הטנק-רובוט הרוסי הופתע בטבילת האש הקרבית שלו בסוריה

הופעת הבכורה הלא מחמיאה של ה-Uran-9 תשמש כחווית למידה חשובה, אם כי זהירה, למהנדסים הפועלים לשכלל מערכות לוחמה קרקעיות רובוטיות.
וזה מה שחשוב לזכור : מבחן הלחימה הקשה בסוריה מדגיש מדוע טנקים רובוטים לא הופיעו בשדה הקרב מוקדם יותר, למרות שטכנולוגיות הרכיבים היו זמינות כבר לפני עשרות שנים. פיתוח קישורי תקשורת אמינים למרחקים ארוכים, אלגוריתמי פעולה אוטונומיים מתוחכמים וחיישנים ומערכות תקיפה משולבות היטב כדי לאפשר למפעיל מרוחק לזהות מטרות ולהפעיל אותן, כל אלה מציבים אתגרים מעשיים משמעותיים.

במאי 2018, הצבא הרוסי חשף שהוא ערך ניסוי קרבי של בטנק-רובוט אוראן-9 שלו בסוריה. הטנק הזעיר בשלט רחוק ידוע בחימושו בתותח  ובטיל שלו.

עם זאת, חודש בלבד לאחר מכן דיווח ה-Defense Blog כי קצין המחקר הבכיר, אנדריי אניסימוב ,אמר בכנס באקדמיה הימית קוזנצוב בסנט פטרסבורג כי הביצועים של ה-Uran-9 בסוריה חשפו כי “כלי רכב קרקעיים, בלתי מאוישים, רוסיים מודרניים אינם מסוגלים לבצע את המשימות שהוטלו בסוגים הקלאסיים של פעולות לחימה”. הוא הגיע למסקנה שיעברו עוד עשר עד חמש עשרה שנים עד שמכוניות UGV יהיו מוכנות למשימות כה מורכבות.

זה עומד בניגוד למקור שאמר לכתב העת – ג’יינס שהמערכת “…הפגינה ביצועים גבוהים בסביבה מבצעית”.

כלי רכב רובוטיים משוריינים נמצאים בפיתוח ברחבי העולם, כאשר צבא ארה”ב מתכנן להחלפת רכב הקרב שלו בבראדלי שיהיה “מאויש באופן אופציונלי”. עם זאת, ניתן לטעון שרוסיה התקדמה מהר יותר לעבר פריסת UGVs.
בשנת 2015 הודיעה ועדת התעשייה הצבאית של רוסיה על היעד שלה לפרוס 30 אחוז מהנשק הקינטי של רוסיה על פלטפורמות שלט רחוק עד 2025. הפרויקטים הנוכחיים כוללים את הנגמ”ש של MARS , בעל שישה מושבים, רכב הלחימה הרובוטי BMP-3 Vihr (“הוריקן”). טנקי T-72 רובוטים, ומשורייני נרקטה זעירים שיכולים לפנות חיילים פצועים, לירות במקלע או להסתער על עמדות אויב.

ה-Uran-9 בצורת מעוין שוקל שנים עשר טון ואורכו חמישה מטרים, חמישית ממשקלו וקצת יותר ממחצית האורך של טנק T-90. מנוע דיזל מאפשר לרכב להאיץ לעשרים ושניים מייל לשעה בכבישים מהירים, או שישה עד חמישה עשר קמ”ש בשטח. לוחות השריון הפלדה של הרובוט מגנים עליו מרסיסי פגז ונשק קל – אם כי באופן מרומז הוא עלול להישאר פגיע לכלי נשק נפוצים יחסית אחרים כגון RPG או מקלעים כבדים.

שני משורייני אוראן-9 מועברים לשדה הקרב באמצעות משאית גדולה, ולאחר מכן נשלטים באמצעות רדיו על ידי מפעיל ומפקד במשאית קמאז משוריינת 6X6. מראות וחיישנים תרמיים ואלקטרו-אופטיים המורכבים על גבי הצריח מאפשרים למפעילים “לראות” דרך הטנק. ישנה גם אפשרות ליחידת בקרה ידנית

מערכת ניהול טקטית מאוחדת של “Skynet” מאפשרת לעד ארבעה טנקי Uran-9 להתחבר יחד, או להיות פרוסים עד ארבעה מיילים זה מזה או מחוברים יחדיו במבנה עמודים. לטנקי הרובו יש כמה יכולות אוטונומיות מוגבלות אם הם מאבדים את האות שלהם – במיוחד עבור תמרון סביב מכשולים בעת תנועה לאורך נתיבים מתוכנתים מראש. מקורות מסוימים טוענים כי ה-Uran-9 עשוי גם להיות מסוגל לזהות, ולהפעיל כוחות אויב ללא מעורבות אנושית.

על הצריח של הרובו-טנק מתנוסס תותח אוטומטי 2A72 בעל כושר של ירי מהיר של כדורי 30 מילימטר שיכול לפוצץ כלי רכב משוריינים קלים ולפגוע בחיילי החי”ר  בצורה קטלנית, כמו גם מקלע 7.62 מילימטר. יתר על כן, מתלה ירי יכול להשתרע מהצריח כדי לשגר שניים או ארבעה טילים נגד טנקים 9M120-1 אטקה שיכולים להסתובב ולפוצץ טנקים במרחק של עד 3.7 מיילים משם תוך שהם מונחים על ידי לייזר. ובנוסף לכך, ניתן להרכיב על שני משגרים מסתובבים על גבי הצריח עוד שש עד שתים עשרה רקטות להביורים של שמל עם ראשי נפץ תרמובריים ,הבוערים באוויר, כדי לשטוף מערכי חיל רגלים מבוצרים עד למרחק של קילומטר. אם יש איום מכלי טיס בגובה נמוך, ניתן להחליף רקטות אלה בטילי נ”מ קצרי טווח של Strela או עם זאת, כל כוח האש המרשים הזה מועיל רק אם ה-Uran-9 והמפעילים שלו באמת יכולים לזהות כוחות אויב ולירות עליהם בצורה מדויקת – וזה התברר כבעיה בעת ניסוי שדה בסוריה.

קרדיט : שיר מקבוצת נציב.     קרדיט לתמונות : רשתות חברתיות