האייתוללה, כדורגל, נשות איראן, ומבוכה למשטר

מילה על משחק כדורגל
איך מגיעים באיראן למצב, שבו משחק כדורגל שבו מנצחת נבחרת איראן, יכול לגרום לאי נחת למשטר האייתוללות?
אתמול ב 29 במרץ, התקיים משחק כדורגל בין נבחרות איראן ולבנון, שהיה המשחק האחרון במוקדמות גביע העולם בכדורגל, שיערכו השנה בקטר.

המשחק נערך באצטדיון ע”ש האימאם רזא, בעיר משהד, לכאורה משחק שגרתי, ולא כל כך חשוב, שאם היה נערך במדינה נורמלית, לא היה מעורר כל תשומת לב בשכונה המזרח תיכונית או בכלל בעולם.
ביני לבינכם, זה שאיראן ניצחה 2-0 את לבנון, בקושי היה מעניין מישהו מעבר למדורי הספורט בעיתונות,אבל מה שקרה לפני המשחק, הפך לסיפור שמעורר תסיסה בקרב האיראנים, ולא רק ברשתות החברתיות, או באתרי האופוזיציה הגולה, אלא גם בעיתונות האיראנית, ואי נוחות בקרב משטר האייתוללות, ויותר מסיבה אחת.

למשחק נמכרו כ 12,500 כרטיסים, רק בסופו של דבר, הורשו רק כ 10,500 צופים להיכנס לעודד את נבחרתם, ואם תשאלו מדוע יש פעם של 2,000 כרטיסים, בן הכרטיסים שנמכרו, לבין מי שזכה לראות את המשחק, אסביר כי האיראנים פשוט החליטו שאסור לנשים איראניות להיכנס לראות את משחק הכדורגל,למרות שקנו כרטיסים.

אזכיר כי איראן כמובן חתומה על התחייבות מפורשת מול התאחדות הכדורגל האסיאתית, לאפשר כניסת נשים למגרשי הכדורגל, לצפות במשחקי כדורגל רשמיים שיתקיימו באיראן, וכבר היו נשים שזכו להיכנס לצפות במשחקי כדורגל שהתקיימו באיראן, והצופות המאושרות אף זכו לכיסוי תקשורתי.

אבל המשחק אתמול התקיים כאמור בעיר משהד, וזו העיר של האייתוללה אחמד עלם אל-הודא (احمد علم האימאם הגדול של מקדש האימאם א-רדא עלי א-רֵזא (حرم امام رضا )Ahmad Alam Al-Huda = الهدی אחד המתחמים הקדושים לאסלאם השיעי, שבו נמצא קברו של עלי א-רֵזא, )Imam Reza Shrine = האימם השמיני.

וזה מסתבר גרם לכך שגם אם איראן כמדינה, התחייבה בפני גופים בין לאומיים, אם יש מועצה דתית מקומית מספיק חזקה, שלא מתאים לה שנשים איראניות ייכנסו לצפות במשחק כדורגל, כך יהיה, ואם המשטרה תהייה צריכה לפזרן בכח ולרסס נשים בתרסיס פלפל, רק כי עמדו בכניסה לשערי האצטדיון, זה מה שיקרה.

לאחר שפרצה סערה, ויצאו תמונות וסרטונים של נשים קוראות קריאות מחאה ליד שערי האצטדיון, ושל נשים שנפגעו כתוצאה של פעילות המשטרה, מתרסיס פלפל, ניסו נציגי המשטר המקומיים להרגיע את האווירה ולספק הסברים.

עלי אכבר האשמי ג’ובהרי, מנכ”ל מחלקת הנוער והספורט של מחוז ח’וראסאן רזאווי, ניסה לספק הסברים מבולבלים וטען בתחילה שבגלל מגבלות הקורונה, המשחק היה אמור להיות ביום שבת וללא קהל, ואז אמר שבכל זאת התקבל אישור, ושנמכרו 5,000 כרטיסים, והמספר עלה ל 7,000 , ואז הם בכלל קיבלו אישור ל50% מקיבולת היציעים, והוסיף קשקושים שונים ומשונים, שאף אחד מהם לא התייחס לסיבה שנשים שהושארו מחוץ לאצטדיון.

וגם ההיתממות של מהדי נסחי, סגן נשיא מועצת העיר משהד, לא עזרה להרגיע את הרוחות, כשטען: “איננו מקבלים החלטות במועצת העיר האסלאמית. אנחנו נעקוב אחרי מה שקרה, אבל אני לא יודע לגבי מכירת כרטיסים לנשים”.
דברי נציגי המשטר, רק התסיסו יותר את האיראנים, וכך גם העובדה שנשים לבנוניות הורשו להיכנס למגרש דרך שער נפרד, לא תרמה להרגעת המבקרים והנשים האיראניות הפגועות.

קרדיט לתמונה: אתר עליבאבא

מילה על אייתוללה
כדי שתבינו מה הקשר של משחק הכדורגל ומניעת כניסת הנשים למשחק, ולעובדה שזו עירו של האייתוללה אל-הודא, ומדוע יש יותר מהסיבות “הרגילות” לאי נחת במשטר, אספר לכם מעט על הצדיק.
אוסיף שהאייתוללה המהולל משמש גם כאימאם של תפילות יום שישי של משהד, שבאיראן כמו באיראן, נושא תפקיד זה נוסף להיותו נציגו של המנהיג העליון, ובמקרה הזה, נציגו במחוז ח’וראסאן רזאווי, בו נמצאת העיר משהד, ותפקיד כה חיוני (למשטר) מחייב את נושא המשרה, לשאת שתי דרשות בתפילת יום השישי, האחת בנושאים חברתיים, והשנייה בנושאים פוליטיים הקשורים לאקטואליה וחברה של קהל המתפללים.

האייתוללה הלא חביב, שידוע כשמרן קיצוני, ידוע בין היתר גם בהתנגדותו לתקנות הקורונה, שחייבו סגירת המסגדים, בשיא גלי מגפת הקורונה באיראן, גם לתפילות יום שישי, וטען שתפילות יום השישי, הן “חובה אלוהית שאין שום הצדקה, להטיל סגר שימנע את קיומן…” וכמובן שאל-הודא הצדיק, מתנגד לנוכחות של נשים כצופות במשחקי ספורט של גברים.
עוד אוסיף שבנוסף לכל מעלותיו, הוא גם מעורב ובוחש בפוליטיקה המקומית והארצית באיראן, ולסיום אזכיר שהוא האבא של ג’מילה, אשתו של התליין מטהראן, נשיא איראן, איברהים ראיסי.

(מי שרוצה להכיר מעט יותר את האייתוללה הקיצוני, יוכל לראות מה יש לאתר האינטרנט שלו להציע, ואני ממליץ למי שכבר מציץ, לבדוק את דפי האתר המוקדשים לתגובות לשמועות…)
משום מה במדור התגובות לשמועות באתר של האייתוללה משבית שמחת הספורט, עדיין לא עלה דבר בנוגע לשמועות שהוא נתן את ההוראה למשטרה, למנוע בכח את כניסת הנשים שרכשו כרטיסים למשחק.

מילה לסיום
אני לא מקנא במי ,שכפי הנראה, יהיה הקורבן הנוכחי למבוכת המשטר, המסכן שהיה אחראי למצב שבו נשים הצליחו לקנות באתר מכירת הכרטיסים למשחק, ושגרם לאיראנים לשאול שאלות מביכות כגון:
* איך ייתכן שבעלי תפקידים ברשות מקומית מקבלים החלטה הנוגדת התחייבות בין לאומית שהמדינה חתומה עליה?
* היכן מתבצע, ומה תהליך קבלת ההחלטות בנושאי סמכות וחוק, הקשורים לריבונות הלאומית?
* האם רשאים כל מחוז, אזור ועיר להחליט בעצמם מה מתאים להם ומה לא, לפעול לפי כך?

מוסיפים השואלים ומקשים בשאלה נוספת:

* אם אכן מותר לכל מחוז או עיר לעשות כרצונם, עד כמה רחוק הלכו בעלי תפקידים בלקיחת החירות לפעול בניגוד להחלטות המדינה, ומה היקף התופעה?
בנוסף לשאלות הלא פשוטות, אומרים המקטרגים שהמשטר שמאפשר לכל מי שמקורב לבכירי המשטר, לקבל החלטות הנוגדות את החלטות הממשלה ולעשות כרצונו, גורר את המדינה לכאוס, וגם מי שלא ידועים בחיבה יתרה למשטר האייתוללות אומרים דברים דומים, ומוסיפים שהמדינה חייבת להתנהל על פי חוק, ולא על פי גחמותיו של כל אייתוללה או מולא שמקורב למנהיג העליון.
מאוד לא סביר שהמשטר ינקוט פעולה גלויה נגד האשם האמיתי לכך שנשים הוכו, רוססו תרסיס פלפל והושפלו, מחוץ למגרש הכדורגל שאליו באו כדי לעודד את נבחרתם.

אני רק תוהה מה יגיד בדרשת יום השישי הקרוב, אותו אייתוללה מקושר ומיתמם, והאם ינזוף בנשים שברוב חוצפתן העזו לרכוש כרטיסים למשחק כדורגל של נבחרת גברים?
לא פחות מעניין יהיה לראות האם יעלה הנושא בדרשה שבה יטיף לקהלו השבוי, את משנתו בנושאים חברתיים? או שמא יבחר אל-הודא הצדיק, לשבח את פעילות המשטרה נגד הנשים הסוררות, בדרשה העוסקת בנושאים פוליטיים הקשורים לענייני היום…

קרדיט : ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון             קרדיט לתמונה: אלבאוואבה