חומייניזם – דוקטרינה – פרק ראשון בסידרה

תקציר

בסדרת הפרקים הבאה נסביר על מאפייני החומייניזם, הדוקטרינה החומייניסטית וכו’, שווה לעקוב😊

בפרק זה נעסוק באג’נדה של חומייני ובדוקטרינה של חומייני.
האייתוללה רוחאללה ח’ומייני (Ruhollah Khomeini), מייסד הרפובליקה האיסלאמית של איראן והמנהיג העליון במדינה, הוא אחד האנשים המעצבים והמשפיעים ביותר על המחשבה האסלאמית הקיצונית בעידן המודרני.

האג’נדה האיסלאמיסטית והפופוליסטית של חומייני – שנקראה על ידי המלומד ארוונד אברהמיאן (Ervand Abrahamian) “חומייניזם” – ביצע הקצנה של האסלאם והנחתה את האיסלאמים השיעים בתוך ומחוץ לאיראן. מורשתו של חומייני הולידה או השפיעה ישירות על ארגונים קיצוניים אלימים גדולים, כולל משמרות המהפכה האסלאמית באיראן (IRGC), כמו גם ארגון הטרור והמפלגה הפוליטית הלבנונית חיזבאללה, והמיליציות השיעיות העיראקיות שהוקמו לאחרונה. ח’ומייני מואשם בביצוע הפרות חמורות של זכויות אדם. (BBC News, Atlantic, Reuters, Washington Post, Human Rights Watch, Constitution.com)

האידיאולוגיה המגדירה של חומייני מתמקדת במגוון נושאים, כולל סמכות דתית מוחלטת בממשל ודחיית כל התערבות והשפעה מערבית. חומייני הפך את התפיסה השיעית של האיסלאם וילאיאט-א-פקיה (vilayat-e faqih) שלטון איש הדת במדינה- לאפוטרופסות המשפטן -על מנת להעמיד את כל מוסדות הדת והמדינה של איראן בשליטת איש דת אחד. יורשו של ח’ומייני, המנהיג העליון האייתוללה עלי חמינאי (Ali Khamenei), מסתמך על האידיאל החומייניסטי כדי להמשיך במדיניותו הפנימית הסמכותית ותמיכה בטרור בחו”ל. ( Al-Islam, Islamic Parliament Research Center, New York Times)

יותר מ-32 שנה לאחר מותו, הפילוסופיה ותורתו של חומייני ממשיכים להשפיע על כל רבדי המערכת הפוליטית של איראן, כולל הבחירות ה”חוקיות” והנשיאות של איראן. בראיון לטלוויזיה האיראנית Press TV, אמר הפרופסור ללימודי האסלאם בלונדון, מוחמד סעיד בהמנפור (Mohammad Saeid Bahmanpoor) כי חומייני “הפך למושג. הוא עלה על גבולות האינדיבידואליות שלו”. כפי שציין המלומד האיראני עלי רזא אסראגי (Ali Reza Eshragi), “הפוליטיקה באיראן מוגדרת במידה רבה על ידי ניסיונות לתבוע את מורשתו של חומייני. להישאר נאמן לאידיאולוגיה שלו היה מבחן הלקמוס לכל פעילות פוליטית ברפובליקה האיסלאמית”. ( Al-Monitor , New Republic , Press TV , Asia Times).

הדוקטרינה החומייניסטית

“אם לא תיכנע לאומה, האומה תעמיד אותך במקומך.”
רוחאללה חומייני, פברואר 1979

האייתוללה ח’ומייני האמין בעליונות האסלאם. הוא הגדיר את מדינתו המהפכנית – הרפובליקה האסלאמית של איראן – כשומר האסלאם, ומגן על הדת מפני מה שנתפס בעיניו כחילול הקודש מהמערב. ( Al-Islam, חומייניזם: Islamic Parliament Research Center, Constitution.com).

כאחראי על מדיניות זו, ישב ח’ומייני על משטר זה כמנהיג העליון של המדינה, בעל סמכות מוחלטת על המדיניות הכלכלית, הדתית והצבאית של איראן. מאז מותו בשנת 1989, המשטר האיראני המשיך להשתמש בדוקטרינות החומייניסטיות כדי להצדיק את מדיניותו של דיכוי קשה מבית ותמיכה בטרור העולמי.

Vilayat-e Faqih – האפוטרופוס של המשפט האסלאמי

“אלוהים הקים את הרפובליקה האיסלאמית. ציית לאלוהים ולנביאו ולבניכם בעלי הסמכות. “
רוחולה חומייני, 1941

חומייני טען לשלטון מוחלט כמנהיג העליון הראשון של איראן. בכך הוא הסתמך על פרשנות מחודשת של הפילוסופיה השיעית של המאה התשיעית Vilayat-e Faqih – שמירה על המשפט האיסלאמי. ח’ומייני אמר שלמשפטן שמונה צריך להיות בעל הסמכות הגבוהה ביותר על התחומים הפוליטיים והדתיים של איראן על מנת להבטיח עמידה ב”חוק האלוהי, כיוון שרק אז יכולה ממשלה כזו להתקבל על ידי אלוהים ביום תחיית המתים”. פרשנותו השנויה במחלוקת של ח’ומייני לVilayat-e Faqih שונה מאוד מהפרשנויות השיעיות המסורתיות, שבהן סברו החוקרים כי במדינה איסלאמית ניתן להעניק למשפטן מלומד סמכות דתית תוך השארת סמכות פוליטית בידי המדינה. יישום המשטר של vilayat-e faqih היה הראשון מסוגו במדינת לאום מודרנית. (Al-Islam, Hudson Institute, New York Times, Oxford Dictionary of Islam, Oxford Dictionary of Islam, Oxford Dictionary of Islam).

בשנת 2009, מפקד משמרות המשמרות מוחמד עלי ג’אפרי (בתמונה למעלה) אמר כי כל מי שידבר נגד הממשלה יוגדר כאויב המדינה

בשנת 1979, ח’ומייני קבע את הנוהג של vilayat-e faqih באיראן, והעניק לעצמו כוח חסר תקדים כ”משפטן השומר”.

לאחר חידושו של הרעיון של ח’ומייני, איראן עיגנה את vilayat-e faqih בחוקתה, ובכך הצדיקה את תפקידה הסמכותי של המנהיג העליון במדינה. איראן השתמשה גם בדוקטרינה זו כדי לשמור על נאמנות הצבא שלה ושלוחות הטרור. החוק האיראני הופך את האמונה והמחויבות ל-vilayat-e faqih לתנאי הכרחי לחברות בכוחות ה-IRGC המדכאים במדינה. גם המיליציות השיעיות כמו חיזבאללה (Hezbollah), ארגון בדר (Badr), קטאיב חיזבאללה (Kata’ib Hezbollah) ואסייב אהל אל-חאק (Asaib Ahl al-Haq) נרשמות ל-vilayat-e faqih, ואז הם נשבעים אמונים למנהיג העליון של איראן. ( Constitution.com, Islamic Parliament Research Center, New York Times, Christian Science Monitor)

בשנת 1979, ח’ומייני קבע את הנוהג של vilayat-e faqih באיראן, והעניק לעצמו כוח חסר תקדים כ”משפטן השומר” הראשון. מאז, קיימים איראנים המערערים על סמכותו של המנהיג העליון ומתמודדים עם נידוי, עונשי מאסר ממושכים או גרוע מכך. בשנת 1989, בבחירות למנהיגות דחה חומייני את האייתולה חוסיין עלי מונטזרי (Hossein Ali Montazeri) שהתמודד על ההנהגה, עקב ביקורת של חוסיין עלי על ח’ומייני. מונטאזרי ואייתוללות נוספות – כמו האייתוללה הגדולה סייד מוחמד קאסם שריאטמאדרי (Mohammad Kazem Shariatmadari) – הוכנסו בסופו של דבר למעצר בית בגלל שהתנגדו בפומבי וביקרו את המנהיג העליון. ( Amnesty International, Telegraph, Telegraph, Associated Press, BBC News, New York Times, Telegraph, International Campaign for Human Rights in Iran).

המשטר הקשוח והמדכא של איראן נמשך גם תחת יורשו של ח’ומייני, האייתוללה עלי חמינאי. כמו במשטרו של ח’ומייני, גם אלה שהתנגדו לעמדותיו של חמינאי נתקלו בדרך כלל באיומים (במקרה הטוב). בשנת 1997, ארגון זכויות האדם גינתה את האלימות הפיזית על המלומד האיראני הרפורמיסטי ד”ר עבדול קארים סורוש (Abdol Karim Soroush) שנשלחו ע”י גורמים הקשורים לממשלה. חמינאי גם יצר רשת של מה שמכונה “קומיסרים פקידים”, סוכנים הנאמנים לחמינאי שהוכנסו במספר רמות של הממשלה, הצבא ואנשי הדת. ( New York Times, Washington Institute for Near East Policy, Carnegie Endowment for International Peace, U.S. Institute of Peace, Washington Institute for Near East Policy, Human Rights Watch).

חמינאי גם שולט כמעט ברמה מוחלטת בדמויות פוליטיות איראניות, כולל נשיאי איראן. בשנים 1997 עד 2005 עצר חמינאי רבים ממאמצי הרפורמה של נשיא איראן מוחמד ח’טאמי (Mohammad Khatami), שביקש להוריד את מערכת המשפט ושאר גורמי המדינה מתחום שליטת המנהיג העליון. באוגוסט 2000 הנחה חמינאי את הפרלמנט לסיים דיון בשאלה האם חוקי העיתונות של איראן מדכאים את התקשורת. ח’טאמי הודיע ​​על כישלון סדר יומו ברפורמה בשנת 2003 ועזב את תפקידו בשנת 2005. הוא המשיך לתמוך ברפורמה בממשלה למרות התנגדות ממשלתו של חמינאי. משרד המשפטים באיראן הכריז על הפסקת תקשורת עם ח’טאמי ב-2010 ושוב ב-2015, למרות הבטחותיו של הנשיא חסן רוחאני לשחרר את ההגבלות על התקשורת וחופש הביטוי. ( Chicago Tribune, National Interest, BBC News, BBC News, Guardian).

ח’טאמי לא היה המטרה היחידה של ממשלתו של חמינאי. המשטר הכניס פקידים כאלו ואחרים שניסו להכניס רפורמות למעצר בית, וכוחות הביטחון הגיבו להפגנות באלימות איומה. לאחר הבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 2009, אמר מפקד משמרות המשמרות, מוחמד עלי ג’אפרי, לתקשורת האיראנית כי כל מי שידבר נגד הממשלה יוגדר כאויב המדינה. ואכן, מיליציית Basij של משמרות המהפכה – ארגון צבאי שהוטל עליו לשמור על תמיכה פנימית במהפכה – השתמשו באלות ושרשראות כדי להעניש כל מי שנחשד בהפגנה נגד השלטון. ( New York Times, Human Rights Watch).

ההתנגדות לשלטון האייתולה נמצאת בסכנה יומיומית. דו”ח משרד החוץ האמריקאי משנת 2015 ציין כי ממשלת איראן “אסרה, חסמה, סגרה או צנזרה פרסומים שנחשבים לביקורת כלפי גורמים רשמיים”. איראן אף אוכפת את עונש המוות על “עלבונות נגד זכרו של האימאם חומייני ונגד המנהיג העליון של הרפובליקה האיסלאמית”. לאחרונה במרץ 2017, ממשלת איראן ממשיכה לעצור עיתונאים ופעילי רשת חברתיים בגין פשעים כגון העלבת רשויות המדינה, העלבת פקידי דת והעלבת המנהיג העליון. (קמפיין בינלאומי לזכויות אדם באיראן , ועדה להגנה על עיתונאים , משרד החוץ האמריקאי , רויטרס , CNN , דו”ח מיוחד של האו”ם על מצב זכויות האדם ברפובליקה האסלאמית של איראן , דו”ח מיוחד של האו”ם על מצב זכויות האדם ברפובליקה האסלאמית של איראן ).

לקראת הבחירות לאיראן לנשיאות ב-19 במאי 2017, הדגיש חמינאי שוב את סמכותו העליונה באזהרה כי יתערב אם העם האיראני לא יקבל את תוצאות הבחירות. למרות טענות איראן על בחירות חופשיות והוגנות, על כל המועמדים לזכות קודם כל באישורו של חמינאי להיכנס למירוץ. באפריל 2017 הכריז נשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמדינג’אד (Mahmoud Ahmadinejad) על כוונתו להתמודד שוב, ודחה את המלצתו של חמינאי שלא להתמודד, שבוע לאחר מכן, מועצת האפוטרופוסים של איראן, שנערכה בפני חמינאי, פסלה את אחמדינג’אד ויותר מ-1,600 מועמדים אחרים מהשתתפות בבחירות. ( Al-Monitor, Reuters, Guardian, Guardian, Reuters, CNBC).

חמינאי מחזיק השפעה דומה על הבחירות למועצה באיראן, שם גם מועמדים לחקיקה נבדקים על ידי מועצת האפוטרופוס, שחצי מחבריה מתמנים ישירות על ידי חמינאי. המנהיג העליון ממנה גם את ראש מערכת המשפט באיראן, הממנה מועמדים לפרלמנט לששת התפקידים הנותרים במועצה. למרות שהיו רשומים להתמודד בבחירות לפרלמנט של פברואר 2016 במדינה, כ-12,000 איש, למשל, למועצת האפוטרופוס הייתה סמכות לצמצם את הרשימה ל-6,000 מועמדים. (Reuters, BBC News, New York Times, Deutsche Welle, Reuters, U.S. Institute of Peace, Constitution.com).