היום לפני 140 שנה: רצח הצאר ששינה את רוסיה, את הציונות ואת אמריקה
#היוםלפני 140 שנה אירעה אחת הרציחות הפוליטיות החשובות והמשפיעות בהיסטוריה – רצח הצאר אלכסנדר השני.
הצאר אלכסנדר ניקולאייביץ' השני, עלה לכס השלטון ב1855. הביס את העותמנים במלחמת 1877-9, ביטל את הסכם השלום המשפיל שנכפה על רוסיה אחרי מלחמת קרים, ונכנס להיסטוריה כצאר המשחרר, מבטל הצמיתות – שנתיים אגב לפני הצהרת שחרור העבדים של לינקולן.
יש עליו זעם – של בעלי האדמות, האצילים, אבל גם הרדיקלים והאינטליגנציה שחשבו שלא הלך רחוק מספיק, וכך קמה בשנות השבעים של המאה התשע עשרה תנועה מהפכנית, נרודניה וולייה שמה, פירוש השם רצון העם. הם רצו דמוקרטיה מלאה, וחלקם פנו לשיטות טרור, והמטרה הגדולה מכולן היא כמובן הצאר.
באחד במרץ 1881 סטודנט בשם איגנצי גרינביצקי – אחד מארבעה מתנקשים שהטילו פצצות אל מרכבת הצאר מטיל פצצה אל הצאר שיצא מהמרכבה לראות מה מצב הפצועים מהפצצות הקודמות ורוצח אותו. הוא עצמו נהרג בפעולה. ראשי הארגון נעצרו כמובן והוצאו להורג, למעט אחת, גסיה גלפמן היהודיה -חסיה הלפמן שנשפטה למוות אבל היא בהריון, על פי החוק אין להוציא להורג אישה הרה והיא נשפטה למאסר עם עבודות כפיה לכל חייה, ומתה קצת אחרי הלידה.
במקום שבו נרצח הצאר בסנט פטרבורג נבנתה קתדרלת הדם השפוך.
עכשיו לתוצאות: התוצאה הצפויה היתה כמובן שבנו עולה לשלטון במקומו, אלכסנדר השלישי. והוא מבטל מייד את הרפורמות המהוססות, ובהן סוג של חוקה וממשלה של אביו. הוא שם במרכז המדינה שלושה עקרונות – לאומיות רוסית, כנסייה ואוטוקרטיות. כלומר הרעיון היה לרצוח צאר מדכא כדי שהשלטון יהיה דמוקרטי יותר, כמובן קרה ההפך המוחלט.
תוצאה עקיפה חשובה: הקבוצה שרצחה את הצאר נרודנייה ווליה מבקשת לעשות מקצה שיפורים, ולחסל את אלכסנדר השלישי. הפעולה נחשפת, ראשיה מוצאים להורג, ביניהם בן אצילים בשם אלכסנדר אוליאנוב. ההוצאה להורג תשפיע מאד על אחיו הצעיר, ולדימיר איליץ' אוליאנוב שיצטרף למהפכנים כשמטרתו לא רק לחסל את הצאר – אלא לחסל את השלטון כולו. אחרי אלכסנדר השלישי יבוא ניקולאי השני, שני הצארים האחרונים יהיו חדלי אישים, חלשים, אוטוקרטים חסרי כישורים שימוטטו את בית רומנוב סופית.
ואם אלכסנדר השני היה בחיים? בתחילת המאה העשרים, חשוב לזכור, הצמיחה התעשיית הרוסית מהירה יותר משל בריטניה, ארצות הברית וגרמניה. בין 1850 ל-1905 רשת מסילות הברזל צומחת מ1370 קילומטרים ל-64 אלף, רק בארה"ב יש יותר. תעשיית הנפט כמו בארצות הברית, ייצור הפלדה עובר את צרפת. אמנם מרבית התושבים הם איכרים שרק רבע מהם ידעו קרוא וכתוב, אבל היתה צמיחה, ואולי אולי, אם הצאר היה נותר והרפורמה היתה נוטעת שורשים היה נמנע שלטון הטרור האדום והלבן, רוסיה היתה עולה על דרך המלך.
נוסף לתוצאה הצפויה של עליית צאר יותר שמרני ויותר אוטוקרטי היתה גם תוצאה בלתי צפויה: בעקבות הרצח והדיכוי גם העיתונות האנטישמית בעידוד שר הפנים איגנטייב אבל גם תנועת נרודנייה ווליה מאשימים ברצח את היהודים.
אויבי הצאר המשחרר. פחות מחודש לאחר הרצח מתחילים פוגרומים בעיקר בדרום תחום המושב – קייב, חרסון, דניפרופטרובסק, אודסה והם נקראים סופות בנגב – שזה נועד לעקוף את הצנזורה: סופות זה פרעות, בנגב כי זה דרום רוסיה. חודש אחר כך יבואו חוקי מאי שהוציא איגנטייב ובהם עוד גזרות על היהודים.
הפרעות האלה יביאו באופן ישיר להגירה הגדולה של יהודים מתחום המושב – איגנטייב עצמו אמר אחרי חוקי מאי האוסרים על יהודים לעזוב את כפריהם שהדרך היחידה הפתוחה בפני היהודים היא מערבה – והם יקשיבו. עד 1924 יעזבו 2.5 מיליון יהודים את רוסיה. אחוז אחד מהם יגיע לארץ ישראל – העלייה הראשונה, ביל"ו, 90% יגיעו לארצות הברית – המהגרים יהיו בתעשיית הלבוש, ייסדו את הוליבוד, את הפשע המאורגן בשיתוף עם האיטלקים, צאצאיהם יגיעו לצמרת האמריקנית בתקשורת, מוסיקה, מדע, משפטים, רפואה, וול סטריט ומה לא.
רצח הצאר שינה את רוסיה, את הציונות, את אמריקה. משק כנפי הפרפר היכה שוב.
קרדיט: אורן נהרי – עיתונאי, פרשן, מחבר ספרי עיון וכותב קרדיט לתמונה:ויקיפדיה