עולם התת קרקע והמנהור בחזבאללה

חזבאללה כארגון טרור חשאי וממודר עם צורך להגן על נכסיו הן מפני ישראל והן מפני תושבי וכוחות הביטחון הלבנוניים, עסוק מזה שנים רבות בניצול תת הקרקע לצרכיו המבצעיים.
כמו בכל תחום, גם עולם התת קרקע עבר תהליכים ופיתוחים והוא השתכלל במהלך השנים. בנוסף ניתן להצביע על דפוסי פעולה שונים ורמת חתימה בשטח שונים וככל שמתרחקים מהגבול כך החשאיות יורדת.
באופן כללי ניתן לסווג את עולם התת קרקע לכמה משפחות:

*- מנהור טקטי לצרכי לחימה – המוכר בשמורות הטבע
*- מנהור אסטרטגי לצרכי לחימה – מנהרות טילים ואמל"ח, מפקדות.
*- מנהור לצרכי שליטה ושרידות – מכלול מנהרות שליטה ותנועה ברחבי ביירות.

מנהרות לחימה ושהייה במרחב דרום לבנון החלו להיחצב כבר בתחילת שנות ה- 2000 בעבודה סיזיפית ואיטית בכלים קטנים וחתימה נמוכה. צה"ל נתקל באירוע תוך כדי לחימה עם מעט מידע מוקדם אודות התופעה, היקפה ומיקומה. מתחמי התת-קרקע היו קטנים יחסית וכללו מספר קטן של חדרים ומנהרת כניסה ויציאה, לעיתים במיקום שונה ובגובה טופוגרפי שונה.

ככל שהארגון התחבר יותר לסוריה ולאיראן כך החל לאמץ ולהעתיק את מודל השרידות לאמל"ח ולעבור למנהרות חצובות בכלים גדולים, כלים ייעודיים למנהור ובהתאם לגדלים ואורכים של המנהרות. למנהרות תמיד יש פונקציה ייעודית ומבנה בהתאם. אלו מנהרות שמיועדות לתנועה של אמל"ח, ליכולת לצאת ולשגר, לאחסן אמל"ח ולשרוד תקיפה אווירית. לשהייה במנהרה יש יתרונות בתחום השרידות אך חסרונות בתחום גמישות ההפעלה, פגיעות וחשיפה.

בתווך העירוני סביר שהוקמה רשת מנהרות עניפה בסגנון המטרו העזתי. מעצם השהייה של נסראללה וצוותו מתחת לאדמה בבונקר פיקוד מוגן ופעיל, יש להניח כי הרשת מאפשרת תנועה ומעבר ממחסה למחסה, יציאה בחלקי עיר שונים וכמובן תנועת צוותים להפעלת אמל"ח שנמצא בעיר, לרוב בתת קרקע כמו חניונים ומרתפי בניינים.

חציבת מנהרה היא אירוע משמעותי לארגון ולמדינה. לחציבת מנהרה, גם מנהרה צרה ומצומצמת כמו מנהרות החצייה של הארגון שסוכלו במבצע "מגן צפוני" נדרש תקציב גדול, המון זמן והשקעה של כוח אדם. ככל שהפרוייקט חשאי יותר וממודר פחות אנשים מעורבים בו והקצב איטי. חלק מהפרוייקטים דורשים מעטפת של סיפור כיסוי להסביר את הפעילות הרבה של כלים ומשאיות, זה נדרש בעיקר בתווך עירוני או כפרי מיושב.
בשטח פתוח, אין כמעט יכולת הסתרה של פרוייקט מנהרו בגלל החתימה והפגיעה הקשה בשטח גם אם מתאמצים מאוד להחביא אותו. מה שניתן לעשות בעיר, לפעול מתוך מבנה קיים ולהסוות פחות או יותר את פעילות הוצאת החומר, אין כמעט דרך להסתיר בשטח הפתוח שבו כל פגיעה וצלקת ניכרים בכיסוי לוויני או גיחת צילום.
כמויות החומר המוצא הן אדירות ובהתאם לכמות ניתן ללמוד על היקף הפרוייקט והמבנה שלו.

אין כל הגיון וסבירות להשקיע בפרוייקט מנהור ארוך ורחב לצרכי תנועה בלבד או לחיבור אזורי שליטה. יש כן אפשרות לעשות שימוש במנהרות אזרחיות בשטח או במגוון המנהרות הקיים כדי לשפר שרידות ולנוע ממקום למקום.
תוואי מנהרה חייב להיות מתוכנן בקפידה בהתאם לטופוגרפיה ולמבנה הקרקע. זה מצריך עבודת מהנדסים מורכבת, ציוד בהיקפים עצומים ולוגיסטיקה שלא ניתן להסתיר. השקעה גדולה מידי לתוואי תנועה שניתן בקלות לחסום את היציאות ממנו ולכן לא יעיל ולא שווה את ההשקעה.

2. אני מניח שחלק מהמידע והידיעות על פעילות מנהור במרחב מבוססת על פרוייקט תשתית של ניצול מי הליטאני, פרוייקט שכולל כמה מקטעי מנהרה שבהחלט יכולות לשמש את הארגון אבל הן לא חוצות מרחבים ותאי שטח.

קרדיט: גיא א. – הפרשן הצבאי של האתר נציב.נט