האם יש לאזרחי תימן על מה לחגוג היום?

היום לפני 55 שנה, קיבלה מדינה שכוחת אל, את עצמאותה.

מעט היסטוריה
קשה לומר שאזרחי תימן חוגגים היום את עצמאותם, גם אם לפי לוח השנה, הם קיבלו מהאימפריה הבריטית את מדינתם בחזרה לידיהם ב 30 בנובמבר 1976 שמבחינת התימנים היה רגע השיא למרידה בשלטון האימפריה הבריטית שהחלה באוקטובר 1963, שנקראת מהפכת ה 14 באוקטובר, ושהצליחה לסיים שלטון בריטי שנמשך מאז 1832.

אציין שלמעשה חגיגות העצמאות של היום, מציינות את עצמאות דרום תימן, וכי צפון תימן למעשה זכתה לעצמאות ב 1918, לאחר שצבא האימפריה העות’מאנית המתפוררת עזב את האזור בו שלט בתימן, ואז יחיא מוחמד חמיד אלדין אל-מוטוואקיל (يحيى محمد حميد الدين محمد المتوكل = Yahya Muhammad Hamid ed-Din al-Mutawakkil) [או בקיצור אימאם יחיא] האימאם של הזיידים בתימן, ייסד את הממלכה המותוואכלית של תימן (المملكة المتوكلية اليمنية = Mutawakkilite Kingdom of Yemen) או בקיצור – ממלכת תימן.

 

אוסיף שקבלת השלטון מידי האימפריה העות’מאנית לא היה מעבר חד מהיום להיום, אלא הליך שהחל כבר ב 1913 כשהעות’מאנים נאלצו לוותר על השליטה באזורים ההרריים בהם שלטו השבטים הזיידים, וכך הפך אימאם יחיא לשליט בפועל של צפון תימן, שהוכרה ע”י הטורקים כפרובינציה של האימפריה העת’מאנית.

עוד אוסיף שאימאם יחיא הוכר כאימאם של הזיידים ע”י ההנהגה הדתית של חכמי הדת הזיידים, רק לאחר מאבקי כח ארוכים שנמשכו מ 1904 לאחר מות אביו, מוחמד בן יחיא חמיד אלדין (محمد بن يحيى حميد الدين) שהיה האימאם של הזיידים בתימן, והוביל את המאבק בשלטן העות’מאני.

 

אימאם יחיא ביקש את תמיכת חכמי הדת, אך היות שמנהיגותו עוד לא מוכחת, אלה סירבו לקבלו כאימאם תימן, עד לאחר שיוכיח את מנהיגותו ועמידתו ביכולת הובלה דתית והגנה על הדת, גם האימפריה העות’מאנית סירבה להכיר בו כאימאם של תימן, והוא המשיך את המאבק של אביו בטורקים ויצא עם הלוחמים הנאמנים לו למלחמה נגד העת’מאנים, ובסופו של דבר נחתם באוקטובר 1911 הסכם שלום בין הטורקים לאימאם יחיא, והוא הוכר ע”י העות’מאנים כאימאם של תימן, דבר שהוביל את חכמי הדת הזיידים לקבל את מנהיגותו, והכירו בו כאימאם של כל השבטים הזיידים ותימן כולה.

האימאם יחיא ניסה לבודד את הממלכה התימנית שייסד, מכל השפעה חיצונית זרה, והפך את צפון תימן למדינה תחת שלטון עריצות דתי, שמתנגדת לכל חידוש ומודרניזציה, כולל רפואה מודרנית, וכדרכם של רודני האזור, החוקים והכללים שקבע הרודן, חלים כל כל נתיניו, אבל כזה נוגע לו ולמשפחתו, אפשר להגמיש את הכללים והחוק, והוא ומשפחתו קיבלו טיפול רפואי של רופאי חצר צרפתים ואיטלקים, כשבממלכתו אין ולו בית חולים אחד.

 

כמובן שאימאם יחיא לא ממש אהב את הנוכחות הבריטית בדרום תימן, והא התעלם מההסכם הבריטי-עת’מאני של חלוקת אזורי השפעה בתימן, שיצרה למעשה את החלוקה בין צפון לדרום תימן, ולא קיבל את שיתוף הפעולה של ראשי השבטים עם הבריטים, ולאחר הקמת הממלכה התימנית, ניסה להרחיב את תחומי שלטונו, ויצא לשרשרת תקיפת נגד השבטים בדרום תימן.

