מאחורי חגיגות הנורוז לשנת 1,400

מעט על הנורוז באיראן ובעולם

ביום שבת ה 20 למרץ, יחגגו העמים האיראנים את הנורוז – ראש השנה הפרסי, שעליו כתבתי במאמר הראשון לאחר פתיחת ערוץ הטלגרם לקוראים.
במאמר הראשון תוכלו לקרוא מעט על הנורוז, מסורות ומנהגי החג, על הדומה והשונה בין הנורוז לחג הפסח שלנו וגם מעט על חג האש שחוגגים ביום הרביעי האחרון שלפני הנורוז.
כבר עברה שנה, והפעם אוסיף מעט על חג הנורוז, פולקלור, אגדות ומנהגים.

הנורוז והמהפכה האסלאמית

בראשית ימי המהפכה האסלאמית, לאחר השתלטות משטר האייתוללות על איראן, ניסו כבר ב 1978 קבוצה של אנשי דת שיעים קנאים, שהתנגדו לטקסים של החג ולמה שהחג מייצג, היות ולטענתם זו עבודת אלילים שסותרת את האסלאם, אבל לאחר שמשטר האייתוללות ראה את הזיקה העמוקה של העם האיראני על כל חלקיו למסורות החג, ואת החיבור העמוק של האיראנים לחג ולטקסים שהפכו להיות חלק מההוויה האיראנית המאחדת לא רק את האיראנים, אלא גם את העמים האיראנים באזור כולו, החליטו לחדול מהניסיון להפסיק את חגיגות הנורוז באיראן.

למרבה האבסורד, גם מחמוד אחמדינג’אד, נשיא איראן לשעבר, וגם חסן רוחאני, נשיא איראן הנוכחי, ניסו לקשר את החג העתיק לדת האסלאם, ואחמדינג’אד הגדיל לעשות בזמן נאום חגיגי לאומה לקראת החג בשנת 2008, כשאמר בניסיון לשוות לחג קשר דתי: “נורוז הוא יום הכנה למימוש הריבונות האלוקית על העולם.” אמר הנשיא לשעבר, והוסיף: “…כל המסורות של נורוז וכל המסדרים והזרמים האיסלאמיים של אבותנו לגבי נורוז מראים את המקום הבולט והנעלה הזה של הנורוז” וכן הוסיף ואמר: “כולנו צריכים לחגוג את הנורוז עם כל הטוב והמסרים של החג, המסתכמים במסר אחד, והמסר הוא של הוקרה וקבלת פנים לאביב האנושות ועידן ריבונותו של שומר האל האחרון, המושיע המובטח…”

* כוונתו היא למהדי – האימאם הנעלם, האימאם ה 12 במסורת השיעית, שעל פי המסורת ישוב לעולם בקץ הזמנים, ויהיה גואל ומושיע העולם והמאמינים, ואם נצוטט את דברי האייתוללה חומייני בנאום משנת 1980: “…עם שובו המהדי יגשים את כל מה שמוחמד לא הספיק לעשות…” אמנם הדברים קוממו את הסונים, אבל התקבלו אצל השיעים באיראן כבשורה לעתיד.

* מבלי לנסות לקשור את הדברים להדתה של חג הנורוז העתיק, אוסיף ואספר לכם שבאיראן, ביום הנורוז נהוג לשלם את הזכאת (الزكاة) כספי הצדקה מיועדים לנזקקים, אחד מחמשת עמודי האסלאם.

קצת היסטוריה פרסית

כדי להבין מעט יותר את האיראנים, צריך להבין קצת יותר מהיכן נובעות המסורות ומנהגים ומה מקורן של מילים, בהקשר לחג העתיק שחוגגים באיראן כבר כ 3,000 שנה, לכן נדבר על מילה אחת קטנה חֲגִיגָה = جشن = Jashn שבנוסף למשמעות של חגיגה, למילה גם פירוש המגיעה מהשפה האווסטית המשמשת בכתבי הקודש הזורואסטריים, ומשמעותה שבח ופולחן, וזה בנוסף ובמקביל לחגיגה, ובכך המילה מתארת את המטרה והמשמעות של התכנסות אנשי הקהילה בימי קדם לטקסים דתיים בשילוב של פולחן עם שמחה ואושר, ובכך נוצק תוכן למילה אחת קטנה – חגיגה.

בתרבות האיראנית העתיקה יש לאדם הטוב מקום בעולם טהור של אור שמחה ואושר, הן במישור הארצי והן במישור הרוחני, ולכן גם יש לאדם אחריות ומשימה – להבטיח שלום עולמי, ולשם כך על האדם לשאוף לטוב ולהילחם ברוע, והכלים שלו במסע של אדיקות ואושר – החיים בעולם הארצי, בדרכו לעולם הבא, הם גוף חזק ורצון חזק עם אמונה בתבוסה הסופית של הרוע וניצחון הטוב.

כדי שיוכל האדם לשמור על גוף חזק ורצון ואמונה חזקים, בין היתר היו החגיגות העונתיות לאורך השנה, והאנשים שהשתתפו בחגיגות שימחו את הנפש, ויש האומרים שהצעירו את הנפש, בזכות השמחה, ההילולה, מחיאות הכפיים, ריקודים ומדורות, שהקלו על העייפות הנפשית, ועזרו לאדם להתכונן להמשך משימת חייו החשובה להילחם ברוע ולהפיץ את הטוב.

ובין החגיגות הרבות של תרבות איראן העתיקה, החשובה ביותר הייתה חגיגת הנורוז.

 

קצת פולקלור

ישנה אגדה פרסית עתיקה על אמו נורוז (عمونوروز = Amo Nowruz) המוכר גם כבאבא נורוז (بابا نوروز = Baba Nowruz) שמופיע בימי הנורוז יחד עם בן לווייתו חאג’י פירוז (حاجی فیروز =Hajji Firuz) שגם לו כינוי נוסף חוואג’ה פירוז (خواجه پیروز = Khwaja Piruz) למרות ששמו: חאג’י בפרסית, מזכיר את המילה חאג’ (حاج) בערבית (מלשון עלייה לרגל) אציין כי אין קשר בין שתי המילים, והמשמעות במקרה הזה בפרסית שונה, והכוונה למעין ליצן, שהולך תוך ריקוד ברחובות כשהוא שר ומנגן בטמבורין, בואם של השניים מציין את תחילת האביב.

על פי המסורת אמו נורוז וחאג’י פירוז, מפיצים שמחה ואהבה כמסורת החג, וחאג’י שר את שירי הנורוז המוכרים ובנוסף מספר בדיחות וחידודים למבוגרים וילדים.

עד כאן תאמרו אולי שמדובר באגדה פרסית נחמדה, אבל אם אוסיף ואספר לכם כי נהוג לתאר את אמו נורוז כזקן חביב ששערו וזקנו העבות בצבע לבן או כסוף, כובע לבד לראשו, חולצה לבנה ואבנט משי כחול מכנסי פשתן וגלימה כחולה, ונעול בנעלי גיבה (گیوه = Giveh) בעלות סוליה דקה לרגליו (נעליים רכות איראניות מסורתיות, שנחשבו בעבר לאיכותיות ויקרות) וכי חאג’י החביב מתואר כמי שפניו מכוסים עם כתמי פיח שחור, ולגופו בגדים בצבע אדום עז, ולראשו יש כובע לבד, או אז אולי יתחיל להישמע לכם התיאור קצת מוכר, ואם אוסיף ואספר כי השניים נוהגים לחלק מתנות חג לילדים, ובחלק מגרסאות האגדה מסופר כי חאג’י פירוז דווקא דורש לקבל מתנות, ואילו אמו נורוז הוא המחלק את המתנות לילדים, אני מניח כי תיאור הצמד והאגדות יזכיר לכם את סנטה קלאוס…

אבל כאן הדמיון מסתיים, והאגדה ממשיכה, ומספרת על דמות נוספת, שיש האומרים שהיא בת זוגו של אמו נורוז ושמה ננה סאמרה (ننهسرما = Nane Sarma = סבתא כפור) ובניגוד לגברת קלאוס שגרה עם סנטה קלאוס בכל ימות השנה ונפרדים בערב חג המולד, שבו סנטה מחלק מתנות לילדים, סבתא כפור ואמו נורוז בכל השנה לא נפגשים, וכאן האגדה נחלקת לזו שמספרת על כי השניים נפגשים רק בליל הנורוז ולזו המספרת שלא רק שכל השנה השניים לא ראו אחד את השני, אלא שגם בליל הנורוז, לאחר שעברה דרך כה ארוכה לראות את אמו נורוז אהובה, מרוב עייפות נרדמה האומללה לפני שהוא בא, וכשהגיע אמו נורוז טוב הלב לא רצה להעיר את אשתו העייפה, וכשהתעוררה עם שחר ראתה שהוא אכל מעט מהאוכל משולחן החג שערכה, השאיר פרח חדש על בגדה, והמשיך לדרכו הארוכה, והיא הייתה צריכה להמשיך לדרכה, אבל היא לא מתייאשת ותמשיך לנסות לראותו בשנה הבאה.
וממשיכה גרסת אגדה נוספת ואומרת שהם לא ייפגשו אף פעם כי אחרת יגיע קיצו של העולם…

 

נורוז מחוץ לאיראן

לפני קריסת ברית המועצות איראן הייתה המדינה היחידה בעולם שהנורוז הוכר בה כחג לאומי.
עמי האזור שהיו במדינות הגוש הסובייטי, לא יכלו לחגוג כמו כיום ומי שהיו חוגגים היו עושים זאת בסתר או באזורים כפריים מרוחקים, ועם התפרקות ברית המועצות החלו לחזור לחגוג בגלוי את הנורוז, וכך בימינו אלה הנורוז הוא חג רשמי – לאומי גם באזרבייג’ן, קירגיסטן, גאורגיה, קזחסטן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, וטג’יקיסטן.

נורוז חוגגים בפקיסטן וגם באפגניסטן שלאחר תום שלטון הטרור האסלאמי של הטאליבן חזרו לחגוג את הנורוז, ונכון לעכשיו זה חג רשמי, למרות שנאסר בתקופת שלטון הטאליבן, היות והם היו מוכנים לקבל רק את קיומו של לוח השנה ההיג’רי, וסירבו להכיר בקיומם של חגים שלא נחגגים לפי האסלאם, (לא בטוח שהחג יישאר רשמי, אם יחזרו הטאליבן לשלטון)

כפי שהזכרתי במאמר הקודם, חוגגים את הנורוז גם בכורדיסטן העיראקית וגם בטורקיה.
והפעם אוסיף שבטורקיה היה הנורוז אסור בחוק עד שנת 2000, ולמרות זאת לא הצליחו הטורקים לעצור את חגיגות הנורוז, למרות מעצרים שיטתיים וכולל מרחץ דמים בשנת 1992 שבו נרצחו 70 כורדים חוגגים ע”י הצבא הטורקי, בסופו של דבר הממשלה הטורקית פשוט החלה לחגוג את הנורוז כיום האביב, או בשמו הטורקי: Nevruz וכן גם בשמות נוספים לדוגמה באזורים שונים באנטוליה כמו Nevruz Sultan או גם Mart Bozumu (זמן הקציר בחודש מרץ) עם מסורות שחלקן ייחודיות לאזורים שונים בטורקיה.

גם מחוץ לאזור במדינות הבלקן – באלבניה ששם ישנה גם קהילת גולים איראנים גדולה, זה חג רשמי, ובמדינות בלקן אחרות, פשוט חוגגים בקוסובו, צפון מקדוניה, בוסניה-הרצגובינה, סרביה,
וכך גם במחוז באיין-אולגי (Bayan-Ölgii) של מונגוליה, זה חג רשמי.
בהודו למרות שהנורוז אינו חג רשמי, יש חוגגים רבים במחוזות בהם ישנן מובלעות פרסיות ושיעיות.

נורוז בשאר העולם

אזכיר כי הנורוז הוכרז ע”י אונסקו כמורשת עולמית לא מוחשית, וכן יום ה 21 במרץ הוכרז ע”י העצרת הכללית של האום כיום הנורוז הבין לאומי.

גם במדינות שאינן מזרח תיכוניות או מרכז אסיאתיות מובהקות, כמו שוודיה נוהגים לחגוג את הנורוז וגם את חג האש – צ’הארשנבה סורי (چهارشنبه ‌سوری = יום רביעי של האדום),
ובקנדה הפרלמנט קבע שיום האביב הראשון ייקרא יום נורוז (ואם אתם לא מאמינים, חפשו את ההחלטה: BILL C-342 משנת 2009) והחלטה זו אינה הראשונה, בית המחוקקים של אונטריו קיבל החלטות דומות החל מ 2003, ואוסיף שג’סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה, נוהג לברך את חוגגי הנורוז בכל שנה, מעניין יהיה לראות את ברכתו הקצרה גם השנה.

במדינות שונות בעולם שיש בהן קהילות מהגרים איראניים או ממוצא העמים חוגגי הנורוז, נוכל לראות את חגיגות הנורוז, כולל בארה”ב, אוסטרליה, בריטניה וגרמניה.

בנוסף אזכיר כפי שציינתי במאמר הראשון על הנורוז, כי ישנם שינויים במסורות הנהוגות בעמים שונים, ורק אוסיף שגם באיראן ישנו שוני בין חוגגים שונים בין אם הבדלים בחגיגות במוצא אתני שונה (כדוגמת הכורדים) או שוני בין מסורות שהשתרשו באזורים מסוימים במחוז פארס (استان فارس) (המחוז שנתן את שמו לפרס לפני שהחלה להיקרא איראן) שבהם נהוג לערוך את שולחן החג הידוע “הפט שין” – שבעת השינים, שגם עליו כתבתי במאמר הקודם, בדרך קצת שונה ובמקום שולחן ‘שבעת השין’ יש את שולחן ‘שבעת המם’ ובחלק מהמקומות הגובלים באפגניסטן, במקום ‘האפט שין’ נראה לפעמים שולחן שבעת הפירות – ‘האפט מיווה’ (Haft Mewa) שזה סוג של קומפוט – מרק פירות אפגני.

האיראנים דואגים לחוגגי הנורוז בעולם, ופרסמו את לוח הזמנים המדויק (על השנייה…) לתחילת חגיגות הנורוז, וכך נדע שבטהראן החגיגה מתחילה בשעה 13:07:28, ואם אתם נמצאים בברלין, אז תתחילו לחגוג בשעה 10:37:28, בפריז בשעה 10:37:28, ובלונדון אף מוקדם יותר החל משעה 09:37:28 אבל אם אתם נמצאים ב LA אז תאלצו לקום מוקדם כי החגיגה מתחילה בשעה 02:37:28…
תהרגו אותי אם אני מבין מדוע לא עושים התאמה לשעה המקומית, כמו שביהדות שעת כניסת שבת מותאמת למקום בו אתה נמצא.

קרדיט: אביעד, מקבוצת נציב, ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון