סיפור על צרות של סוריה האחרת

סוריה שכולנו שומעים עליה
בוודאי שמעתם על התקיפה שהייתה בשבוע שעבר באזור דמשק, לאחר נחיתת עוד מטוס איראני בשדה התעופה בדמשק, והשמועה אומרת שגם מטוס זה לא הביא לסוריה תיירים ואנשי עסקים מאיראן, ואולי שמעתם על עוד גופת ערופת ראש שנמצאה לפני מספר ימים באזור א-ראקה, וייתכן שראיתם את דיווחי החדשות שכמו תמיד מספרים לנו על עוד קצין סורי שחוסל באזור דרעא, ושאר סיפורי זוועות מלחמת כל בכל הניטשת בסוריה.
לא אספר לכם על כל אלו, אלא על סוריה אחרת, שקיימת במקביל, ואולי אף למרות כל מה שעולה מדיווחי חדשות המלחמה בסוריה.

סוריה אחרת שקיימת למרות כל ההרס והחורבן, למרות שמתוך אוכלוסייה של כ 21 מיליון סורים לפני המלחמה, כ %65 הפכו חסרי בית (כשבעה מיליון פליטים נמלטו מהמדינה, ועוד כ 5.6 מיליון נעקרו מבתיהם ונמצאים במחנות עקורים ומגורים זמניים אחרים) סוריה אחרת שמתקיימת למרות שרוב מוחלט מאוכלוסייתה %90%-80 מוגדר עניים, ולמרות כל המיסים, ההיטלים, שהמשטר הרקוב והרצחני מטיל על אזרחיו, למרות כל השחיתות, המחסור בדלק, אספקת חשמל לא סדירה (עד לא קיימת) שלטון כנופיות / מיליציות מקומיות / מיליציות זרות / כוחות של ומטעם מדינות זרות (איראן, טורקיה, סוריה, ארה”ב).

סוריה האחרת
אז אחרי כל ההקדמה הזו, אספר לכם מעט על צרות תעשיית התיירות בסוריה, אם תרצו, תוכלו לקרוא לזה צרות של עשירים.
רגע, מה? תיירים בסוריה? יש תיירות בסוריה? במילה אחת – כן.
אבל אתם כבר מכירים אותי ויודעים שבמילה אחת, אי אפשר להסביר על מה מדובר, אז מכאן נמשיך עם עוד כמה מילים על תיירות בסוריה.

קצת היסטוריה
כבר אלפי שנים עוברים אנשים בדרכי השיירות העתיקות של סוריה, כמו תמיד היו אלו סוחרים, ובהמשך עולי רגל נוצרים בדרכם לירושלים, ולאחר מכן גם עולי רגל מוסלמים בדרכם למכה.
בעידן המודרני כשהחלו להגיע מטיילים מערביים לאזור, לראות בעיניהם את האתרים העתיקים שכתבו עליהם בעיתונים, בסיפורי משלחות המחקר הארכיאולוגיות ושאר מחפשי האוצרות, ולהתבשם בניחוחות “שווקי המזרח האקזוטיים” ולראות את החאנים מסיפורי האגדות על שיירות הגמלים, למטיילים האירופים המפונקים, לא תמיד התאימו התנאים שסופקו בחאנים המסורתיים, חלקם עתיקים בני מאות שנים ויותר, על אף שחלקם נחשבו כמפוארים וסיפקו תנאי מותרות לסוחרים ועולי הרגל העשירים (כמו חאן אסד פאשה בעיר העתיקה של דמשק) וזו הייתה הסיבה שמשפחה ארמנית מאנטליה, שעברה ב 1870 דרך סוריה במסע העלייה לרגל לירושלים, החליטה לבנות מלון מודרני בסוריה, שיספק את צורכיהם של התיירים האירופים, ובשנת 1909 נפתח המלון המודרני הראשון בסוריה – מלון ברון (فندق بارون = Hotel Baron).

במלון התארחו מפורסמים רבים במהלך השנים (מלורנס איש ערב, דרך אגתה כריסטי, ועד יורי גגרין, הקוסמונאוט הרוסי הראשון) ואישים רמי מעלה (כגון מלך שוודיה – גוסטב השישי אדולף, נשיא צרפת שארל דה גול, נשיא ארה“ב תאודור רוזוולט) וכמובן אישים מאזורנו, כמו מוסטפא כמאל אטאטורק, מייסד הרפובליקה הטורקית, גמאל עבד אל נאצר נשיא מצרים (בשנת 1958 נשא מעל מרפסת חדרו במלון, נאום חוצב להבות, לכבוד חתימת ההסכם עם שוכרי אל-קוותלי, נשיא סוריה דאז, לכינון הרפובליקה הערבית המאוחדת) זאיד בן סולטאן אאל נהיאן – מייסד איחוד האמירויות הערביות, אסד האב, ולא נשכח את המלך
פייסל (פייסל איבן חוסיין = פייסל הראשון) שהיה לזמן קצרצר מלך סוריה.
בשנת 1918 הכריז פייסל הראשון ממרפסת אחד חדרי המלון, על עצמאות הממלכה הסורית מהאימפריה העות‘מאנית, ושהיה מלך סוריה ממרץ 1920 עד יולי 1920 ,קשה לומר שהצרפתים אהבו את הרעיון שהבריטים המליכו להם בסוריה “שלהם” את פייסל כמלך, והם גרשו את פייסל מסוריה, וממלכת סוריה חדלה להתקיים.
ייתכן שחלקכם זוכר את פייסל הראשון, היות והוא חתם עם חיים וויצמן על הסכם ויצמן-פייסל, שהסדיר את יחסי “הממלכה הערבית המאוחדת” עם היהודים והתנועה הציונית, ואחד מסעיפי ההסכם מדבר על ההכרה הערבית בהצהרת בלפור, וסעיף אחר הסדיר את עליית יהודים לישראל והתיישבות יהודית גדולה בארץ.
מלון ברון נמצא במרכזה של חלב, במרחק הליכה ממצודת חלב, ולא רחוק מבית הכנסת אל-בנדרה, שהיה בית הכנסת הגדול בחלב, ומהחשובים בבתי הכנסת של קהילת יהודי סוריה, שבו נשמר במשך 600 שנה, ספר התורה העתיק “כתר אֲרַ ם צֹובָ א”.

מלונות פועלים בסוריה של היום?
זה המקום להזכיר שרבים מהמלונות בסוריה חדלו לתפקד בחלק משנות המלחמה, חלקם נתפסו ע”י גורמי טרור ושימשו לצורכיהם, חלקם נתפסו בידי המשטר, והפכו למפקדות, ומגורי קצינים וחיילים, וכן היה בין בתי המלון שנפגעו מהפגזות והפצצות, ופעילות לחימה אחרת, לאחר תום הקרבות בחלק מאזורי סוריה, ועם תחילת השיקום והבנייה מחדש, שעליו כתבתי בעבר, שוקמו ברמה זו או אחרת גם חלק מהמלונות.
גם מלון ברון נפגע מהפגזה ב 2014 בימי הלחימה על חלב, ופגזי מרגמה פגעו במלון, ולאחר מכן שוכנו במלון פליטים – עקורים סורים, שנמלטו מבתיהם באזורי לחימה.
אציין שלמלון ברון יש היסטוריה בשיכון פליטים שנמלטים על חייהם, ובשנת 1915 בזמן רצח העם הארמני בידי הטורקים, התאכסנו במלון מאות פליטים ארמנים ששרדו את הטבח.
נוסף למלון ברון, באזור העיר העתיקה של חלב, נמצאים מלונות רבים, החל ממלונות קטנים, פשוטים וזולים (מאוד) וכלה במלונות יוקרה, רבים מהם חזרו לעבוד ולספק מקומות לינה לתיירים ואנשי עסקים שחזרו לאחרונה אל חלב.
כמובן שלא רק בחלב תמצאו מלונות שחזרו לפעול, וחלקם לא חדלו לעבוד בכל שנות המלחמה, שבחלקם שוכנו עקורים שנאלצו לברוח מביתם, וחלקם המשיך לספק שירות לתיירות הפנים, ומעט תיירות החוץ שהחלה לחזור לסוריה, ולא מדובר רק ב”תיירים” איראנים או עיראקים שבאים לבקר באתרים קדושים לשיעה, אלא גם תיירים מערביים, שחלקם שייכים לתופעת ’תיירי המלחמות‘ שבאים לראות את מה שנותר ממה שהיה פעם סוריה, וחלקם באים לסוריה כי “זו עסקה טובה במחיר זול…“

וכך תמצאו תנועת תיירי חוץ ותיירי פנים, של נופשים ותיירים ואנשי עסקים שבאים להתארח במלונות בדמשק ובחלב, בלטקיה וערי חוף אחרות.
לחלק מהמלונות תוכלו להזמין חדרים גם באתרי התיירות הגדולים והידועים בעולם, בדיוק כפי שתזמינו חדרים למלון בישראל או במדינה אחרת, לחלק תאלצו להתקשר למלון, כמו לדוגמה למלון שרתון היוקרתי והמפואר בחלב, שאמנם עדיין נושא את השם של הרשת הבין לאומית, למרות שכבר שנים ארוכות אינו שייך ולא מופעל ע”י הרשת, לוודא זמינות חדרים ולבצע הזמנה.

איזה תיירים מגיעים היום לסוריה?
המשטר עושה מאמצים להגדיל התיירות הנכנסת לסוריה, ובין היתר גם את התיירות הדתית, אבל בניגוד לעבר של העידן שלפני 2011 שאז החלה מלחמת כל בכל שהרסה את סוריה, שאז היו מגיעים לסוריה גם תיירים נוצרים המבקשים לבקר בכנסיות והמנזרים העתיקים, התיירות הדתית של היום, ושאותה מעודד משטר אסד, מתבססת על תיירות דתית שיעית.
תיירים שיעים המבקרים אתרים הקדושים לשיעים, מגיעים בעיקר מאיראן ועיראק, אבל גם מלבנון, ואפילו ממדינות המערב, ולהם מצטרפים גם אנשי ארגוני הטרור האיראנים – המיליציות השיעיות הרבות שהובאו לסוריה ע”י איראן, מעיראק, מלבנון, מאפגניסטן, ומפקיסטן, וכמובן אנשי משמרות המהפכה האיראנים.
* אציין שהמשטר האיראני מסבסד בצורה משמעותית את עלויות חבילות טיסה ולינה של תיירים איראנים.

