הקולוניזציה האיראנית של עיראק היא הצורה המסוכנת ביותר של קולוניאליזם

מבלי להיות סנטימנטלי מדיי, עם קצת היגיון והשקפה ניטרלית על עיראק היום, אנחנו יכולים לומר, במידה רבה של הצדקה, שכל עיראק נמצאת תחת שלטון קולוניאלי חזק. הקולוניזציה של עיראק כיום אינה קולוניאליזם בצורה המקובלת במונחים של קולוניזציה של מדינה אחת על אחרת כדי לבזוז את עושרה, כלומר, היא אינה דומה לקולוניאליזם הישן שעהתבסס של שהייה במדינה הכבושה וביזה של עושרה , למרות שהעניין הזה נתון לוויכוח בעיראק היום.

באשר לעובדה שהקולוניאליזם בעיראק כיום הוא קולוניאליזם מודרני, וכך גם הקולוניאליזם האירופי על מדינות העולם השונות באסיה ואפריקה, במיוחד לאחר המהפכה התעשייתית, שכל מטרתה למצוא שווקים למכירת מוצריהם והחיפוש המתמשך אחר חומרי גלם זולים, העניין הוא גם לא חף משאלות הנתונות לדיון גם במקרה של עיראק.

אף מדינה מעולם לא התקיימה לאורך ההיסטוריה, אלא אם היא מארגנת התנגדות מזוינת בדרך זו או אחרת נגד הכובשים הפולשים. העם העיראקי לא פיגר מאחור מול הכובשים הבריטים במהלך המהפכה של שנות העשרים של המאה הקודמת, וההתנגדות לכובשים האמריקאים. לאחר הכיבוש האמריקאי ב-2003 . אם נסקור את ההיסטוריה של התנגדות העמים לכובשים, נראה שהם השיגו ניצחון, למרות הקורבנות הרבים. למעשה, התנגדות צבאית לכובשים, למרות האבדות הרבות של דרך זו, היא צורת המאבק הקלה ביותר. העמים שהקריבו עשרות או מאות אלפי הרוגים כדי לזכות בחירותם ועריהם נהרסו, כמו וייטנאם, למשל, לא הפסידו בקרבות החשובים ביותר שלהם, כלומר הקרבות האינטלקטואליים והתרבותיים. לא להפסיד בשני הקרבות הללו פתח לה את הדרך להשיג עצמאות אמיתית ולהתקדם בבניית מדינתה.

האם עיראק היום היא מדינה עצמאית? או שנשאל את השאלה בדרך אחרת, האם עיראק היא מדינה כבושה?

תיאורטית, לאחר ההסדרים ליציאת הכוחות האמריקנים הכובשים מהמדינה, עיראק נחשבת למדינה עצמאית. חברותה באומות המאוחדות ובגופים השונים שלה, כמו גם חברותה בארגונים אזוריים ובינלאומיים שונים, מעידים על כך ללא כל ספק. אבל האם עיראק היא למעשה מדינה עצמאית, או שהיא עדיין תחת שלטון קולוניאלי מלבד הקולוניאליזם האמריקאי?

דרך המציאות הפוליטית הלא יציבה במדינה, חולשת הכלכלה העיראקית, קריסת התשתיות וחוסר הפיתוח של המגזרים היצרניים, או יותר נכון קריסתם, המדינה נתונה לחסדי הקולוניאליזם שלוקחת את עיראק כשוק להצפת מוצריה בשיתוף פעולה מקומי. צורה זו של קולוניאליזם היא צורה של קולוניאליזם מודרני, שהחל לאחר המהפכה התעשייתית באירופה, כפי שאמרנו , ניתן להתעמת עם צורת קולוניאליזם זו רק אם יש רצון פוליטי חופשי  ומנהיגים המכבדים את עמם ואת מולדתם ופועלים להתפתחותם.

עם זאת, הבעיה הגדולה ביותר היא שהעמים עומדים בפני כיבוש לא צבאי, או, אפשר לומר, כיבוש עקיף. במיוחד אם בידי הכובשים הכלים לגבש מערכת אינטלקטואלית חברתית-תרבותית בחלק מהארץ ולכפות אותה על הארץ כולה, בשל קיומה של חממה חברתית למערכת זו. צורת כיבוש זו היא מה שעמנו מתמודד היום, בנוסף לגורם הדתי, העדתי והלאומי והשינויים הדמוגרפיים המשפיעים על המדינה.

איראן השקיעה באופוזיציה האסלאמית במהלך מלחמת איראן-עיראק, וקידמה את יחסיה עם המנהיגים הכורדים ושאיפותיהם הלאומיות במידה רבה מאוד. והיא הצליחה לבנות בקרב מנהיגי המפלגות הללו ואנשיהם, בגבולות מסויימים, רשתות מודיעין הפועלות למענם וממלאות אחר פקודותיהם, במיוחד עם הכוחות השיעים.

ברגע שמשטר הבעת’ עזב את השלטון לאחר הכיבוש האמריקני, מילאה איראן את הוואקום הפוליטי בסוכניה, לאור הבורות והפיגור האמריקניים בטיב היחסים הפוליטיים, החברתיים, התרבותיים, האינטלקטואליים והדתיים, במיוחד עם השיעים בעיראק. עם איראן. הכוחות הכורדים הסכימו לפרויקט האיראני בניהול עיראק על ידי קבלת שיטת המכסות העדתית הלאומית, וגם הסונים של עיראק בלעו את הפיתיון כך שעיראק הופכת היום למושבה איראנית, מבחינת ההחלטה המדינית והתלות הכלכלית כשפתחה את השווקים שלה לסחורות איראניות ולמדינות אזוריות אחרות. אך האם זו הסכנה הגדולה ביותר העומדת בפני ארצנו ואנשינו?

הסכנה הגדולה ביותר לכיבוש האיראני בעיראק אינה המונופול שלה על ההחלטה המדינית כיום למרות הסכנה שבכך, ולא ממספר המיליציות המדינתיות והלא-מדינתיות שלה שאינן יכולות לסטות מהקונצנזוס השיעי בחסות איראן, ולא מכיוון שעיראק היא שוק לסחורותיה ושאר המדינות השכנות, אלא שהסכנה טמונה בקולוניזציה האינטלקטואלית, התרבותית והעדתית של עמנו. כיום, איראן כופה את התרבות העדתית הדתית שלה על עיראק באמצעות המרכזים התרבותיים והדתיים ובתי הספר שלה הממוקמים במחוזות הדרומיים שבהם ממוקמות הערים השיעיות, ובמיוחד בעיר הגבול בצרה. היא גם מבצעת, באמצעות הזרועות הצבאיות שלה, שינויים דמוגרפיים בתוך העיירות סביב בגדד ונפות דיאלה וסלאח אלדין, ואף ביצעה פלישה אינטלקטואלית ותרבותית לעיירות הנוצריות במחוז נינוה!!

באמצעות הפלישה האידיאולוגית, התרבותית והעדתית האיראנית לעיראק, הקולוניזציה האיראנית של המדינה נחשבת לקולוניזציה ארוכת טווח עם השפעות שעולות על הנזק של כל צורות הקולוניזציה המודרנית והישנה. כדי לצאת מאימת הקטסטרופה של הקולוניאליזם הזה, אנו זקוקים לרנסנס אינטלקטואלי ותרבותי תחת שלטון פוליטי רציונלי, וההתאוששות שלנו מהשפעות הפלישה הזו עשויה לקחת עשרות שנים, במיוחד מכיוון שרמת המודעות פחתה מאוד במדינה מול השכיחות של בורות ונחשלות, במיוחד אצל הדתיים, שאיראן מאכילה באמצעות סוכניה בצורה מאורגנת ומתחשבת….

קרדיט: זקי רזה – הוגה דעות עיראקי     קרדיט לתמונה: אלמרג’ע