סיפור קצר על אדמת איראן

בנוסף לאינפלציה גבוהה, מחירי מזון ודיור שוברים שיאים, מצוקת מים, שקיעת קרקע שגורמת להיווצרות בולענים בכבישים בין עירוניים, בעיות באספקת חשמל, תאונות שונות ומשונות, הרס שמורות טבע, דיכוי אכזרי של מיעוטים ומתנגדי משטר, וכל שאר הצרות שמשטר האייתוללות מנחית על האיראנים, יש עוד דבר קטן שמטרידים את מנוחתם של אזרחי איראן.

כבר יותר מעשרים שנה יש שמועות ודיבורים על שמאז שנות השמונים של המאה הקודמת, יש מי שגונב את אדמת איראן, ומבריח אותה אל מחוץ לגבולות המדינה, ובעשור האחרון הנושא מדי פעם עולה לכותרות והופך לדיון ציבורי.

אולי זה נשמע לכם הזוי, אבל מסתבר שכרייה לא חוקית של חול ואדמה, מתבצעת באיראן, לצורכי בניית תשתיות, כשאז הקבלן המבצע, פשוט כורה את האדמה לה הוא זקוק בקרבת מקום לביצוע העבודות, גם אם זה ללא תכנון ופיקוח, תוך הריסת הסביבה הטבעית, וכמובן שללא תהליכי שימור קרקע ושיקום.

וכן יש כרייה לא חוקית של חול, לצורכי תעשיית הבנייה, כשאז מדובר בדרך כלל בחול מחופי איראן, או מהדיונות באזורים שונים, וגם במקרה הזה, ללא תכנון ופיקוח, תוך הרס הסביבה.

אבל יש גם תופעה אחרת המטרידה לא פחות, ואולי אף יותר, שלא לדבר על שיש כאן ממד נוסף, של פגיעה אפשרית בביטחון התזונתי של איראן ופגיעה באדמת המולדת ובגאווה הלאומית, ומדובר בכרייה לא חוקית של אדמה פורייה, המתאימה לחקלאות.

הכרייה הלא חוקית הזו של אדמה פורייה או אף המקרים בהם כורים אדמה חקלאית, גורמת בנוסף לאבדן האדמה עצמה, גם לאובדן אדמה נוסף, עקב תהליכי סחף ובלייה, לאחר הסרת שכבת האדמה העליונה, להתגברות השיטפונות באזורי הכרייה מחד, ולהתגברות סופות האבק מאידך.

מסתבר שחלק מגניבת הקרקע מכל הסוגים, נעשית תחת אפם של הרשויות, שמעניקות רישיון כרייה מסודר, והחברה הכורה את האדמה, אמורה למכור ללקוחותיה את האדמה, רק לאחר תהליך מסודר, ורק לאחר העברת הקרע שנכרתה למפעל ההחברה, אבל בפועל יש לא מעט מקרים שהחברות מוכרות את הקרקע ללקוחות, ישירות מאתר הכרייה, והמשאיות מעבירות את האדמה ישירות לאתר הלקוח, במקום לאתר מפעל החברה.

אבל גניבת הקרקעות הזו, אינה הדבר שמוגדר בשיח בנושא כגניבת אדמת איראן, וגורם לפגיעה בגאווה הלאומית, אלא העובדה שחלק מהאדמות החקלאיות שגונבים אותן חברות (ואולי זה המקום לציין, שחלקן שייכות למשמרות המהפכה…) פשוט מועמס על אניות, ומיוצא למדינות המפרץ השכנות.
לא מדובר בתופעה שולית וזניחה, ולפי פרסומים שונים, כולל בעיתונות שופרות המשטר, כגון סוכנות Tasnim, מדובר בהברחת מיליוני טונות של אדמה איראנית.

יש כמובן הבדלי מחירים לקרקע המגיעה מצפון איראן, שהיות ונחשבת כפורייה ואיכותית יותר מאשר באזורים אחרים, היא גם יקרה יותר מאשר אדמה שמקורה בדרום איראן, וכמובן שיותר מאשר האדמה שכורה באי קשם (قشم) במצרי הורמוז, חברה בבעלות קרן ברכאת (بنیاد برکت‎) הנמצאת בשליטה ישירה של המנהיג העליון, ושאותה הזכרתי בעבר.

בשיח המתקיים בנושא, יש מי שמסביר, שהיות ולמדינות המפרץ, אין מספיק קרקעות טובות לחקלאות, הם מייבאים את אדמת איראן, והאבסורד הוא שיש מביניהם שממשיכים באותה נשימה ואומרים, שמדינות המפרץ העשירות, שקונות את אדמת איראן הפורייה, משתמשות באדמה החקלאית לצורך ייבוש הים כדי להרחיב ולבנות את ערי המפרץ הנוצצות…

ומצד שני יש המסבירים שהאדמות הפוריות מהמחוזות הצפוניים, נמכרות למדינות המפרץ המשתמשות בהן לטובת גידולים חקלאיים, והאדמות הפחות פוריות, כגון אדמות המרעה מהמחוזות הדרומיים, ואיי המפרץ, נמכרות לצורך תשתיות וייבוש מי ים, לטובת הקמת רצפים ומתקני נמל ובניית איים מלאכותיים.

גם בעיתונות האיראנית מדי פעם עולים כתבות בנושא, שמדברות על מדינות ספציפיות, כמו קטר, כוויית, איחוד האמירויות, וערב הסעודית, ולפעמים אף מספרים לקוראים על פרויקט ספציפי, כמו לדוגמה בניית איי הדקלים עם אדמה איראנית, או על הקמת גן בוטני על שטח של 250 דונם בסעודיה, וכמובן עם אדמה איראנית.

המשטר מכחיש את קיום התופעה, וכשהנושא עובר מדיונים מאחורי הקלעים ברשתות החברתיות ועיתונות מקומית, אל קדמת הבמה התקשורתית, המשטר אף דואג לשלוח מומחים וחוקרים שונים, כדי להפריך את השמועות.

אך למרות הכחשות גורמים רשמיים, היו במשך השנים, דיונים במג’לס – הפרלמנט האיראני, בנושא גניבות קרקע, והברחתן, וב-2017 אפילו חוקק חוק הגנת הקרקע, שמדבר מפורשות לא רק על הסדרת הכרייה, אלא גם על הברחת קרקע, לפני שנתיים, ונערכו בו עדכונים ותוספות.

ואני שואל את עצמי, אם התופעה כלל אינה קיימת, כדברי המשטר האיראני, וגם אם נצא מנקודת הנחה שאת החוק האמור, חוקקו על מנת להסדיר את נושא כריית הקרקע, מדוע היה צורך לאותו סעיף בחוק, המדבר על הברחת אדמה מאיראן?

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון  קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות