סעודיה: העיר נג’ראן תחת התקפה
הקדמה, ונקודה למחשבה
כבר שנים שהחותים תוקפים את ערב הסעודית באמצעות רקטות, טלים, כטב”מים, מדי פעם שומעים על זה בחדשות, במקרים רבים אחרים זה לא ממש מעניין את ערוצי התקשורת בעולם.
החות‘ים תוקפים בשטח הסעודי לא רק מטרות צבאיות, בהם שדות תעופה של חיל האוויר הסעודי ובסיסי צבא אחרים (אבל זה כאמור לא ממש מעניין את ערוצי החדשות) אלא גם מתקני נפט של חברת הנפט הלאומית הסעודית ARAMCO מותקפים (וגם אז לא בכל המקרים נראה דיווחים בעיתונות).
החות‘ים תוקפים גם ערים סעודיות ושדות תעופה אזרחיים, וגם במקרים אלו במקרים רבים למרות שיוצאים דיווחים מסודרים של דוברים סעודים רשמיים, לא נראה לכך אזכור בדיווחי החדשות בעולם המערבי, בנוסף החות‘ים תוקפים ברקטות וטילים בליסטיים גם את אזרחי ערים תימניות, אבל העולם שותק.
התקשורת של העולם המערבי “הנאור” תראה לציבור המערבי שניזון רק ממה שמראה לו התקשורת המערבית “הנכונה” את תקיפות ערב הסעודית בתימן, ותדווח על אזרחים תימנים שנפגעו בתקיפות אלו, בלא מעט מקרים ללא הקשר והסבר על מה מדובר, ולפעמים ישנם דיווחים על אזרחים תימנים שנפגעו, אבל לא טורחים לציין שהם נפגעו מתקיפה של המיליציות של החות‘ים, ומשאירים את צרכן החדשות לשער שהותוקפו ע“י כוחות הקואליציה הערבית, בראשות סעודיה.
האם ייתכן שהעולם הנאור מדווח או שלא על תקיפת אזרחי הממלכה הסעודית ומטיל את רוב האשמה למה שקורה בתימן על סעודיה, כי ההתקשורת והממשלות במערב “הנאור”, רואות את ערב הסעודית כמדינה “לא דמקורטית” או סתם כי הממלכה הסעודית לא מתאימה לערכים הנעלים של העולם הנאור?
אשאיר את השאלה הזו פתוחה, ורק אזכיר את הכיסוי התקשורתי והיחס של מדינות העולם הנאור, כאשר אזרחי ישראל מותקפים בידי ארגוני הטרור.
מבלי לנסות להשוות בין המתרחש באזורנו, לבין המלחמה באוקראינה, אשאיר גם כנקודה למחשבה, את ההבדל בסיקור התקשורתי על המתרחש במדינות האזור, לסיקור התקשורתי על המתרחש באוקראינה.
במאמר של היום, אספר לכם את סיפורה של עיר סעודית אחת, שמותקפת כבר שנים ע”י החות‘ים, עם קצת היסטוריה ומעט על העיר, מילה על התקפות החות‘ים על סעודיה, ומעט על תסכול מכיסוי עיתונאי והתנהלות התקשורת, המשותף לסעודים ולנו.
קצת היסטוריה
לפני שנדבר על מה קורה בנגר‘אן של ימינו, אתחיל עם סקירה היסטורית קצרה, ואספר לכם שמדובר בעיר עתיקה, המיושבת כבר ברציפות כ 4000 שנה, שבסביבתה ישנם אתרים ארכיאולוגים רבים, וסיפורה ההיסטורי של העיר, מספר את סיפורו של האזור כולו, ואת סיפור שלושת הדתות המונותאיסטיות.
