קצין בכיר: “חזרה להסכם הגרעין הוא המצב הכי פחות בעייתי”. דעה

תא”ל (מיל’) אודי דקל, אמר בהצגת ההערכה האסטרטגית כי “בכל תרחיש מול הסכם אפשרי, איראן כנראה תישאר מדינת סף גרעינית. במצב הנוכחי, חזרה להסכם הוא המצב הכי פחות בעייתי, משום שזה מקנה זמן לבנות אופציה צבאית, מאפשר תיאום עם ארה”ב לאסטרטגיה משותפת, מפחית אי יציבות באזור ומונע מרוץ חימוש גרעיני”.

הפרשן הצבאי של האתר נציב.נט, גיא א. , העיר על דבריו כדלקמן:

חזרה להסכם לכאורה נוחה מבצעית כי היא עוצרת את שעון הפצצה (זה תיאורטי בלבד, זה במקרה הטוב מאט אותו). הבעיה היא שכשהשעון מאט הלחץ יורד והצורך להשקיע מיליארדים באופצייה צבאית יירד. אין באמת אופצייה צבאית אווירית ויקרה או כוונה למימוש כזו, יש אופציות סיכוליות וקינטיות שניתן יהיה תמיד להפעיל. הזמן משרת בעיקר את פיתוחי ההגנה למיניהם.

בעיית הבעיות של ההסכם היא לא בציר הגרעיני אלא בהסרת הסנקציות, בהזרמת מיליארדים למשטר האיראני והמשך אחיזתו במרחב כשאין לו מגבלת כסף. עוד טרור ועוד פיתוח אמל”ח. הגרעין הוא תירוץ וצורך פנימי איראני. הכסף והזמן יביאו את האיראנים לנקודה בה הם בכלל לא יצטרכו גרעין כדי להוות איום ממשי על ישראל.
את אירופה ואפילו ארה״ב מעניין רק גרעין כי זה חלק מהסדר העולמי. שלא יתחיל כאן מרוץ לא מבוקר ועוד ראשי נפץ גרעיניים לא מנוטרים. טרור וטילים, כל עוד זה לא מכוון עליהם, אפשר לספוג.

בעוד עשור או שניים כשאירופה תתמודד עם בעיית האסלאם שיתחיל לזנב ולחבל בה מבפנים, הם יגלו את המטריה הגרעינית והטילית של איראן מגנה על הג’יהאד האירופי.

האיראנים רוצים הסרת סנקציות וקבלת כסף אחרת מזמן היו מתקפלים. הגרעין ימשיך להתקדם בקצב כזה או אחר ובלי להגיע לקצה כי כרגע זו לא העת ולא המטרה שלהם.
ישראל לא מפסיקה לפעול ולו לרגע בתחום הזה. זה שהיו פעולות רועשות ומפורסמות לא מחייב שהקצב או ההד יימשך.

ישראל לא ביקשה הסכם ולא רוצה אותו. היא לא מחוייבת לו ולא צפויה לשנות דרמטית את מוכנותה עם או בלי הסכם. מבחינת ישראל האיום האיראני מסוכן יותר כשהוא עם מצב נזילות וכסף בלי הגבלה כי זה מאיים מיידית עלינו בציר הטרור והטילים. בגרעין ההתקדמות האיראנית גם ככה נעשית עם או בלי הסכם ובקצב די דומה כי האיראנים מעדיפים להיות מדינת סף סחטנית ממדינה גרעינית סטייל קוריאה הצפונית.

לא היו לא שנים ולא היו באמת מצבים לחסל את פרוייקט הגרעין. מי שטוען את זה לא מבין כלום בתחום. את הפרוייקט לא היה ניתן לחסל ולהשמיד אף פעם בעבר ולא בעתיד. הידע קיים, הייצור כמעט כולו מקומי וחומרי הגלם איראניים.

ישראל במצב הטוב ביותר הייתה יכולה אולי להגיע למצב של עיכוב ודחייה של שנתיים שלוש באופציה צבאית יקרה ומסוכנת. היא הצליחה בעשור האחרון וזה שלפניו לעכב לא רע בכלים אחרים שהתבררו כלא פחות יעילים בדגש על אורך הזמן בו ניתן למשוך את הסיכול והעיכוב (סייבר, חבלות קינטיות, חיסולים ועוד באיראן וברחבי העולם). יש עוד כלים ויכולות שיופעלו אם וכאשר נידרש. מטוסים וטילים לא יעזרו כאן.

חשש או פחד לא היווה אך פעם גורם רלוונטי להחלטה. ישראל פעלה במקרים מסוכנים ומורכבים פי כמה כשהפתרון היה שווה את זה (הכור בסוריה) וקיבלה החלטות לא פחות מורכבות כשזה נדרש (ארכיון הגרעין, חיסול פאחאיזדה ועוד).

קרדיט לתמונה: אלג’זירה