מבצע "יפתח"

eli:

ב-30 באפריל  החל מבצע יפתח במטרה לכבוש את העיר צפת.
ב-15 באפריל, ערב הנסיגה הבריטית מצפת, נכנסו אנשי הפלמ”ח לעיר על מנת לתגבר את מערך ההגנה של הרובע היהודי הנצור. עם נסיגת הכוחות הבריטיים הצליחו הערבים לתפוס נקודות אסטרטגיות בעיר, בהן תחנת משטרה בהר כנען.

ב-28 באפריל כבשו כוחות “הגנה” את תחנת המשטרה של ראש-פינה ומחנות צבאיים שכנים. בהקיפם את הר כנען, הצליחו כוחות פלמ”ח לכבוש את הכפרים בירייה ועין-זייתים מצפון לצפת, משם פתחו פרוזדור דרכו העבירו חיילים אספקה לרובע היהודי הרעב. ב-3 במאי נכנסה יחידת פלמ”ח שנייה לצפת, אך התקיפה היהודית הראשונה, ב-6 במאי, הסתיימה בכשלון; הערבים הביאו תגבורת והחלו להשתמש בתותחים.

תקיפה חדשה, ב-10 במאי, הסתיימה בכיבוש עמדות מפתח בעיר. ערביי צפת, שמנו כ-10,000 נפש, נמלטו מהעיר על אף הבטחות היהודים שלא יאונה להם כל רע. התפתחות זו איפשרה לכוחות יהודיים להשתלט על שטח רציף בגליל העליון והמזרחי.

11 במאי 1948 : העיר צפת נכבשה

צפת נכבשה לאחר קרבות קשים, במהלכם נהרגו שמונה חיילים. האזור היהודי של צפת היה נצור במשך תקופה ארוכה, מוקף על ידי תושבים ערבים וחיילים עיראקים.

15 במאי 1948 : פלישת צבאות ערב

ב-15 במאי 1948, עם סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, פלשו צבאות ערב מחמש מדינות שכנות למדינה הצעירה, שעל עצמאותה הוכרז יום קודם לכן. הפלישה, שהחלה בתקיפת חיל האוויר המצרי על תל אביב, נתקלה בהתנגדות נחושה. מצפון, ממזרח ומדרום החלו להגיע צבאות לבנון, סוריה, עיראק, ממלכת עבר הירדן ומצרים. הכוחות הפולשים היו מציוידים היטב בנשק ובצבא של אותם הימים – ארטילריה, טנקים, משוריינים ונגמ”שים בנוסף למקלעים, מרגמות, נשק קל ואספקה מלאה של תחמושת ודלק.

בניגוד לכוחות הישראליים, שבימי הלחימה הראשונים היו מחוסרי מטוסי קרב, ארטילריה, טנקים וכמעט ללא נשק קל – לרשות מצרים, סוריה ועיראק היו כוחות אוויריים ושפע של תחמושת, שקבלתה הייתה מובטחת בשל היותן מדינות ריבוניות בעלות קשרים עם מדינות זרות.
משלוחי אספקת הנשק שהחלו להגיע מספר ימים לאחר ה-28 במאי, בו התרחש האיחוד בין ארגוני ההגנה השונים, הפכו את הקערה על פיה. שני ארגונים יהודיים – ארגון צבאי לאומי (אצ”ל) ולוחמי חירות ישראל (לח”י) הסכימו לחדול מפעולותיהם העצמאיות (מלבד בירושלים) ולהצטרף לצה”ל.