כשהוא החל לדרוש מהם למסור לידי שטחים, כגון העיר חודיידה וסביבתה, ולאחר שבאחת התקיפות הגיע צבא ממלכת תימן למרחק של כ 50 ק”מ מעדן, בירת דרום תימן, הבריטים התעוררו וראו שיש להם בעיה רצינית, והצבא הבריטי יצא למלחמה שבסופה הובס צבא ממלכת תימן, וב 1934 נחתם הסכם שבעקבותיו נסוגו כוחות צפון תימן מהשטח אליו פלשו בדרום תימן, והאימאם נאלץ לקבל את נוכחתם של הבריטים בתימן.

 

זה לא שאימאם יחיא הפך להיות שוחר שלום, וכדרכו בקודש, הוא המשיך להציק לבריטים, ולעשות צרות גם לממלכה הסעודית, ראו את המאמר על נג’ראן, מחודש במרץ השנה, כדוגמה למוקד סכסוך בין אימאם יחיא לערב הסעודית.

 

צפון תימן לא הייתה רגועה תחת שלטונו של אימאם יחיא, ובפברואר 1948 בוצעה הפיכה שבמהלכה הוא נהרג, ועבדאללה אל-ווזיר (عبد الله الوزير) מונה ע”י שבטו לאימאם, רק שמלוכתו החזיקה מעמד מספר שבועות, עד שאחמד בן יחיא (أحمد بن يحيى) בנו של האימאם יחיא, ארגן את תמיכת השבטים והדיח מהשלטון את אל-ווזיר, הוציא להורג את מנהיגי ההפיכה וזרק לכלא את שאר המעורבים, והכתר כמלך תימן.

 

אבל בתימן כמו ובתימן, אין רגע דל, ועד מותו בשנת 1962, וחוץ מלריב עם דרום תימן עם הסעודים, אחמד בן יחיא היה עסוק בלשרוד גם יריבים מבית, והצליח לשרוד את ההפיכה ב 1955, מרד ב 1959 וניסיון התנקשות ב 1961, אחמד בן יחיא מת ב 18 בספטמבר 1962, ויורש העצר, בנו – מוחמד אל-בדר אבן חמיד אלדין (محمد البدر بن حميد الدين) ירש את המלוכה ואת התואר אימאם תימן, אבל שלטונו היה קצר ימים, שבוע של מלוכה ללא אירועים מיוחדים, ואז ב 26 בספטמבר 1962, החלה “המהפכה של ה 26 בספטמבר” המוכרת לנו יותר בתור “מלחמת האזרחים של צפון תימן” בין הנאמנים לממלכה, לבין הרפובליקנים, שרצו להקים במקום הממלכה “את הרפובליקה הערבית של תימן”.

 

מלחמת האזרחים לא הייתה רק של בני השבטים של צפון תימן, הכוחות הרפובליקנים קיבלו תמיכה וסיוע של מצרים וברית המועצות, ומוחמד אל-בדר, מלך תימן ותומכיו קיבלו תמיכה וסיוע מערב הסעודית וירדן, ומאחורי הקלעים קיבלו גם סיוע בריטי וישראלי, וכן קיבלו תמיכה וסיוע מפקיסטן ומאיראן, ונוסף לכל אלו, הגיעו לתימן שכירי חרב צרפתים, בלגים ובריטים, שאימנו והדריכו את הכוחות המלוכנים, ועזרו להם בתכנון קרבות, ויש שאומרים שגם נלחמו בפועל, לגבי מספר שכירי החרב, כמו לא מעט מקרים בספרי ההיסטריה, יש מספרים שונים, שנעים בין מאות לבין כ 15 אלף, תלוי מי כותב את ההיסטוריה.

המלחמה נמשכה ברצף קרבות ללא הכרעה ממשית, עד לתבוסת הכוחות המלוכנים בפברואר 1968 כשהרפובליקנים הצליחו לשבור את המצור על צנעה, תבוסה שסימנה את תחילת הסוף, הלחימה נמשכה במקביל לקיום “שיחות שלום” עד ל 1 בדצמבר 1970, שאז הוכרזה הפסקת אש וערב הסעודית הכירה ברפובליקה הערבית התימנית, וממלכת חדלה להתקיים.

