WSJ: האיום האמיתי על המשטר באיראן – אי ציות אזרחי
ההפגנות האנטי-ממשלתיות באיראן שפרצו בעקבות מותה של מחסה אמיני הוכיחו את עצמן כעמידות יותר מפני דיכוי קודמות של מנהיגי טהראן ועשויות להוות איום מתמשך על המשטר האיסלאמי, אומר הוול סטריט ג’ורנל .
פעילים ואנליסטים פוליטיים אמרו כי ההפגנות לא צפויות להפיל את הממשלה, לפחות בטווח הקצר. אבל חוסר הסיפוק העמוק שהם מייצגים והעובדה שהם מכוונים ליסודות הרפובליקה האסלאמית והאידיאולוגיה המכוננת שלה הופכים את ההפגנות למבחן חשוב.
במרכז ההפגנות, נשים איראניות עוטות את מטפחת הראש האיסלאמית, החיג’אב, שהיא חובה מאז 1983, ארבע שנים לאחר המהפכה האסלאמית שהעלתה את אנשי הדת השיעים לשלטון.
ביום ראשון, סטודנטים ברחבי המדינה התאספו מחוץ לאוניברסיטאות בקריאות סיסמאות כולל “מוות לדיקטטור”, ותלמידות בית ספר צעדו ברחובות טהראן כשהן מנופפות מטפחות באוויר, מחווה שהפכה לביטוי מרכזי של התנגדות.
ביום ראשון הורה מושל אזור כורדיסטן לסגור את האוניברסיטאות, ככל הנראה כדי למנוע הפגנות נוספות, בעוד שחנויות ברחבי המדינה נותרו סגורות כחלק משביתת החנויות ההולכת וצוברת תאוצה.
מאז מותה של מחסה אמיני בת ה-22 ב-16 בספטמבר לאחר 3 ימים במעצר של משטרת המוסר האיראנית, מפגינים שהתמקדו תחילה בזכויות נשים הרחיבו את מטרותיהן וקראו ליותר חופש בחיים ובפוליטיקה ולהפלת המשטר האיסלאמי. .
“הרגע הזה משמעותי מכיוון שהוא משחרר את הפוטנציאל לאי ציות אזרחי לטווח ארוך”, אמרה נרגיס באגולי, אנתרופולוגית מאוניברסיטת ג’ונס הופקינס.
“בהתחשב בעובדה שמחצית מהאוכלוסייה חייבת ללבוש כיסוי ראש, הנושא הזה כולל מעמד, גזע ומעמד חברתי”, הוסיפה.
“טינה בתוך הקרביים של החברה”
הפגנות המוניות ברחובות הערים הגדולות – אותן פיזרו השלטונות בכוח – פינו את מקומן להפגנות ספורדיות, אך תכופות ורבות ממדים, שבהן הורידו נשים את כיסוי הראש. סילוק הצעיף הפך לסוג של התנגדות יומיומית שקשה לרשויות לעצור אותה.
טהראן השתמשה באלימות כדי לדכא התקוממויות קודמות. גם עם קריסתן של ממשלות אחרות במזרח התיכון, הצליחו מנהיגי איראן לבסס את אחיזתם בשלטון ולחזור לעסקים כרגיל.
מחאות המוניות קודמות נסובו סביב האשמות על הונאת בחירות או קשיים כלכליים ולא זכו לתמיכתם של מספיק איראנים כדי לגבור על הממשלה או לאלץ אותה לעשות ויתורים גדולים.
ההפגנות האחרונות זכו לתמיכה חסרת תקדים מצד איראנים מכל המעמדות, מגדר וגיל, והגיעו לאחר שנים של מצוקה כלכלית שהביאה מיליוני איראנים לייאוש.
אמנים, כוכבי ספורט ושירה השתתפו בקמפיינים לתמיכה במחאות באמצעים שונים, כולל שיר של האמן הצעיר, שרווין חג’יפור, שהפך ל”המנון התקוממות”, לפי העיתון האמריקאי.
בשבוע שעבר, אמן אלמוני שפך צבע אדום לתוך מזרקות מפורסמות בבירה טהראן, בעבודה שכינה “טהרן טובעת בדם”, לפי תמונות וקטעים שפרסמה רשת האקטיביסטית 1500tasvir.
על פי סקר שנערך על ידי “ג’מאן”, קבוצת מחקר עצמאית שבסיסה בהולנד, במרץ, רק 18 אחוז מהאיראנים רוצים לשמר את הערכים והאידיאלים של המהפכה האסלאמית.
הסקר כלל כ-17 אלף משתתפים המתגוררים באיראן. מחקר שנערך על ידי אותה קבוצה בשנת 2020 מצא גם כי 72 אחוז מהאיראנים מתנגדים לחיג’אב חובה.
“כל משפחה הוטרדה במידה מסוימת על ידי המדינה. הטינה והכעס הזה היו קיימים, בתוך הקרביים של החברה כבר מספר שנים”, אמר פאטמה חג’אג’ו, מחוקק איראני לשעבר המתגורר כעת בארצות הברית כמנכ”ל של עמותת אי-אלימות לדמוקרטיה.
המפגינים גם צעירים ממה שהיו אי פעם. בימים האחרונים עלו צילומים של ילדים איראנים ותלמידי תיכון מתעמתים עם פקידי ממשל ורומסים תמונות של המנהיג העליון עלי חמינאי ושל קודמו, מייסד הרפובליקה האסלאמית, רוחאללה חומייני.
“הרפובליקה האסלאמית תתקשה לשלוט בדור הזה”, אמר מוחמד עלי קדיבר, פרופסור חבר במכללת בוסטון ומומחה לתנועות הפרו-דמוקרטיות של איראן.
קרדיט: אלחורה קרדיט לתמונה: רשתות חברתיות