היהודים האחרונים בבגדד … מותו של “רופא העניים” שופך אור על תנאיהם

מותו של הרופא העיראקי-יהודי ,זאפר פואד אליהו ,השפיעה עמוקות על העירקים, לא רק בגלל עמדותיו ההומניטריות בהן הוא נודע, אלא משום שהעניין הפנה את תשומת הלב לירידה הגדולה במספר היהודים שאכלסו את עירק במשך מאות שנים, וכיום נותרו רק ארבעה.

אליהו, אחד הרופאים האורטופדיים המפורסמים ביותר בעירק שכונה “דוקטור העניים”, נקבר בבית קברות ליהודים בעיר אלסדר – الصدر, בעל רוב שיעי, במזרח בגדאד. לבית הקברות לא מגיעים כיום מבקרים, למעט אדם בשנות החמישים לחייו השומר עליו.

“התפללתי בשבילו כשהוא נקבר”, אמרה אחותו של אליהו, שהעדיפה שלא לחשוף את שמה, לפני קבורתו, והוסיפה: “חבריו השתתפו בהלוויה והתפללו  כל אחד על פי דתו.”

תפילה בבית כנסת יהודי בשעות היום נחשבת לאירוע נדיר בבגדאד בה קיים רק בבית כנסת פעיל אחד.

אף על פי כן, יהודי עירק הם הקהילה היהודית הוותיקה ביותר בעולם, כשהגיעו בשנת 586 לפני הספירה לעירק, לאחר שמלך בבל נבוכדנאצר הרס את מקדש שלמה הראשון בירושלים, על פי הנרטיב המקראי. כ -2,500 שנים אחר כך הם היוו 40 אחוז מאוכלוסיית בגדאד והעדה השניה בגודלה בקרב אוכלוסיית הבירה.

במהלך העשורים הראשונים של המאה שעברה היוו משפחות יהודיות מרכיב חשוב בחברה העירקית. העיראקים עדיין זוכרים, למשל, את ששון חסקל (יחזקאל), שר האוצר בממשלה העירקית הראשונה שהוקמה במהלך המנדט הבריטי והראשון שהניח את היסודות של המערכת הפיננסית של עיראק.

עסקה רעה

בנוגע לתפילות שלהם, אמר מקור המקורב ליהודי עירק לסוכנות הידיעות הצרפתית, שהעדיף גם לא לחשוף את זהותו, כי “הן נערכות, לעתים קרובות, בתוך בתים”, והוסיף כי גם יהודים סובלים כאשר הם מבקרים במחלקות ממשל ומטופלים רע עוד יותר כשהם יודעים שהם יהודים. “.

אדווין שוקר, יהודי שנולד בעירק בשנת 1955 ועזב לבריטניה בגיל שש עשרה, אישר כי בעירק נותרו “רק ארבעה יהודים בעלי אזרחות עירקית ושנולדו להורים יהודים”, למעט באזור כורדיסטן.

בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת, היהודים עברו פוגרום וביזה של רכושם , שבמהלכו נהרגו יותר ממאה יהודים , והידוע בכינוי “פרהוד” – “الفرهود”.

בשנת 1948 הוקמה מדינת ישראל לאחר מלחמה עם מדינות ערב, כולל עירק. כתוצאה מכך, רוב 150,000 היהודים שחיו בעירק עזבו את המדינה הזו, בדרך כלל לא מרצון.

המסמכים האישיים שלהם נלקחו מהם והוחלפו בתעודות המיחדות רק  ליהודים, מה שהפך אותם לפגיעים לאלימות בעת הצגתם, מה שגרם לרובם לחתום על ניירות בו הם מוותרים “מרצון” על לאומיותם ועל רכושם ולעזוב את הארץ. 

שוקר הצביע על כך שהחוק העיראקי הנוכחי עדיין אוסר להחזיר את האזרחות ליהודים שעזבו .  

בשנת 1951 כ 96% מיהודי עירק עזבו את המדינה, ורבים נוספים הצטרפו אליהם לאחר מכן , בשנת 1969 ,עם העלייה בשיעורי ההגירה בעקבות הוצאות להורג פומביות בתלייה של מספר סוחרים, רובם יהודים, שהואשמו בריגול למען ישראל.  עם השתלטות מפלגת הבעת’, לאחר ההפיכה, שונה החוק העיראקי כך שהוא מטיל עונש מוות על מי שהורשע ב”קידום הציונות “, מצב שקיים עד היום.

חיים רגילים

בהדרגה ובמהלך העשורים דעך קיומם של יהודים עירקיים אלה, על רקע מלחמת איראן-עירק (1980-1988), אז הפלישה לכווית והסגר הכלכלי שלאחר מכן נמשך עד נפילת משטרו של סדאם חוסין ב 2003. גם לאחר שלב זה, מספר היהודים המשיך לרדת בעקבות מלחמת עדות ושנים של אלימות עקובה מדם.

עד שבשנת 2009 נותרו רק שמונה יהודים עירקים במדינתם, על פי מידע שהגיע ממברק ששלח דיפלומט אמריקני.

האלימות נמשכה נגד ילדי יהודי עירק. חמושים איימו על תכשיטן, דהב (זאב) פאדל, שלא ימשיך בעבודתו ויחיה בעירק, ומוטב שיהגר הרחק מארצו, מה שאילץ אותו לעזוב את עיראק. אותן נסיבות גרמו לעאמר מוסא ניסים, נכדו של הסופר והכלכלן המפורסם מיר אל בסרי (1911-2005) לעזוב את עירק בשנת 2011.

נאסים, 38, אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי הוא עזב כדי לחפש  “חיים נורמליים” ונישואין, משום שבבגדאד נותרו רק שתי נשים מבוגרות. לפני חצי שנה נפטרה אחת מהן, הגברת מרסל הידועה ואחר כך נפטר דוקטור אליהו ב -15 במרץ.

מנגד, נתונים סטטיסטיים רשמיים מצביעים על כך שיש בישראל 219,000 יהודים ממוצא עירקי, המהווים את הקבוצה הגדולה ביותר של יהודים שעלו מאסיה. הם השאירו אחריהם בתים ובתי כנסת שעד שנת 2003 היו “במצב מצוין עם בעלים ידועים”, אמר שוקר.

הוא ציין כי כדי להחזיר למשפחות היהודיות העירקיות את כל הרכוש שהפסידו  (צריך לשנות את החוק ) שלהשגתו “זקוקים רק לקול אחד בפרלמנט”, אולם כיום, במדינה בה שוררים שחיתות וניהול כושל, נכסים אלה לא במרכז תשומת הלב ודלתותיהם נותרות סגורות.

עם זאת, אלו שניצלו את מצב המלחמה בעיראק, ותפסו את בתיהם של הנוצרים שנמלטו לאחר שנת 2003, נערכים לנצל את ההזדמנות המתאימה לתפוס גם את בתיהם של היהודים.