 

אין לכם מה לדאוג, זה שנולדה לה הרפובליקה הערבית התימנית לצידה של דרום תימן, לא אומר שהם חיו באושר ועושר, ובין שתי המדינות האחיות, התנהלה שרשרת סכסוכים ומריבות.

גם דרום תימן לא היו חיים שלווים וכפי הנראה שבתימן קשה לנהל את הדברים על מי מנוחות, ולאחר קבלת העצמאות מהבריטים ב 1967, היו מאבקי שלטון בין גורמי כח שונים, והיו ניסיונות הפיכה ב 1968, והפיכה שהצליחה ביוני 1969, בתימן כמו בתימן, יכלו האזרחים האומללים לחגוג את הקמתה של ממשלה קיצונית אף יותר מזו שהודחה, שנוסף לעוינות סכסוך מתמשך עם צפון תימן, הצליחה להסתכסך כמעט עם כל העולם, כולל העולם הערבי, ומצד שני הייתה ביחסים טובים עם ברית המועצות וסין.

 

לאחר עשרים של סכסוך בין שתי המדינות של תימן, איכשהו הצליחו התימנים להגיע להסכמה על איחוד, וכך נולדה לה רפובליקה ערבית שלמה ומאוחדת בשם תימן.

מאוחדת? אולי קצת קשה לומר שברפובליקת תימן באמת היו מאוחדים, אז נכון שהסכימו להתאחד ולהקים מדינה אחת, אבל זה לא אומר שבמדינה שבטית כמו תימן, מי מהשבטים באמת יסכים לוותר על כוחו, השפעת ומעמדו. כמובן שגם לאחר האיחוד היו סכסוכים רבים, ניסיונות פילוג, ניסיונות פרישה מתימן המאוחדת להקים ישות עצמאית, הפגנות כח שונות של שבטים, וכך הגיע תימן, מדינה על כרעי תרנגולת למלחמת האזרחים בין החות’ים לשאר התימנים (ואל תשכחו שזה כלל כמובן הקמת “ממשלת אחדות” של החות’ים, וכך על גלי האחדות הסוערים של תימן, אנו מגיעים ליום העצמאות ה 55 שנחגג היום.

 

בתימן כמו בתימן, אזרחי תימן האומללים ממשיכים לסבול משרשרת אין סופית של מאבקים ומלחמות בין החות’ים לשאר העולם (חוץ מאיראן) ומאבקים בין שבטים ומוקדי כח שונים, מבית ומחוץ, וכל הטוב הזה גורם להתמשכות אין סופית של הרס וחורבן, נהרות של דם הקורבנות בקרב האזרחים שסובלים מהלחימה הבלתי פוסקת.

חוסר היכולת של התימנים להגיע לעמק השווה והסכים על הדרך בה השבטים השונים יכולים לפעול יחד למען בני כל השבטים, בשילוב עם מיקומה האסטרטגי של תימן, שמשך אליו מאז ומעלם את גורמי הכח האזוריים והגלובליים, המנסים לקנות אחיזה בתימן, ולהשפיע על גורמים מקומיים לפעול בהתאם למה שמתאים להם (גם אם זה לא מתאים לצרכים של התימנים עצמם) עלולים לגרום להמשך המאבקים והלחימה ולהרוס לאזרחים האומללים את המדינה.

 

לכל אלה נוסיף את הרצון של החו’תים בתמיכת איראן, להפוך את תימן לבת דמותם השיעית זיידית, ושהם ממשיכים לזרוע מוקשים, לגייס בכפייה ילדים, לשדוד את הסיוע ההומניטרי הבין לאומי שמגיע, להרעיב למנוע מים מאזרחים, לירות במכוון על אזרחים, לתקוף ספינות אזרחיות, ולהפר כל הסכם שהם חותמים עליו, וכפי הנראה נמשיך לראות קורבנות מקרב האזרחים.

כדי להבין מעט יותר את תימן, את השבטים, הפילוגים וחלק ממקור הצרות במדינה הקרועה הזו, אפנה אתכם למאמר שהעליתי לערוץ בפברואר 2021, ושעלה גם באתר נציב.

לסיום אומר שהייתי שמח לו יכולתי לאחל לתימנים יום עצמאות שמח, אבל אסתפק באיחולים לחיים שקטים ללא מלחמות וניצול בידי שרי מלחמה שאר חלאות, ותקווה שיום אחד התימנים באמת יוכלו לחגוג.

קרדיט : ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון