מקורות ערביים: הגז שיוזרם ממצרים ללבנון דרך ירדן וסוריה- ישראלי.

פגישה של שרי האנרגיה המצרים, הירדנים, הלבנונים והסורים התקיימה בעמאן, ביום רביעי, להסכמה על מתווה הובלת גז ממצרים ללבנון דרך ירדן וסוריה..

במהלך הפגישה הוסכם:
*- קיום ישיבה נוספת לדיון במחירי מכירה ודמי מעבר בתוך 3 שבועות.
*- סקירת הצרכים המעשיים ומצבם של קווי הגז בסוריה ולבנון תוך 3 שבועות.

*- ירדן הגישה דיווח על מצב הצינור בתוך שטחה, ואמרה כי היא מוכנה, למעט תחנת מדידת נפח הגז עם סוריה, והמליצה לבחון את 600 המטרים הראשונים של הצינורות בין התחנה לסוריה.

צפוי כי ישיבה נוספת תתקיים בסוף החודש.

בשנת 2020 החלה ישראל בייצוא גז  למצרים, לאחר שחברת “דולפינוס” המצרית חתמה על חוזה עם חברת “דלק” הישראלית לייבא 85 מיליארד קוב גז ישראלי (משדות תמר ולוויתן) בשווי של כ- 20 מיליארד דולר, תוך 15 שנים, בקצב של 200 מיליון קוב של גז ליום, עם אפשרות להגדיל ל -400 מיליון קוב באמצע 2022

הגז הישראלי מועבר מחברת דלק הישראלית למצרים באמצעות קו תת ימי, ומשם מועבר דרך צינור הגז המצרי לירדן (7 מיליון קוב ליום).

כעת ניתן להניח, ביתר תוקף, כי האמירויות עומדות מאחורי עסקת חברת “גז אלשאם” – الشام للغاز, לפיה יירכש גז מישראל וישלח לסוריה ולבנון – כך טוען מכון מחקר סורי.

בהצהרה קודמת של שר האנרגיה הישראלי, הוא אמר: “שלוש המדינות, ישראל, מצרים וירדן משתפות פעולה זו עם זו, ומחוברות לרשת הולכת גז מאוחדת, וזה יתרום לחיזוק השלום והביטחון במזרח התיכון”.

ראוי לציין כי מצרים מייצאת את הגז שלה לאירופה לאחר הנזלתו, ומצרים וישראל בוחנות את הרחבת קו ימי נוסף מישראל למצרים, ומצרים פועלת לשיקום מפעל ההגז בעיר דמיאט, אשר אינו פועל בשל המחלוקת בין החברות הספרדיות וינוסה לבין חברת Eni האיטלקית, שמחזיקות 80% מהבעלות על המפעל וממשלת מצרים מחזיקה 20% מהבעלות.