מיקומה על דרך הבשמים, כעיר המעבר בין מאריב בתימן, צפונה דרך אזור חִ ג’אז (الحجاز) בחצי האי ערב, לכיוון פטרה, וממנה דרך ארץ ישראל עד לחופי הים התיכון, היקנה לה חשיבות, והעיר הוזכרה בכתבים יווניים ורומיים, כמו גם בקוראן, וכמובן שגם בימי קדם כמו כיום, השליטה בדרכי הסחר, יכול לעורר מתחים ואף מלחמות שליטה.
העיר וסביבתה היו בשליטת ממלכות שבא, אקסום, חמיר, תימן, האימפריה העות‘מאנית, האימפריה הבריטית, והממלכה הסעודית, כאשר בין לבין היו תקופות של נסיכות בשלטון מקומי, תחת השפעה של ממלכה או אימפריה זו או אחרת.
אציין שנסיכות נג‘ראן התנגדה למרד התימני נגד העות‘מאנים, משנות השמונים של המאה ה 19.
בשנת 1921 ניסו לכבוש את נג‘ראן, מיליציות של האחים – אל-אח’ואן (اإلخوان) של שבטים שבשליחות אבן סעוד, מסולטנות נג’ד, לימים אבי הממלכה הסעודית המוכרת לנו כיום, וב 1924 ניסו התימנים לכבוש את העיר, וכך גם בחורף 1931,וב 1933 הצליחו לכבוש את העיר, ב 1934 כבשו הסעודים את נג‘ראן.
כל אימפריה שהייתה לה נוכחות באזור, כבשה או ניסתה לכבוש את נג‘ראן, כולל האימפריה הרומית שניסתה לכבוש את נג‘ראן (בסיוע של הנבטים ששלטו בחלק הצפוני של דרך הבשמים, ובסיוע גדוד יהודי מארץ ישראל, שנשלח ע”י המלך הורדוס), ושלטו בה לאורך השנים כל ממלכה או שליט שהיה בידם הכוח לשלוט בעיר במיקום החשוב ומייצר הכנסות והשפעה, למי שיושב על צומת דרך הסחר החשובה.
זה המקום להזכיר שבעיר הייתה קהילה יהודית עוד מהתקופה שקדמה לאסלאם, וכאשר העיר נכבשה ע”י ממלכת אכסום הנוצרית, היהודים נרדפו ע”י הנוצרים, עד שבמאה השישית לספירה, העיר נכבשה ע”י יוסף ד‘ו נואס, המלך היהודי של ממלכת חִ מְ יָר (حمير= Himyar) שאז יהודי העיר שגשגו.
עם התפשטות האסלאם בחצי האי ערב, לאחר כיבוש העיר בידי עומר בן אל-ח’טאב, הח‘ליף השני, הוא הורה לגרש את כל הכופרים – הלא מוסלמים מאדמת חצי האי ערב הקדושה, והיהודים ברחו לתימן.
במהלך השנים שוב חזרו יהודים לעיר, ולאחר כיבוש העיר בידי הממלכה הסעודית הצעירה בשנת 1934 , וכשהחל השלטון, ותושבי העיר המוסלמים, להתעמר ולרדוף אחר היהודים, שוב ברחו היהודים מהעיר, חלקם ברחו לתימן, וחלקם עברו לקוצ‘ין שבהודו.
מאתיים יהודי נג‘ראן האחרונים ברחו מהעיר לתימן בשנת 1949 ,ומייסד הממלכה הסעודית, המלך אבן סעוד, דרש מאחמד בן יחיא (أحمد بن يحيى) המלך התימני, לקבל את “היהודים שלו” חזרה, והמלך התימני סירב לדרישת המלך הסעודי, כי לטענתו, היו אלו “היהודים שלו”…
לסיום הפרק ההיסטורי, אציין שרבים מיהודי נג‘ראן עלו לארץ הן במבצע על כנפי נשרים, והן בעליית יהודי קוצ‘ין מהודו, ואוסיף שעם יהדות קוצ‘ין עלו לארץ יהודים שמקורם בתימן, שהגיעו להודו במהלך מאות שנים לפני עליית יהדות קוצ‘ין לארץ, וחלקם הגיעו לקוצ‘ין בהזמנת הקהילות, חלקם כמורי תורה לבני הקהילות, ואחרים כדי שיהיו כוהנים בקהילה, היות ולא היו כוהנים בקהילות יהודי קוצ‘ין.
קרדיט: ויקיפדיה
מעט על העיר
נג‘ראן נמצאת בדרום ערב הסעודית, כשישה ק”מ מהגבול עם תימן, והיא בירת מחוז נג‘ראן, הנמצא מדרום למחוז עסיר, מחוז ריאד, והמחוז המזרחי, וגובל בתימן.
כמו כל מקום אחר בחצי האי ערב, נג‘ראן היא חברה שבטית, בנוסף לתושבים הסונים מהזרמים החנבלי, שאפעי והמאליכי, רבים תושבי העיר הם מוסלמים שיעים, מהזרם האיסמעילי, ויש גם מיעוט שיעי זיידי.
זו עיר לא קטנה, שבעשרים שנה האחרונות הכפילה את אוכלוסייתה, ואם רוצים ללכת שלושים שנה לאחור, אז נראה שכמות התושבים צמחה יותר מפי 5 ,ומונה כיום מעל חצי מיליון נפש, ויש בה אוניברסיטה (ייתכן והקישור לא יעלה מ IP ישראלי…) ומכללה טכנולוגית, בתי חולים ומרכזים רפואיים, ואוסיף שלטובת ייעול ושיפור ההכשרה הרפואית של עובדי הרפואה בנג‘ראן, כחלק ממסגרת חזון 2030 של יורש העצר הסעודי, הוקם אתר לטובת השכלה והכשרה במגוון תחומים, של עובדי הרפואה בעיר.
כמו בכל עיר יש בה שכונות מגורים מכל הסוגים, שווקים, חלקם עתיקים, ומרכזי קניות וקניונים חדישים, אזורי תעשייה ומרכזי בילוי, פארקים ומגרשי ספורט, מוזיאונים ומרכזי תרבות, בתי מלון מפוארים ופשוטים, משרדי ממשלה, וכמובן שדה תעופה המשמש לטיסות פנים המקשרות את העיר הדרומית לשאר הממלכה.
מצד אחד זו עיר עם היסטוריה עשירה, שחלקה משתקף בארכיטקטורה המסורתית של בתי שכונת אבא אל-סעוד (أبا السعود = Saud-Al Aba) שנתנה בעבר את שמה ליישוב כולו, וכיום מהווה כמוקד משיכת תיירים, הבאים לראות את השכונה העתיקה ואת השווקים העתיקים שבה, כמו שוק ג‘נביה (سوق الجنابي = souq Janabi-Aj בלהג המקומי) שנקרא על שם הפגיון המסורתי הנפוץ באזור.
צורת הפגיון ושמו מזכירים את הפגיון התימני – ג‘מביה (Jambiya) אותו הזכרתי בעבר, וצורתו דומה מאוד גם לפגיון העומני (خنجر عماني = khanjar Omani) שהפך לסמל המדינה, ומופיע על הדגל העומאני ושטרות הכסף. למתעניינים אספר שתוכלו למצוא פגיונות ג‘נביה פשוטים בעלות של כ 5000 ריאל, ועבור פגיון עם ניצב ונדן מהודרים, המשובצים בזהב, כסף ואבנים יקרות, תשלמו עד מאה אלף ריאל.
אוסיף שב 70 חנויות השוק העתיק, תמצאו לא רק פגיונות וחרבות מסורתיים, או פריטי מורשת לתיירים, אלא גם חנויות עם מוצרי עור, תכשיטים ועבודות כסף, מזון וכמובן פולי קפה וזרעי הל.
כאמור ישנם עוד שווקים שונים בעיר ובשכונה, וחובבי המציאות יוכלו לראות מה יש לשוק הפשפשים שפאתי השכונה להציע. כן אציין שהשכונה עברה מספר פרויקטים לשיפוץ ושימור.
ההיסטוריה של העיר משתקפת גם בארמון האמירות (قصر إمارة = Imara Kasr) הנקרא גם מצודת נג‘ראן
(Fort Najran) הנמצא במרכז העיר העתיקה, בשכונת אבא אל-סעוד, ונחשב כאחד ממבני המורשת החשובים באזור למרות שאינו עתיק, ושנבנה סביב באר עתיקה, מהתקופה שקדמה לאסלאם, בשנת 1944 ע“י טורקי בן מאדי (تركي بن ماضي) שהיה האמיר של נג‘ראן, ושימש למגורי האמיר, ולמשרדי הממשל, כולל סניף הדואר והמשטרה, וכיום משמש כמוזיאון המספר את סיפורם של הארמון, העיר והמחוז.
אם תגיעו לטייל בנג‘ראן, ותרצו לראות אתרים היסטוריים נוספים שנבנו בסגנון האדריכלי המייצג את האזור, תוכלו לבקר גם בארמון אל-עאן (قصر العان = Palace Aan-Al) ומוכר גם בשם ארמון סעדאן (قصر سعدان = Palace Seadan) שנבנה בשנת 1688 בכפר אל-עאן, על הר אל-עאן, המשקיף על העיר מצפון מערב לשכונת אבא אל-סעוד, וכן בכפרים בעמק נג‘ראן, שגם בהם תראו את הבנייה המסורתית.
אבל לא כל המבנים העתיקים באזור בנויים מבוץ, ואחד מאתרי המורשת, היא טירת ראום (قلعة رعوم = Castle Raum) שקירותיה – חומותיה החיצוניים בנויים מאבן, והפנימיים לבני בוץ, עם גג מכפות תמרים, ע“י הצבא התימני שכבש את האזור בשנת 1929 ולאחר שהצבא הסעודי כבש שוב את אזור נג‘ראן, שימשה כבסיס צבאי עד 1952 שאז הפכה לאתר תיירות ותצפית על שכונת אבא אל סעוד ועמק נג‘ראן.
ישנם אתרים ארכיאולוגיים סביבת העיר ובמחוז, ומוקדי תיירות ונופש נוספים, כולל מגוון של כ 25 פארקים ירוקים בעיר וסביבתה, המהווים ניגוד ירוק בוהק לסביבה המדברית, ובהם מפלים ומזרקות והרבה צמחייה ירוקה, פינות משחקים לילדים, שביל הליכה ושבילי אופניים, ספסלים ופינות ישיבה, בתי קפה ומסעדות, שהגדול שבהם נקרא על שם המלך פאהד, ובפאתי העיר יש את סכר נג‘ראן, שהוא הסכר הגדול בממלכה, שמהווה נקודת משיכה לתיירי הפנים הבאים לראות את הסכר, את הפארק הצמוד לסכר ואת עמק נג‘ראן.
ולסיום פרק התיירות וההיסטוריה, אזכיר כי בעמק נג‘ראן, ישנה עיר היסטורית נוספת, הנמצאת למעשה בתוך תחומי נג‘ראן, בסמוך למוזיאון נג‘ראן, עיר עתיקה שמוזכרת בקוראן ושמה אל-אוחדוד (األخدود = -Al
Ukhdud = החריץ – בקע רחב באדמה) ומוכרת בעקבות אירוע מהתקופה שקדמה לאסלאם – הטבח שביצע המלך יוסף ד‘ו נואס, המוזכר לעיל, בעשרים אלף נוצרים, ופקד על צבאו להשליכם לתוך תעלה (חריץ בקרקע) ולשרפם.
הסיפור מוזכר בקוראן בסורת אל-ברוג’, הסורה ה 85 ,בפסוקים 4 עד 8 ,וכמובן בחדית‘ים שונים.
יש מחלוקת לגבי סיפור הטבח, הנקרא גם טבח נג‘ראן, לגבי מתי בכלל אירע הטבח, יש האומרים שזה קרה בתקופה הקדמה לנצרות, ויש הטוענים שאירע לאחר הגעת הנצרות לאזור דרום ערב.
גם לגבי כמות הנוצרים שנרצחו יש מחלוקת, יש האומרים שמדובר במאות נוצרים שנשרפו למוות, ויש הטוענים לאלפים בודדים, ויש שמספרים על בין עשרת אלפים ועשרים אלף נוצרים שנטבחו ונשרפו.
בחפירות הארכיאולוגיות שהחלו בשנת 1997 באתר העיר העתיקה, נתגלו ממצאים ארכיאולוגים רבים, כולל
מהתקופה של שלטון ממלכת חמיר, ואף נטען שנמצא מקום טבח החריץ ההיסטורי.
קרדיט : ויקיפדיה
נג‘ראן – עיר ומחוז תחת התקפה
מאז שנת 2015 בה החלה המלחמה עם המיליציות החות‘יות בתימן, הממומנות ומצויידות בידי המשטר האיראני, ועד לסוף שנת 2021 ,ביצעו החות‘ים יותר מ 4100 התקפות על תחומי ערב הסעודית, רבות מהתקיפות היו על מטרות אזרחיות, מתקני תעשיית הנפט, שדות תעופה, בתקיפות אלו החות‘ים שיגרו 430 טילים בליסטיים, ועוד 851 כטב”מים עמוסי חומר נפץ, לעבר ערים ומתקנים בערב הסעודית.
בנוסף לנזקי הרכוש שלפעמים יצרו בעולם תהודה, בעקבות פגיעה במתקני תעשיית הנפט, נהרגו 59 סעודים, שעליהם פחות מדברים בעיתונות המערבית, ואת תמונותיהם לא מראים.
גם נג‘ראן, כעיר גבול, ספגה התקפות טילים, רקטות וכטב”מים, מתחילת המלחמה הממושכת והמדממת
בתימן, וכבר ב 2 בספטמבר 2015 ,שדה התעופה של העיר היה למטרה של ירי רקטות 220 מ”מ ממערכת
אוראגן (27-BM) שגרם לסגירה זמנית של שדות התעופה האזרחיים במחוזות נג‘ראן, ג‘זאן ועסיר, מחשש
לירי רקטות וטילים נוסף, ואכן החות‘ים “לא אכזבו” ושיגרו את מיטב התוצרת האיראנית לעבר ערי סעודיה
ושדות התעופה שלהן.
אוסיף שבסיסים צבאיים ומוצבי גבול, נתונים מדי פעם לתקיפות, ולפעמים יש ניסיון לכבוש מוצב או נקודת
תצפית, ויש מקרים בהם החות‘ים מצליחים לכבוש מוצב ושטחים במחוז, שמשוחררים אח”כ ע”י הסעודים.
מאז הפכו את שדה התעופה של העיר ליעד שסופג מכל הבא ליד, בכל פעם שהם רוצים להזכיר לסעודים
שהם קיימים, או כרמז למה שהם יעשו אם הם שומעים על הכנות למבצע צבאי נגדם, או לפני פתיחת עונת
התיירות, או סתם כי בא להם.
אפשר להבין שהדי הפיצוצים, לא מוסיפים לתחושת הביטחון של תושבי העיר, גם אם האמל”ח החות‘י
מיורט ע”י מערכות ההגנ”א. (אמנם החות‘ים טוענים שהם פיתחו וייצרו טילים וכטב”מים, אבל רבים הסוברים שזה אמל”ח איראני).
