בריחת מוחות – הגרסה האיראנית

זווית נוספת על השלכות מעשי המשטר שהורס את ארצו.
לא מעט כתבתי לכם על המצב באיראן, שאם אנסה לנסח זאת בעדינות, ניתן יהיה לסכם את המצב במילים כגון: ”לא משהו…“ או בפשטות ”מדינה מתפוררת“.
גם כתבתי לא פעם על תאונות שונות ומשונות באיראן, והפעם אביא בפניכם פן נוסף לגורמים לחלק מהתאונות שאתם רואים עליהן דיווחים )הרי פיצוץ בבית זיקוק, או של שנאי גדול בתחנת מיתוג של חברת חשמל באיראן, מצטלמים ממש יפה, ואפשר לכתוב על “פיצוץ מסתורי” ו “חשדות ליד נעלמה שגרמה ל…“( לדברים בהם נדון בהמשך, ישנה השפעה גם לחלק מהסיבות לקריסת מבנים בבניה, או לפיצוץ בלוני חמצן בבית חולים, וגם לחלק מהסיבות שנבנים סכרים ללא תכנון הידרולוגי או סקר סביבתי מקיף, שגורמים להתייבשות נהרות, הרס והשמדת סביבות אקולוגיות שלמות, וכמובן למחסור במי שתיה ומים לחקלאות, וכן גם למחסור בכח אדם רפואי בבתי החולים והמרפאות באיראן, גם ללא קשר למגיפת הקורונה המשתוללת באיראן, לכל אלו נוסיף נושא נוסף – המחאות באיראן, שגם עליו כתבתי לא מעט.
לפני שנתחיל לספר לכם במה מדובר, אני תוהה אם שאלתם את עצמכם פעם: אם המצב באיראן כל כך רע, מדוע האיראנים לא מהגרים ובורחים מאיראן?

אז על מה בעצם מדובר?
כפי שאתם בוודאי יודעים, יש קהילות גדולות של יוצאי איראן בעולם, ומדובר במיליוני בני אדם, חלקם היגרו כבר עוד לפני עליית האייתוללות לשלטון, חלקם עם עלייתו של חומייני ותחילת המהפכה האסלאמית באיראן, וחלק לא קטן גם מהעשור האחרון, כשבתקופה האחרונה יש עלייה בהגירה של איראנים למדינות אחרות.
להתנהלות המשטר האיראני, יש מחיר כבד למשק האיראני, לא רק בגלל הסנקציות האמריקאיות, אלא עקב מדיניות מוכוונת בידי ראשי המשטר, שגורמת לאיראנים רבים להגר מארצם.
כמו בכל מקום בעולם, יש מהגרים שעוזבים את מולדתם, כי הם רוצים חיים טובים יותר להם ולילדיהם, אך באיראן יש גם מי שמהגרים, פשוט כי הם רוצים לחיות.
כפי שכתבתי לכם במאמר על לבנון, שבה ישנה בריחה של כל מי שרק יכול, כולל רופאים ואחיות, מהנדסים ובעלי מקצועות חופשיים, כך גם באיראן, ולא מדובר רק ברופאים, ואחיות, מהנדסים, וביולוגים, ובבעלי תארים אקדמאיים אחרים, אלא גם בטכנאים, ובפועלים מיומנים בכל מגוון מקצועות הבניין, בעובדים מיומנים במפעלים פטרוכמיים, ומפעלי הפלדה, ומפעלים אחרים, ובנוסף ישנם גם אנשי עסקים וסוחרים בין המהגרים, וזה עוד מבלי להזכיר את הספורטאים שהחליטו לברוח מאיראן, בהם מדליסטים בתחרויות בינ“ל, והם מהגרים לכל מקום שיהיה מוכן לקבל אותם בעולם.
ואם הזכרנו את התאונות שעליהם אתם שומעים )וישנן רבות, שעליהן לא שומעים בעיתונות המערבית( אציין שאם חסרים מהנדסים מיומנים, הנדסאים וטכנאים, ופועלים מיומנים בכל מקצוע אפשרי, לא צריך להתפלא שניתקל בתכנון לוקה בחסר, ובתחזוקה ירודה ולקויה, וזה עוד לפני איכות ייצור שלא ממש נחשבת אחת
מהמשובחות בעולם (לא לחינם אפילו בעיראק ובסוריה, כבר מסרבים לקנות רכבים ומכונות חקלאיות תוצרת איראן…) ואיכות ייצור ירודה, מובילה לאיכות חלפים ירודה, וזה דבר שעלול להוביל לתאונות במפעלים או בתשתיות אחרות, כתרגיל מחשבתי לאן זה עלול להוביל, נסו לחשוב על שסתום בטיחות תוצרת פאר היצירה האיראני,
שלא ממש עומד בתקנים בין לאומיים, שמותקן בצנרת גז / צנרת קו נפט / צנרת בית זיקוק.

איך הכל התחיל?
באיראן מדברים כבר זמן רב על בריחת מוחות (فرار مغزها) ועל שאיראן מאבדת רבים מאזרחיה המשכילים, וכאמור זו תופעה לא חדשה, אלא כתוצאה של מדיניות המשטר, מזה ארבעה עשורים, מאז עלייתו של האייתוללה חומייני לשלטון, והתנהלות ממשיכי דרכו רק מחריפה את הבעיה, וגרמה להגירה המונית של מי שמוגדר ע”י המשטר אליטות, ובכן כמהגרים “מובחרים”.
וכדי שכולנו נוכל להבין למי המשטר מתכוון באומרו “אליטות” הנה הגדרת המשטר האיראני למונח אליטה: “האליטה מתייחסת לאדם בולט, יוזם ויעיל, בעל אינטליגנציה, יצירתיות, ובולטות אינטלקטואלית, השפעתו על המחקר המדעי, על הטכנולוגיה, או על האמנות , ועל ייצור הידע והחדשנות באיראן, הינה מוחשית, ותתרום להאצת הצמיחה והפיתוח של המדינה מבחינה מדעית”.
כבר באוקטובר 1979 התייחס האייתוללה חומייני למדענים, מרצים, חוקרים וסטודנטים שברחו מאיראן.
בחודשים הראשונים שלאחר המהפכה האסלאמית, ואמר” ”…אומרים שיש בריחת מוחות… המוחות האלה אינם מוחות מדעיים, המוחות האלה הם מוחות בוגדניים…“
אחרי שחומייני בא בטענות לאלו שנמלטו על נפשם או סתם רצו ללמד וללמוד כמו בכל אוניברסיטה אחרת בעולם, חצי שנה לאחר מכן, בנאום מאפריל 1980 ,קרא חומייני החביב שכה דאג לאיראן, ”לטהר את האוניברסיטאות מאלו הקשורים למערב…“ ואם המנהיג העליון חומייני אומר, בריוני המשטר עושים את דברו, במהלך אלים שנמשך שלוש שנים, חומייני אכן “הצליח” וגרם לסגירתן של אוניברסיטאות, והתגברות בריחת המוחות מאיראן.
די מהר הבינו האייתוללות שאי אפשר לנהל מדינה מתפקדת, רק עם בוגרי לימודי דת, והחלו לנסות לתקן את מה שהצליחו ברוב “כישרון” להרוס, וקידמו תכניות לפיתוח האוניברסיטאות והמכונים הטכנולוגיים, וכחלק מהניסיון לשקם את ההשכלה הגבוהה באיראן, לאחר שרבים מסגל ההוראה באוניברסיטאות רבות פשוט ברחו מאיראן, או נרדפו כאויבי המהפכה, ומצאו עצמם במקרה הטוב מחוץ לאוניברסיטה, ובמקרה הרע בכלא, המשטר החל לשלוח סטודנטים לתארים מתקדמים, ללמוד במיטב האוניברסיטאות במערב, חלקם נאמני משטר מוצהרים, חלקם אולי פחות, אבל מה שבטוח, המשפחות נשארו מאחור, לחכות שיחזרו לאיראן, לאחר השלמת התארים.
כתוצאה ממאמצי המשטר להחזיר את הלימודים לקמפוסים באיראן, אפילו אפשרו האייתוללות לאגודות הסטודנטים באוניברסיטאות לחזור לפעילות, אבל אם לרגע חשבתם שהמשטר שיחרר את הרסן, אספר לכם שהדיכוי בקמפוסים נמשך ואף התגבר, ואם במהלך שנות התשעים של המאה הקודמת, מדי פעם צצה לה איזו מחאת סטודנטים, רובן לא יצאו מגבולות הקמפוס.
בשנת 1999 שוב היו מחאות סטודנטים, ולמרות איסור של הממשלה על הפגנות, הם יצאו לרחוב, וכבר אז נשמעו קריאות נגד המשטר, כולל הקריאות “מוות לדיקטטורים”, והפגנות שהחלו עם דרישה לרפורמות, המשיכו עם דרישה שהמשטר יעמיד לדין את האחראים לדיכוי האלים ולירי במפגינים (איכשהו נשמע מוכר).

בתחילת שנות ה 2000 שוב החלו מחאות סטודנטים, אבל לא מסיבות פוליטיות, אלא יותר עקב תנאים בקמפוסים ובעיקר במעונות הסטודנטים, ובהם איכות הירודה של המזון שהוגש לסטודנטים, או מחאת הסטודנטים ב 2003 על כוונת המשטר להתחיל לגבות מהסטודנטים שכר לימוד, והיות והסטודנטים ברוב חוצפתם, קראו קריאות נגד המשטר, האייתוללות כדרכם בקודש, קבעו שהזו מחאה פוליטית ואלפים נעצרו, בהמשך באמת החלו גם מחאות פוליטיות, שהגיעו לשיאן באירועים סביב הבחירות באיראן בשנת 2009.

ואיך הסיפור המשיך?
למרות שהמשטר בנה מחדש את האוניברסיטאות באיראן, ומתגאה באיכותן, וטוען להיות חלקן מהטובות בעולם, בריחת המוחות מאיראן נמשכת ללא הפסקה כבר ארבעים שנה.
סטודנטים שסיימו תואר ראשון, מגישים בקשות ללימודי תואר שני בחו”ל, וכך גם עם בוגרי תואר שני, המגישים בקשות ללימודי דוקטורט במדינות העולם, רבים מאלו שיוצאים מאיראן ללימודי בחו“ל לא חוזרים למולדתם, ונשארים בפזורה האיראנית ההולכת וגדלה בעולם.
וקשה שלא לחשוב בהקשר הזה, על האירוניה שלמרות כל הרפש שבכירי המשטר אומרים על המערב, וכל הרטוריקה מלאת השנאה נגד ארה”ב, איכשהו ילדיהם חיים חיי רווחה בארה”ב, ומדינות מערביות אחרות, ואם הם יצאו ללימודים, הם כמו רבים אחרים, לא טורחים לחזור (חלקם אכן יצאו ללמוד, חלקם לא) כמובן שגם כיום כמו בעשורים האחרונים, ישנם הסטודנטים שנשלחים ע”י המשטר ללמוד, ולאלו מובטחת עבודה המתאימה לכישוריהם, לכשיחזרו לאיראן, אבל לסטודנטים אחרים המסיימים את לימודיהם, בין אם באיראן ובין אם יצאו ללימודים בחו”ל, יהיה די קשה למצוא עבודה במקצוע אותו למדו.
אם חשבתם שפשוט ישנה תחרות, וכמו בכל מקום בעולם, מקומות העבודה מחפשים את הסטודנטים המצטיינים תחילה, אז אספר לכם שבאיראן, גם לסטודנטים מצטיינים, כולל לכאלו שהתחרו בתחרויות סטודנטים בינ”ל שונות, וזכו במדליות בתחרויות כגון האולימפיאדה למתמטיקה, או בפיזיקה, לא תמיד תימצא עבודה מתאימה (או בכלל) ועל ההשלכות לכך, ניתן ללמוד בפרסום של סוכנות הידיעות הממשלתית האיראנית ISNA( שאם עוד לא ידעתם, שמה המלא: Agency News Students Iranian )שבו נאמר שבין השנים 1993 ל 2017 היגרו מאיראן %62 מאלו שזכו במדליות אולימפיות שונות בהיותם סטודנטים…
תופעת הגירת בעלי מקצועות אקדמאיים מאיראן הגיע לממדים שהשפעתה הן מבחינת אובדן ההון האנושי, והן מבחינת הפסדי התל”ג המגולמים בתופעה, וכאמור ההשפעה על כל המתרחש באיראן (גם אם לא נגמר בפיצוץ) הייתה הופכת בכל מדינה נורמאלית לנושא המחייב טיפול יסודי של הממשלה.
באיראן מדובר בהיקפים גדולים בכל קנה מידה, ועל פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של איראן, ומשרדי ממשלה אחרים, לאחרונה הייתה עלייה מקצב של כ 180-150 אלף אנשי מקצועות אקדמאיים מאיראן מהגרים לשנה, לקצב של כמאתיים אלף אקדמאים שמהגרים מאיראן בשנה.
הנושא אינו חדש, ודבר השתקף בדוח של קרן המטבע העולמית בשנת 2009 ,שבו דורגה איראן במקום הראשון בבריחת המוחות, מבין המדינות הלא מפותחות, וכאמור בשנים האחרונות התופעה הולכת ומחריפה.

קצת מספרים
• מאז המהפכה האסלאמית שכה הטיבה עם העם האיראני הקורס תחת עולו של המשטר, היגרו מאיראן מעל 1.3 מיליון איש. (מתוך אומדני המשטר על כ 8-7 מיליון אנשים ממוצא איראנים בעולם).
• מאז המהפכה האסלאמית ב 1979 ,כ 700 אלף סטודנטים, למדו מחוץ לאיראן.
• כיום לומדים מחוץ לגבולות איראן מספר שיא של כ 130 אלף סטודנטים (בנתונים רשמיים שמפרסם המשטר, מדובר על מספרים שונים, שנעים בין כ 48 אלף סטודנטים איראנים הלומדים בחו”ל, לכמאה אלף, אבל בחלק מהמקומות מדובר רק על “אליטות” ובחלק מדובר על כל הסטודנטים, המספר אותו הבאתי בפניכם, מסתמך על נתוני מקורות זרים, המסכמים את מספרי הסטודנטים הלומדים במוסדות לימוד אקדמיים שונים ברחבי העולם)
• רק כ %10 מהסטודנטים הלומדים מחוץ לאיראן, מביעים רצון לחזור לאיראן בתום הלימודים (!).
• לשם השוואה אספר לכם שרק לפני עשור, רק כ %17 מהלומדים בחו”ל חזרו לאיראן.
 כנקודה למחשבה, אספר לכם שבשנת 1979 לפני המהפכה האסלאמית, כ %90 רצו לחזור לאיראן.
• כ 110 אלף איראנים, מועסקים באוניברסיטאות שונות בעולם, וכדי שיהיה לכם סדר גודל, ולשם השוואה, אספר לכם שבכל האוניברסיטאות ומכוני המחקר באיראן, מועסקים כ 300 אלף אקדמאים.
 כנקודה למחשבה, אזכיר לכם שרבים מהבוגרים המצטיינים באיראן, היגרו למדינות אחרות…
• באיראן לומדים בכל מוסדות הלימוד האקדמיים השונים, כ 7.4 מיליון סטודנטים.
• אחוז האבטלה הרשמי מבין בוגרי האוניברסיטאות, עומד כיום על %3.40…
• בשנה שעברה היגרו מאיראן כ 900 פרופסורים.
• לפי נתוני המשטר, בשנים 2015 עד 2020 ,חזרו לאיראן בממוצע שנתי כ 1500 בוגרי תארים.
 בשביל הקוריוז אציין כי לפי נתונים רשמיים, בשנת 2020 ,מתוך כל הסטודנטים האיראנים שלומדים
מחוץ לאיראן, כ 12 אלף סטודנטים איראניים, למדו בארה”ב (!)
אתם רואים נכון, המשטר האיראני מאפשר לכ- 12,000 סטודנטים ללמוד אצל השטן הגדול!
אבל תהרגו אותי אם אני מבין, מדוע ארה”ב מאפשרת לאבסורד הזה להתרחש…

אז מה משטר האייטללות אומר על בריחת המוחות?
יכול להיות שלא יפליא אתכם ללמוד שלמרות הנתונים המתפרסמים ע”י גורמים רשמיים, ולמרות שישנם גורמים רשמיים שמזהירים מפני השלכות בריחת המוחות וההגירה מאיראן, ולמרות נתונים סותרים שהמשטר מוציא ומפרסם, מבחינת המשטר, בכלל לא מדובר בבעיה, וזו תופעה כלל עולמית של הגירה,והמשטר לא מבין למה יש גורמים הרוצים להכפיש את איראן הנפלאה, שהרי לפי דוברי המשטר, ”קידום המדע הוא מעמודי התווך של התפתחות המדינה“ בהקשר זהן נאמר: ”בעשורים האחרונים, הרפובליקה האסלאמית של איראן, נוקטת צעדים יעילים לקידום המדעי של המדינה…“ אז קטונתי מלהתווכח עם דוברי המשטר על יעילות צעדי המשטר…
וכדי להלל ולפאר את הישגי המשטר שכה מיטיב לנהל את איראן המתפוררת, מוסיפים דוברים שונים ומספרים לכל מי שרוצה לשמוע, שאיראן בכלל מטפסת בדירוגים הבינ”ל של איכות האוניברסיטאות (אמנם ישנם באיראן מוסדות אקדמיים טובים, אבל עוד רחוקה הדרך להשתלבותן בין המוסדות הנחשבים כטובים בעולם…), וכן אומרים שאיראן גם מטפסת במעלה הדרוג של מדדי החדשנות העולמיים ) ועל זה נאמר הכל יחסי, ועדיין יש הבדל בין סטרטאפ ניישן, לבין אייתוללה ניישן…)

ולסיום דברי ההלל והשבח העצמי של המשטר, אוסיף שאיראן טוענת למקום של כבוד בכמות הפרסומים המדעיים, של חוקרים איראנים, ובנושא זה אציין שאכן בשנים האחרונות חל גידול בכמות הפרסומים המדעיים המתפרסמים באיראן, חלקם אף מתפרסמים בכתבי עת מדעיים בעולם, ולכן גם עוברים ביקורת עמיתים, אבל האם הכמות מעידה על האיכות, כשמדובר בפרסומים בפרסית ללא ביקורת עמיתים כמקובל בעולם המדעי? תרשו לי להיות ספקן במידת מה.
אוסיף ואספר לכם שלפי משטר האייתולות, ישנה בכלל תופעה הפוכה, של איראנים רבים השבים למולדתם, ביניהם גם מי שסיימו את לימודיהם באוניברסיטאות זרות, אציין כי בבדיקה שטחית, מצאתי שאכן ישנם סטודנטים איראנים שחוזרים בתום לימודיהם, ובנוסף להם ישנם גם איראנים אחרים שחוזרים למולדת לאחר שנים, חלקם ממדינות דרום ומרכז אמריקה, חלקם ממדינות אסיה, אחרים ממדינות אפריקה, ואני מניח שייתכן שגם ממדינות אירופה וצפון אמריקה, ואציין כי לדברי המשטר, חזרו לאיראן בשנה שעברה, כ- 1700 אליטות, ואילו השנה צופים במשטר שיחזרו לאיראן מלימודים בחו”ל, בין 800 לאלף בוגרי תארים אירנים.
בנוגע לחוזרים לאיראן, עולות שתי שאלות:
האחת – האם מדובר בתופעה בעלת היקף גדול ? ולהבנתי (ושוב אומר, מבדיקה שטחית) התשובה שלילית.
והשאלה השנייה והיא די מטרידה, ואיכשהו מסתבר שהמשטר לא שש לדבר עליה: לאיפה נעלמו חלק מהאקדמאים שלמדו בחו”ל וחזרו לאיראן “ ?
מסתבר שלפי הרחש העולה מהרשתות החברתיות האיראניות, ישנם איראנים שחזרו לאיראן לאחר לימודים בחו“ל, ומאז נעלמו מבלי להשאיר עקבות. למרות שלא הצלחתי למצוא מידע רשמי בנושא, להבנתי לא מדובר במספרים גדולים, אבל זו תופעה שלא מוצאת ביטוי בתקשורת המוסדית האיראנית או העולמית.
מילה לסיום
במאמר זה הבאתי על קצה המזלג, מעט מהמידע על תופעה נרחבת, המשפיעה על כל תחומי החיים באיראן, ונמצאת בשיח האיראני כבר שנים רבות.
להבנתי בריחת המוחות ואנשי מקצוע מיומנים ומנוסים מאיראן, משפיעה על איכות המחקר המדעי באיראן, על איכות הפיתוח הטכנולוגי, על התכנון והייצור, וכן על מצב התחזוקה של ציוד במפעלים ותשתיות לאומיות, וכך גם על איכות הטיפול הרפואי, ובנוסף לכל אלו, גם להפסדי תל”ג בסדרי גודל מאוד משמעותיים. אבל לא פחות חשוב, שהתנהלות המשטר מול הסטודנטים באוניברסיטאות, ובריחת המוחות עליה דיברנו, כמו גם תוצאותיה, משפיעים גם על מצב הרוח הלאומי, ובסופו של דבר זה משתקף במחאות שרואים.

קרדיט: אביעד- ערוץ מבט למזרח התיכון  קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות איראניות