ישנו טפטוף של תיירים “רגילים” שבאים לראות את סוריה של האתרים הארכיאולוגים, ושאר האתרים שרואים בעלוני משרד התיירות הסורי, שרוצה לשחזר את תנועת התיירים שהיו נוהגים לבוא לטייל בסוריה, שאולי אינה מדינת תיירות נופש קלאסית, אבל משכה בעבר תיירות ארכיאולוגית, ותיירות “חווית המזרח התיכון“.
וישנה תופעה של “תיירי המלחמות” שמטיילים בעולם למדינות בהן הם יכולים להתרשם במו עיניהם מההרס והחורבן שהמלחמות גרמו, ולא להסתפק בצפייה במסכי הטלוויזיה, המחשב והטלפון.
אולי זו לא תיירות “חווית המזרח התיכון“ שעליה חושב משרד התיירות הסורי, אלא תיירות קצת אחרת של “חווית מלחמות המזרח התיכון”.
תיירים מנישת תיירות מיוחדת הזו, באים “לטייל במקום שבו שלט דאעש” ולחוות באופן בלתי אמצעי את “החיים בסוריה של אחרי המלחמה” גם אם קשה לומר שהמלחמה כבר מאחורי מה שפעם הייתה סוריה.
במרבית המקרים תיירים אלו משתמשים בשירותי חברות תיירות מתמחות בסוג תיירות זה. אציין שלא מדובר בחברות סוריות ומקום מושבן לא בסוריה, ואינן מתמקדות בסוריה בלבד, ושבמקביל להבטחה לחוויה המרגשת שיקבלו הלקוחות, הן גם מבטיחות “שהטיול בטוח” כמו כל טיול במדינה אחרת.
אם תשאלו איך בכלל אפשר להגיע לסוריה, אספר לכם שתוכלו לעלות על טיסות מסחריות רגילות, לדוגמה של חברת התעופה הסורית Air Syrian ממצרים, סודן, לבנון, האמירויות, קטר, כווית, וגם מוסקבה.
יש לטיולים מסוג זה עלויות קצת שונות מאשר טיולי נופש רגילים או חופשות סקי, ונוסף לעלויות הטיול עצמו, שמשתנות בהתאם למשך הטיול “והמקומות המרגשים” אותם הולכים תיירי המלחמות “לחוות”, ישנן עלויות ביטוח גדולות מהמקובל בשוק התיירות העולמי, ולא כל חברת ביטוח מוכנה לבטח את תיירי המלחמות, דבר שכמובן מגדיל את העלות חבילת “הנופש” לתייר הנלהב.

ויש גם תיירות אחרת
יש סוג תיירות שאולי יפתיע אתכם, של קבוצות מאורגנות שאינן מוכרות כרטיסים לטיול “חוויה רב חושית בסוריה” ואינן פתוחות לציבור הרחב, אלא רק לחברי קבוצות סגורות, שדואגות לספק לחבריהן, את שירותי הנסיעות של “הכל כלול” ומבטיחות לחבריהם שבסיום “החוויה הסורית” הם ירגישו ממש טוב עם עצמם.
אני מתייחס אל המבקרים בסוריה בקבוצות התיירות של ארגוני הסיוע הבין לאומיים השונים, שכמובן אינם באים לטייל, אלא לעשות משהו למען אותם סורים מסכנים שנעקרו מביתם, ונמצאים במצב שיכל להיות הרבה יותר טוב, ובמהלך שהות משלחות תיירי ארגוני הסיוע, הם כמובן משאירים כסף רב שעוזר לכלכלת סוריה (ובעיקר להתפיח את הכיסים הנכונים…)

אמנם לכאורה הם אינם תיירים, אבל תיירות ארגוני הסיוע, הוא אחד מהענפים המכניסים ביותר לענף התיירות הסורי, ולצידו גם לגורמים אחרים במשק הסורי, ותורמים בכך רבות לכלכלה הסורית המקרטעת.
גם משלחות תיירי ארגוני הסיוע, משלמות ל”מדריך” צמוד, ומקבלות ליווי צמוד של “מדריך” מטעם המשטר, שאמנם הוא יהיה קצין מודיעין בשירות משטר אסד, אבל הוא ילווה את הקבוצה לכל מקום שהוא ירשה להם ללכת… וכמובן משלחת תיירי ארגוני הסיוע, ישלמו ל”מדריך” שכר יפה, ובנוסף ישלמו לו תשלומים לפי דרישה, כדי שאולי הם יוכלו לעשות את מה שהם רוצים לעשות, אבל יעשו רק מה שהמשטר מרשה.
אמנם לכאורה משלחות תיירי ארגוני הסיוע, ילכו לעזור לסורים המסכנים ברחבי סוריה, אבל זה יהיה רק במקומות בהם שמטר יאשר להם להגיע, וזה ממש לא בכל מקום בו נמצאים ריכוזי סורים עקורים שזקוקים לסיוע.
וכדי להגיע ממקום למקום, תיירי ארגוני הסיוע צריכים הסעות, ורובן ישתמשו בשירותי רכבים ונהגים מקומיים, שאושרו לספק את השירות החיוני ע”י נציגי המשטר, ושלהם הם ישלמו שכר נאה, וגם הנהגים יהיו עובדי ארגוני המודיעים הסורי, או עובדים עבורם, ואלו בתורם ישלמו את עמלת התיווך למשטר.
גם חברי משלחות תיירי הסיוע צריכות לישון איפשהו, וזה כמובן יהיה רק במקומות שהמשטר יאשר להם לשכור חדרי מלון או דירות או בתים באזור הכפרי, וכמובן תמורת תשלום נאה לבעלי המקום (שישלמו עמלת תיווך למשטר.)
כל צעד ושעל של תיירי משלחות הסיוע, מלווה בתשלומי שוחד, דמי מעבר, היטלים, אגרות, ושאר תשלומים שונים ומשונים, וזה בנוסף לעלויות שכירות רכב ועלויות של כל מה שיקנו בסוריה, ונוסף לאלו, ישלמו סכומים נאים עבור “מאבטחים מקומיים“, “מדריכים”, נהגים, בעלי מקצוע ונותני שירות שונים, ובמקרים רבים כדי להגיע לבעל מקצוע ונותני שירות, הרי יש לשלם למתווך שיביא להם את “הספק הנכון”.
אז כל הכסף הרב שמוציאים משלחות תיירי ארגוני הסיוע בסוריה, באמת עוזר לכלכלה הסורית, ועל הדרך, מעשיר את כל אנשי המשטר המעורבים בהוצאת האישורים )כי בלי שלמונים לכיסם, ”קצת” בעיה לקבל אישורים…( וכך גם לאנשי המשטר שאמורים לשחרר את משלוחי המזון והתרופות, האוהלים והציוד, וכל מה שמשלחות תיירי ארגוני הסיוע מכניסות לסוריה, וכך גם כל פעולה וכל אדם שקשור לכל מה שהם עושים, לכולם צריך לשלם את השוחד המתאים, וכל אחד יקבל בהתאם למעמדו וחשיבותו.

אז מה הבעיה? הרי משלחות הסיוע עושות עבודה כל כך יפה בסוריה, כולם הרי רואים את התמונות היפות של כל אותם תיירי ארגוני הסיוע, מחבקים ילדה סורית קטנה, או נותנים חבילת תרופות לרופא סורי אסיר תודה, ובתקופת חודש הרמדאן, גם ראינו תמונות של ארוחות אפטאר וסוחור שנתרמו ע”י ארגוני צדקה מוסלמים מכל העולם.

אם אתם לא מודעים למה שקורה “מחוץ לפריים” של התמונה שרואים באתרי החדשות, וברשתות החברתיות, שמשבחים ומהללים את האנשים הטובים שעוזרים למסכנים, אני מציע שתבדקו מה תמצאו כשתציצו באתרי ארגוני הסיוע, בחלקים המיועדים לקמפיינים לגיוס כספים, שם כמובן תמצאו את התמונות מאותם המקומות, רק מזווית מעט שונה, ובהם תראו כמובן את הלוגו של הארגון על חבילת התרופות שמקבל הרופא, ואת לוגו הארגון על הקרטונים של המזון שמסופק לעקורים האומללים, מאחורי הילדה הקטנה שנבוכה מחיבוקו של אדם זר, כי הלוגו המצולם מראה לתורמים “לאן הולך הכסף” שהם תרמו.

* אומר כהערה מוסגרת, שאם ראיתם באתרי החדשות והרשתות החברתיות, את תמונות סעודות האפטאר וארוחות הסוחור, שיצאו בחודש הרמדאן מהר הבית, תאמרו בהן רואים מאמינים מוסלמים מכל הגילים, יושבים בשלווה וסועדים את ליבם במתחם הר הבית – ברחבת מתחם אל-אקצה, אבל אם תלכו לאתרי ארגוני הצדקה האסלאמיים מכל העולם, כמו ארגונים סעודים, קטרים, אינדונזים, טורקיים, וכמובן גם ממדינות המערב, אז כבר תוכלו לראות שהארוחות ההמוניות מאורגנות, וליד כל קבוצת סועדים, ישנם השלטים הגדולים של הארגון התורם. את התמונות האלה תראו קצת פחות באתרי החדשות וברשתות.

האם באמת הכסף שנתרם מגיע לטובת הנזקקים?
התשובה היא פשוטה, במקרים רבים, אצל הרוב המכריע של הארגונים שפועלים במקומות כמו סוריה, אחוזים נכבדים מאוד מהכסף הולך “לטובת המנגנון” ולכיסוי הוצאות התפעול, כולל משכורות של אנשי הארגון, והפעילים המקומיים של הארגונים, וכמובן לא נשכח שבתוך מה שנקרא הוצאות תפעוליות של פרויקט סיוע, תוכלו למצוא את אותם סעיפים שהוזכרו לעיל, ועוד כמה אחרים מסוגם.

אז על איזה צרות דיברתי בתחילת הדברים?
לא קלים חיי התיירנים בסוריה, לא מספיק שהמדינה מחולקת לכמה וכמה אזורי שליטה, שלא תמיד אפשר לעבור מאחד לשני, ולא מספיק שחלק נכבד מאזרחי המדינה יכולים אולי רק לחלום על תיירות נופש במה שהיה פעם מדינתם, וכפי שנאמר בתחילת הדברים, כשבעה מיליון הפכו לפליטים שברחו מסוריה, ועוד כ-5.6 מיליון עקורים מביתם ונמצאים במחנות עקורים ומגורים זמניים אחרים, וכן אזכיר כי שמבין הסורים הנמצאים בסוריה %80%-90 מוגדרים כעניים, ולכל אלה אין את היכולת לרכוש שירותי תיירות, כשהם מתמקדים בניסיון להתפרנס ולהשיג מספיק אוכל כדי להתקיים.

תיירות הפנים והחוץ בסוריה סובלת כמו כל שאר המשק הסורי, מעליית המחירים התלולה, ומקשיים נוספים, שמכבידים עד מאוד על בעלי עסקים כולל בתעשיית התיירות, ובית מלון לא ממש יכול לפקד ללא חשמל, ואם יש לבית המלון גנרטור, אז לא תמיד הסולר להפעלתו זמין, וגם מחירי הסולר כמובן שעלו.
ואם כבר יש מי שהפרוטה מצויה בכיסו (או יותר נכון קורש = גרוש = 100/1 לירה סורית) ורוצה לצאת לנופש בדמשק, חלב, לטקיה או טרטוס, לא תמיד יוכל למצוא דלק כדי לנסוע מביתו למלון.
והמחירים? גם מחירי חדרי המלון כמו כל דבר בסוריה, עלו בשנים האחרונות, ועלות ממוצעת ללילה בחדר מלון המוגדר שלושה כוכבים בסוריה, תהייה בסדרי גודל של כ 200-100 אלף לירות סוריות ללילה, והמחירים הוכפלו בזמני ביקוש כדוגמת ימי חג עיד אל-פיטר שחוגגים עכשיו.

ואם תרצו חדר מלון ארבעה או חמישה כוכבים, במיוחד אם זה מלון נחשב, בעיקר ברצועת החוף, שממנו תוכלו לצאת למסיבות החוף בלילות הקיץ החמים, רמות המחירים מטפסות לעלויות שהסורי הממוצע לא יכול אפילו לחשוב עליהן, וגם תייר המגיע מחוץ לסוריה, כבר יתחיל לחשוב פעמיים, וישנם מלונות היוקרה, שהם פשוט יקרים כמו כל מלון יקר אחר במקום אחר.
למרות כל הקשיים ולמרות עליית המחירים, התפוסה באזורי הביקוש כגון חאלב ורצועת החוף במחוז לטקיה, הגיע לכ- %70 ולפי ראמז ג‘בור (رماز جبور = Jabour Ramez )יו“ר לשכת התיירות של לטקיה, בזמנים בהם הנופשים מצליחים להשיג דלק כדי להגיע למלונות, התפוסה מגיעה ל %90…
ואילו בסאם עבאס (بسام عباس = Abbas Bassam )מנהל לשכת התיירות של טרטוס, מרוצה שלמרות המחירים הגבוהים, חופשת עיד אל-פיטר הארוכה, תרמה להגדלת ההזמנות למלונות העיר.

אזכיר כי בימים אלו ממש, כמו שקורה מדי פעם יש בסוריה, יש משבר אספקת דלקים, שגורמים בין היתר גם להשבתה של חלק מנותני השירות לתעשיית התיירות כגון מוניות, ואציין שאמנם שבימים האחרונים הגיע לסוריה מכלית נפט איראנית, ובינתיים רבות מהמוניות בחלב כדוגמה, הושבתו בגלל המחסור בדלק.
כבר מספר שנים, מאז 2019 מנסה משרד התיירות הסורי לשקם את תעשיית התיירות בסוריה, ומזה מספר חודשים משרד התיירות ולשכות התיירות של המחוזות הרלוונטיים, מנסים לשבת יחד ולמצוא פתרונות למצוקת התיירנים, ולדברי מוחמד ראמי רדוואן מרטיני (محمد رامي رضوان مارتيني = Mohammad Martini Radwan Rami ) שר התיירות הסורי, הממשלה מנסה לעזור ולתמוך בתיירות הפנים, ובמיוחד בתיירות העממית.

אציין כי שר התיירות הסורי, היה איש המשטר הראשון מאז פרוץ המלחמה הסורית בשנת 2011 ,שהוזמן בשנה שעברה, והגיע לביקור רשמי בסעודיה, בראש משלחת של פקידים ותיירנים, לכינוס ועדת ארגון התיירות העולמי למזרח התיכון, שהתקיימה בריאד, ומאז נעשה מאמץ להחזיר את התיירים לסוריה.
לפי נתוני משרד התיירות הסורי, המביאים דוגמאות לפגיעה בעסקי התיירות של מה שהיה פעם סוריה, בין השנים 2011 ל 2019 ,כ 365 בתי מלון חדלו לפעול, ומעל 100,1 מסעדות נסגרו, ולזה אפשר להוסיף גם את הפגיעה באתרים היסטוריים שהיוו מוקד משיכה לתיירות הנכנסת, ומורדי תיירות אחרים, ונאמר שמעל 400 אתרי תיירות נהרסו או נפגעו בשנות הלחימה.

מה ששר התיירות הסורי לא כל כך מוכן לספר לנו, זה כמה מלונות נרכשו ע“י אנשי עסקים איראנים, בין אם מדובר באנשי עסקים או באנשי משמרות המהפכה, אבל מהמעט שאפשר למצוא ממקורות גלויים, עולה כי מסע הרכש האיראני של סוריה נוסף לאדמות ולבתי מגורים, בתי דירות, בתי ספר ומבני מוסדות ציבור אחרים, וכמובן גם עסקים ומפעלים, נכללו גם עסקי תיירות, ובהם בתי מלון, גם במרכז דמשק וגם בכל רחבי סוריה.
ושיהיה ברור, אני אמנם כותב רכש, אבל זה יכול להיות בתשלום בעסקת מכר “רגילה” או בהעברת בעלות בסחיטה ואיומים, או “סתם” העברת בעלות הנכס ע”י משטר אסד לידי האיראנים.
בניגוד למאמרים קודמים בהם דיברתי על אתרים במדינות השכונה, בהם הייתי שמח לטייל בעצמי, ואף להמליץ לאחרים, הפעם אין המאמר בא להראות לכם את שכיות החמדה, אתרי המורשת, ואתרים ארכיאולוגים אחרים, או אטרקציות התיירות הרגילות, ובוודאי שלא לנסות לעודד אתכם לטייל בסוריה, אלא לפתוח בפניכם צֹהַר למתרחש במדינה השכנה, בנושאים שלא כל כך עולים בדיווחיי התקשורת.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון     קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות