ממשל טראמפ יוצא לדרך:לוח הזמנים של הפוליטיקה האמריקנית לחודש הקרוב
הערב: השבעת הקונגרס החדש
רבים הם האנשים שעקבו בשנה החולפת אחרי המירוץ של דונלד טראמפ ושל הילרי קלינטון לנשיאות מאשר אלה המעטים שעקבו באותה השקיקה אחרי המירוצים לבית הנבחרים ולסנאט. איך שהוא מאות פוליטיקאים וושינגטוניים עניינו אותם כקליפת השום מול ההצגה שלא נגמרה בבחירות לנשיאות, אך בכל זאת החבר’ה האלה שווים מספר מילים משום שהערב הזה ממש (שלישי) הם יהיו הראשונים שישאו את הפרס שבו הם זכו בנובמבר האחרון – הזכות המפוקפקת לשרת את האומה האמריקנית הנרגנת.
ההשבעה תחל בשעה הקרובה ובמהלכה יצהירו אמונים כל 435 חברי בית הנבחרים, הבית התחתון, וכל 100 הסנטורים מהבית העליון. השלב הבא בסדר היום יהיה בחירת כל בעלי התפקידים בקונגרס ומינוי כל יתר חברי ההנהגה הפוליטית של שתי הסיעות המרכזיות – החל ממנהיגי הרוב והמיעוט, מצליפי הרוב והמיעוט וכלה בבחירת ראשי הוועדות השונות ושיבוצם של כל המחוקקים בתוכן.
למפלגה הרפובליקנית יהיה רוב בשני בתי הקונגרס. יהיו לה 241 צירים בבית הנבחרים ו-52 נציגים בסנאט לעומת 194 צירים ו-48 סנטורים למפלגה הדמוקרטית. בשל כך היו”ר הנבחר של בית הנבחרים יהיה רפובליקני, פול ראיין צפוי להתמנות לתפקיד, והנשיא של הסנאט יהיה סגן הנשיא הנכנס מייק פנס. מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים יהיה קווין מקארתי ומנהיגת המיעוט הדמוקרטי תהיה ננסי פלוסי. מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט יהיה מיטש מקונל ומנהיג המיעוט הדמוקרטי יהיה צ’אק שומר.
הקונגרס ה-115 בתולדות ארה”ב יישאר על כנו לשנתיים הקרובות.
מעבר לשבועת האמונים, לבחירת מנהיגי הסיעות, לשיבוץ חברי שני הבתים לועדות השונות ולכל יתר התפקידים הפנימיים שלהם, יגיע ביום שישי הקרוב הקונגרס אל אחד התפקידים הסמליים ביותר שלו – ספירת האלקטורים. הספירה הרשמית, והסופית באמת, תיערך ביום שישי הקרוב (ה-6 בינואר) בהרכב מלא של שני בתי הקונגרס ובהנחייתו של סגן הנשיא היוצא ג’ו ביידן.
התוצאות לא צפויות להשתנות, ו-304 אלקטורים ייספרו לזכותו של דונלד טראמפ לעומת 227 שייספרו לזכותה של הילרי קלינטון. עם זאת, משהו בכל זאת יוצא דופן יקרה במהלך הספירה כאשר יוקראו ההצבעות של עוד 7 אלקטורים שלא הצביעו עבור אף אחד משני המועמדים המובילים לנשיאות ובכך הם ישברו שיא היסטורי בכמותם. זו גם הייתה מערכת בחירות שבה הצד המנצח במניין האלקטורים הפסיד במניין הקולות הארצי בפער הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית – עוד עדות למערכת הבחירות החריגה הזו.
רק עם סיום ספירת הקולות יהיה ניתן להכריז באופן הרשמי על המנצח בבחירות.
שבירת מוסכמות היא לא רק מזהה אישי של דונלד טראמפ אלא גם של ברק אובמה, שבכניסתו לתפקיד ובמהלך כהונתו התמודד עם ביקורת חדה על ה”סטייל” שלו בנשיאות. הוא הופיע בתכניות הבידור, היה הנשיא ה”קול”, קיים מעט ישיבות קבינט ולא החשיב יותר מדי את הקונגרס. הוא שבר מוסכמות רבות, ועל כן לא מפתיע אותנו שהוא יעשה את זה גם כן בנאום הפרידה שלו.
בניגוד לכל הנשיאים שבאו לפניו מאז הומצא מכשיר הטלוויזיה, אובמה היה היחיד שכמעט ולא נשא נאומים מהחדר הסגלגל. בעבר זה היה האופן המרכזי בו נשיאים היו פונים לאומה – מביאים את כלי התקשורת אל החדר הסגלגל, מושיבים את הנשיא מאחורי השולחן הגדול, מדליקים את המצלמות בשעה 20:00 ומאפשרים לנשיא לדבר אל העם. כך הרגיע ג’ון קנדי את הציבור אחרי משבר הטילים בקובה, כך הודיע לינדון ג’ונסון על פרישתו מהמירוץ לנשיאות, כך הודיע ריצ’רד ניקסון על התפטרותו עקב ווטרגייט, כך הציג רונלד רייגן את תכניותיו הכלליות, כך הכריז ג’ורג’ בוש האב על מלחמת המפרץ וג’ורג’ בוש הבן על התגובה ל-11 בספטמבר. כך באופן כללי דיברו נשיאים אל העם – לבד מברק אובמה שתמיד הצליח למצוא חלופות אחרות למוסכמה המיושנת לדעתו.
את נאום הפרידה האחרון שלו בתפקיד, אם כן, ישא הנשיא אובמה לא מהבית הלבן כפי שהיה מקובל בעשרות השנים האחרונות אלא דווקא מעיר הולדתו שיקגו ביום שלישי הבא, ה-10 בינואר, בשעות הערב. החדר הסגלגל שוב יישאר מיותם.
על מדרגות הקונגרס, ביום שישי ה-20 בינואר בשעה 19:00 בערב (שעון ישראל, 12:00 שעון וושינגטון) ירים דונלד טראמפ את ידו אל על וישבע אמונים לשרת את ארצות הברית ולהגן על החוקה האמריקנית כנשיא ל-4 השנים הקרובות.
את השבועה יאמר טראמפ בפני נשיא בית המשפט העליון ג’ון רוברטס ומול מאות אלפים שיגיעו בקור המקפיא של וושינגטון לשמוע את נאומו הראשון של הנשיא החדש. עוד לפני ההשבעה נהוג שהנשיא הנבחר נוסע במכוניתו או הולך ברגליו בדרך שדרת פנסילבניה לעבר מקום השבעתו. בתום טקס ההשבעה הוא מתחיל לעבוד מהבית הלבן.
כל סדרי הטקס במלואם עדיין לא פורסמו.
נשיאים שמושבעים לתפקידם אינם נושאים את “נאום מצב האומה” המפורסם בשנתם הראשונה בתפקיד. הרי אין להם על מה לדווח לאומה האמריקנית – הם בכלל לא התחילו בתפקיד. אך עם הזמן נוצר הנוהג שבמסגרתו נשיאים מגיעים בתקופה שלאחר השבעתם אל הקונגרס כדי לשאת נאום מיוחד בפני מושב משותף של בית הנבחרים והסנאט שבו הם מציגים את תוכניותיהם לעתיד.
בדרך כלל נאומי מצב האומה מתרחשים בחודש ינואר או בחודש פברואר, ובמקרים של נשיא חדש הוא נושא נאום מיוחד בפני מושב משותף של הקונגרס בחודש פברואר – אך עם דונלד טראמפ קשה עדיין לשפוט. על מנת שנאום כזה ייערך, ייצטרך טראמפ לקבל הזמנה מהקונגרס (באותו אופן שעל פיו הוזמן ראש הממשלה בנימין נתניהו לשאת את נאומו בפני מושב משותף של הקונגרס) ולהיעתר להצעה. אם אכן יוסכם שייערך נאום כזה הוא יתקיים בסבירות גבוהה במהלך חודש פברואר או בשבועות הקרובים.
למשך מאה הימים הראשונים נהוג לתת לנשיא הנבחר מנוחה תקשורתית ולאפשר לו לבצע את תפקידו ולהוציא אל הפועל את תוכניותיו המרכזיות. המחשבה היא שמאה הימים הראשונים הם הימים המעצבים של כל כהונת הנשיא ושמה שלא הספיק הנשיא להכין בהם הוא כבר לא יצליח להעביר לעולם. האגדה הזו תמיד מופרזת, אך יש בה שמץ מסוים של אמת.
בין כה בין כה אפשר לצאת מנקודת הנחה שעם דונלד טראמפ 100 ימי השקט האלה לא יתקיימו. וזה עשוי לקרות בשני המובנים – טראמפ מצד אחד כנראה לא יקבל את השקט התקשורתי המקובל בימיו הראשונים בתפקיד, אך מצד שני גם יכול להיות שהוא דווקא יצליח למרות הכל ובחסות הכוח שלו מהבחירות להוציא אל הפועל לא מעט מתוכניותיו הרבות עליהן הוא דיבר בכל שנת הבחירות.
יש לו הרבה מה לשנות, והרבה מזה צריך להתחיל כבר ביום הראשון.
כבר בעוד עשרה חודשים תיגש ארצות הברית לבחירות נוספות – הפעם לבחירת מושל ניו ג’רזי (כריס כריסטי מנוע מלהתמודד על כהונה נוספת) ולבחירת מושל וירג’יניה (טרי מקאוליף מנוע מלהתמודד על כהונה נוספת), לאיוש מושבים ריקים בבית הנבחרים ואולי גם בסנאט אם יהיו, וכן לראשי הערים ניו יורק, לוס אנג’לס, סן אנטוניו, שארלוט, סיאטל, בוסטון, מיאמי, דטרויט ועוד.
בעוד שנה מהיום יצאו אל הדרך בחירות אמצע הקדנציה שבהן יועמדו לבחירה 36 מושלים מתוך ה-50, 33 סנטורים מתוך ה-100 וכל 435 חברי בית הנבחרים. במהלך חודשי החורף והאביב של שנת 2018 יחלו ההתמודדויות הפנימיות, הפריימריז, על התפקידים השונים ובתחילת חודש נובמבר 2018, שנתיים לאחר הבחירות הקודמות, ייערכו הבחירות הכלליות.
רוב המועמדים לסנאט בבחירות אמצע הקדנציה הבאות יהיו חברי המפלגה הדמוקרטית, כך שהמפלגה הרפובליקנית לא תתקשה כל כך לשמור על הרוב שלה, באופן די חריג בפוליטיקה האמריקנית, אלא אם השנתיים הללו יהיו חריגות.
http://rotter.net/forum/scoops1/372870.shtml