הנסיך ג’לאווי בן עבדולעזיז בן מוסאד אל-סעוד (جلوي بن عبدالعزيز بن مساعد آل سعود = bin Jalawi Saud Al Musaed bin Abdulaziz) מושל מחוז נג’ראן, שמונה לתפקיד בנובמבר 2014 ,לאחר שהחות‘ים החלו לירות על העיר והמחוז, רתם את ניסיונו הצבאי והשכלתו בנושאי צבא ובטחון, ובניהולו פיתחו בעיר והמחוז נהלי חירום, פיתחו תשתיות חיוניות, פיתחו את מערכי ההגנה האזרחית, כולל הכשרת צוותי כיבוי והצלה ורכישת הציוד הנדרש, וקידמו את כל נושא לימודי הרפואה באוניברסיטה המקומית, ופתחו מרכז רפואי לכוחות הביטחון.
לפני כשבועיים כשכל העולם היה עסוק בתחילת המלחמה באוקראינה, שוב תקפו החות‘ים את שדה התעופה של נג‘ראן, והפעם היו 12 פצועים, והידיעה על ההתקפה והנפגעים, אמנם הועברה לתקשורת ע”י הרשויות הסעודיות, ודובר הקואליציה הערבית נגד החות‘ים, אבל ידיעה זו נבלעה במבול החדשות על אוקראינה.
ימים מעטים לאחר מכן, כשהחוטים ירו 7 טילים בליסטיים על אזרחי העיר מאריב בתימן, שוב בקושי אם בכלל היה איזכור לכך בתקשורת העולמית, אבל כשבאותם ימים, בתקיפת הקואליציה על מבנה המשמש כמפקדה של המיליציות החות‘יות היו נפגעים, משום מה זה דווקא כן הוזכר בתקשורת של “העולם הנאור” .
אני יכול להבין אם מושל נג‘ראן, חש תסכול כמו הישראלים, על התנהלות התקשורת בעולם.
אני לא מתכוון לעשות הקבלה לעיר מותקפת לאורך שנים בערב הסעודית, ודרך הסיקור למה שקורה ע”י התקשורת העולמית, שלא ממש מתעניינת מה קורה לתושבי העיר המותקפת, אבל מראה “לעולם הנאור” כמה לא בסדר המותקפים שתוקפים כתגובה, את המחבלים שתקפו את אזרחיהם.
לא אתפלא אם למבוגרים בינכם, זה מזכיר את מה שהיה בתקופה בה קריית שמונה ויישובי הצפון, שהותקפו ע”י מחבלי אש”פ, והעולם שתק, אבל כשישראל העזה לתקוף חזרה – התקשורת רעשה וגעשה.
כך קורה גם כיום, כאשר תושבי שדרות ויישובי חוטף עזה מותקפים פעם אחר פעם ע”י מחבלי חמאס ושאר ארגוני הטרור הפלסטינים ברצועה, וכרגיל העולם שותק, ואם יש נפגעים, מצקצק בלשונו, ומקסימום “שולח תפילות” ואולי “מגנה” את מחבלי חמאס, אבל אם ישראל תוקפת את המחבלים? התקשורת מדברת בגנות ישראל וכמה מסכנים העזתים, ומגדילים לעשות הצבועים שאומרים שזה ממש לא פייר, כי לעזתים אין כיפת ברזל…
ולפני שתעירו לי על שכתבתי חוטף עזה, זו אינה טעות, ואני פשוט מכנה את יישובי עוטף עזה, בשם יישובי חוטף עזה, כי זו דרכי להביא מחאה קטנה לכך שאזרחי המדינה הנמצאים בקרבת עזה, חוטפים אש כבר שנים ארוכות, ואנו כמדינה, לא עושים לטעמי, את מה שצריך לעשות כדי שיישובים אלו לא יחטפו רקטות ופגזי מרגמה על הראש, בכל פעם שחמאס מנסה להעביר לישראל מסר…
קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות