“הגענו למצב קריטי”… הבצורת מאיימת על מדינות המגרב

לשינויי האקלים היו השלכות חמורות על חקלאים בתוניסיה, לוב, אלג’יריה ומרוקו.מספר הסכרים שהדלדלו ממים, העצים והבארות שהתייבשו, מאיים לשלול את פרנסתם של מאות חקלאים.

דוגמה לכך היא סכר סידי סאלם, המספק מים לכשלושה מיליון תוניסאים. מפלס המים של הסכר ירד ב-15 מטרים מרמת המילוי הגבוהה ביותר שנרשמה בסתיו 2018, כאשר המדינה הייתה עדה לגשמים עזים שגרמו למשקעים רבים.

“אחרי עשרות שנים של שינויי אקלים איומים, הגענו למצב קריטי”, אמר המהנדס שריף אל-קסימי לסוכנות הידיעות הצרפתית.

“לא ירד גשם ממשי מאז 2018, ואנחנו עדיין משתמשים במי הסכר” שנאגרו מאז אותו תאריך, הוסיף.

הוא הוסיף כי באוגוסט האחרון הייתה המדינה עדה לגל חום בו הגיעה הטמפרטורות לשיא של 48 מעלות, והסכר איבד 200 אלף מ”ק ליום בגלל גורם האידוי.

אחוז מילוי הסכר, הממוקם בצפון מערב תוניסיה, ירד ל-17 אחוזים מהקיבולת הכוללת שלו, רמה היסטורית, בעוד סכרים אחרים נותרו ברמה של 31 אחוזים.

מכון המשאבים העולמי מדרג את מרוקו, תוניסיה, לוב ואלג’יריה בין שלושים המדינות החשופות ביותר למחסור במים על פני כדור הארץ.

בַּצוֹרֶת

בשנים האחרונות, הבצורת נעשתה תכופה יותר וממושכת יותר, והן היו חמורות יותר עבור חקלאים רבים, לפי AFP.

עם התקרבות עונת הקטיף, עצים רבים נושאים פירות קמלים, והבצורת עיכבה את זריעת גרעיני החיטה, וכתוצאה מכך, קציר מוגבל של הפירות גורם לחקלאים לקחת על עצמם יותר חובות.

“מי התהום בצפון אפריקה מתייבשים עקב מחסור בגשם וספיגה מוגזמת” של מים, אמר איירון וולף, פרופסור לגיאוגרפיה במכון האמריקאי באורגון.

הגשמים האחרונים באלג’יריה איפשרו מילוי מחדש של סכרים לרמה של 32.6 אחוזים, אך המלאים נותרו חלשים למרות זאת באזור המרכז (9 אחוז) ובמערב (18 אחוז).

השריפות באוגוסט חשפו גם את מחסור המים שחוותה מדינה שנאלצת להשתמש במי שתייה להשקיה ותעשייה, בשל הטיפול מחדש הלקוי שנדרש בשפכים.

במרוקו אמר שר החקלאות מוחמד סדיקי כי ארצו רשמה ירידה של 84 אחוזים בכמות המשקעים מתחילת השנה ובהשוואה לשנת 2020. בסוף אוקטובר האחרון עמד קצב המילוי של הסכרים על 36 אחוזים.

בשנתיים של בצורת הידלדלו מלאי המים בדרום מרוקו, דבר שמאיים על היבולים שבהם תלוי האזור, וניתוק המים בלילה למיליוני תושביו, לפי דיווח קודם של  רויטרס .

הבעיות הנגרמות עקב גשמים לא סדירים ודלדול מי התהום מתגברות מדי שנה במדינה שבה 40 אחוז מהמשרות תלויות בחקלאות, המהווה 14 אחוז מהתמ”ג.

ראוי לציין כי יבול הדגנים של מרוקו בשנת 2020 היה פחות ממחצית מהרמה של 2019, מה שאומר עלויות יבוא נוספות של מאות מיליוני דולרים.

דו”ח שהוציא המועצה הכלכלית, החברתית והסביבתית של מרוקו, גוף מייעץ רשמי, הזהירה כי ארבע חמישיות ממשאבי המים של המדינה עלולים להיעלם במהלך 25 ​​השנים הבאות.

היא גם הזהירה מפני הסכנות לשקט חברתי עקב מחסור במים. בשנת 2017, 23 בני אדם נעצרו לאחר הפגנות על מחסור במים בעיר זגורה שבדרום-מזרח המדינה.

הממשלה אמרה בינואר שהיא תוציא 12 מיליארד דולר על הגדלת אספקת המים בשבע השנים הבאות, על ידי בניית סכרים חדשים ומפעלי התפלה.

עליית טמפרטורות, ירידה בכמות הגשמים ושינויי אקלים גורמים לבצורת וכתוצאה מכך ליבול נמוך יותר.

ובדו”ח אחר של רויטרס שפורסם בנובמבר האחרון, הוא הצביע על כך שכמות הגשמים ירדה מתחת לשני שלישים מהממוצע ארוך הטווח בתוניסיה, מחסור שמודלים אקלימיים מצביעים עליו כעשוי להיות דבר של קבע.

באוגוסט, גל חום בצפון תוניסיה העלה את הטמפרטורות ל-49 מעלות צלזיוס, הגבוהות ביותר מאז 1982, והמחוזות הצפוניים חוו את עונת הקיץ החמה ביותר אי פעם.