכמות וחתימת, דבר לא נעשה בפועל. לא אוכל לדעת אם בפעם הזו איכשהו יתחיל הפרויקט, ולמרות הצהרת השר האיראני שבעוד חודשיים יוקם מיזם משותף לחברות הרכבות של איראן ושל עיראק, ושהעיראקים צריכים להקים את הפרויקט אל איראן בתוך חצי שנה, אבל לא אפתח ציפיות גבוהות להתממשות הפרויקט שמתעכב כל כך הרבה שנים, וכדוגמה לרצינות הצדדים ומחויבותם לביצוע מידי של הפרויקט, אציין שמזכר ההבנות החדש, נחתם ע”י כל אחד מהשרים במקום אחר ובזמן אחר, ולא במעמד פגישת עבודה משותפת.

 

אוסיף שהשאיפות של משטר המולות לא מסתפקות במסדרון התחבורה הדרומי צפוני וחיבור לחופי הים התיכון דרך עיראק וסריה, אלא יש לאיראנים גם תוכנית לחיבור אסיה ואירופה גם בדרך נוספת, שמצד אחת מחברת את רשת הרכבות הפקיסטנית מאסלאמאבאד, דרך איראן, אל רשת הרכבות הטורקית ודרכה לאיסטנבול, ומשם לאירופה.

החיבור המסילתי בין אסלאמאבאד דרך איראן לאיסטנבול יהיה בן כ 6,540 ק”מ, ומסע הרכבת בין שתי הערים יארך לפי האיראנים עשרה ימים, שזה כחצי מזמן מסע דומה שיעבור מאסלאמאבאד אל נמל צ’בהאר באיראן, ומשם באונייה דרך תעלת סואץ לאיסטנבול, שיארך 21 יום.

פרויקט התעלה היבשה העיראקי, למסדרון תחבורה מעיראק לטורקיה, משום מה מפריע לאיראנים גם בחזון לחיבור המסילתי בין פקיסטן לאיסטנבול.

 

שאלות לסיום
1) לקראת סיום אשאל אתכם מה אתם חושבים תהייה ההשפעה על אספקת הגז והנפט מהמפרץ למדינות אירופה, במידה ובסופו של דבר יכלול מסדרון התחבורה החדש – התעלה היבשה, צנרת חדשה להולכת גז טבעי וצנרת הולכת נפט (נוספת) מעיראק אל טורקיה ומשם לאירופה?
חישבו לדוגמה שגז טבעי מקטר, סעודיה והאמירויות, יוכל להיות מוזרם בצינור מעיראק ועד גרמניה, במקום להישלח במכליות LNG מהמפרץ עד לאירופה.
אזכיר שגם כיום, טורקיה מהווה צומת מעבר גז טבעי מרוסיה ואזרבייג’ן, ונפט (כולל עיראקי/ כורדי) ושואפת להפוך לצומת אספקת אנרגיה מרכזית.

אוסיף שבעקבות רעידת האדמה שפקדה את טורקיה ב- 6 בפברואר 2023, הפסיקו הטורקים את הזרמת הגז בצנרת בכל אזור שהושפע מרעש האדמה, וכן את הזרמת הנפט בצינור הנפט באקו-טביליסי-ג’ייהאן (מאזרבייג’ן לטורקיה) ובצינור הנפט כירכוכ–ג’ייהאן (המוביל נפט מעיראק לטורקיה) המובילים נפט אל מסוף הנפט בנמל ג’ייהאן (Ceyhan) וגם הנמל עצמו פסקה העבודה, ולאחר בדיקה של הצנרת, חודשה היום (שלישי, 7 בפברואר) הזרמת הנפט בשני צינורות הנפט אל מסוף הנפט של נמל ג’ייהאן. אציין שהפסקת הזרמת הנפט אל מסוף ג’ייהאן, גרמה מיד לעליית מחירי הנפט בעולם.

 

2) ולסיום אשאל את השאלה שנשארת פתוחה, שגם עליה תוכלו לדבר בקבוצת הדיון של הערוץ: האם עיראק המושחתת והנתונה להשפעה עמוקה וללחצים בלתי פוסקים מאיראן, ושלא ששה לשת”פ עם ממשלת כורדיסטן העיראקית, תצליח לסיים את הפרויקט שעשוי לשנות את מפת התובלה העולמית?

ואם דיברנו על כך שעיראק מושחתת, אז אציין שעיראק נמצאת במקום 157 מתוך 180 מדינות, במדד השחיתות העולמי Corruption Perceptions Index (CPI)) לשנת 2022 של ארגון Transparency International.

 

וכדי שיהיו לנו קצת פרופורציות בנגע לשחיתות העיראקית, אז הנה הנתונים להשוואה בין ישראל, מול איראן עיראק, והמדינות הנוספות שאותן הצליחו האיראנים להרוס, בזכות כל “הטוב” שמשטר המולות והמהפכה האסלאמית מרעיפים עליהן:

* על פי מדד CPI, עיראק כאמור, נמצאת במקום 157, ישראל נמצאת במקום 31, איראן במקום 147, לבנון במקום 150, תימן במקום 176, סוריה במקום 178.

* לפי מדד Global Corruption Index (GCI) של חברת Global Risk Profile השוויצרית, המתמחה בהערכת סיכונים, ושמודד 196 מדינות, עיראק נמצאת במקום 173, ישראל במקום 27, איראן במקום 169, לבנון במקום 166, תימן במקום 193, וסוריה במקום ה 196 והאחרון.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון   קרדיט לתמונה: אלנג’אח