מה קורה בשדות הנפט והגז בסוריה

הסיפור מאחורי הסיפור של שדות הנפט והגז בסוריה

בהמשך למאמר הקודם, בנושא מסלולי הכסף הלא פורמליים לסוריה, שנכתב בעקבות דיון קבוצה המשותפת לערוץ מבט למזרח התיכון ולערוץ השח-מט המזרח תיכוני, שהתפתח גם לנושא שדות הנפט,
אביא בפניכם הפעם, סקירה קצרה על שדות הנפט והגז בסוריה, בראי העבר, המצב בהווה ומה המגמות לעתיד, תוך שאני ממרחיב את הנאמר בתשובות לשאלות, מקבוצת הדיון (ותודה לכל המשתתפים בדיון)

מה קרה בשנים האחרונות? מי מרוויח משדות הנפט בסוריה?

איפה נמצא הנפט?
רוב שדות הנפט נמצאים במזרח סוריה באזור שבין דיר א-זור לבין אל-בוכמאל בגבול עם עיראק,
רוב שדות הנפט באזור זה, נמצאים בשליטת הכורדים והאמריקאים, וחלק נמצאים בשליטת המשטר.

שדות נפט וגז נוספים נמצאים בצפון, באזור שבין אל-ט’אורה, לאזור תדמור וא-סוחנה, רובם בשליטת המשטר ומחלקם בשליטת הכורדים (והאמריקאים)

חלק נוסף נמצא בצפון מזרח סוריה, באזור חסקה (שם יש גם מספר קטן משדות הגז) שגם הם נמצאים בשליטת הכורדים (ומהווים אזור חיכוך בין הרוסים לאמריקאים)

חלק נוסף מהנפט נמצא באזור משולש הגבולות של סוריה-עיראק-טורקיה,שגם הוא בשליטת הכורדים, ונמצא מצפון מזרחית לחסקה, בין קמישלי (שעקרונית העיר נמצאת לכאורה בשליטה של המשטר, עם כוחות רוסיים הפרוסים באזור, כולל מסוקי קרב Mi-35 בשדה התעופה ומערכות הגנ”א) לבין דיוואר, הנמצאת מול העיר סיזרה (Cizre) הטורקית שמעבר לגבול, אציין כי באזור זה, חלק משדות הנפט, גולשים אל מעבר לקו הגבול, אל תוך שטח טורקיה.

רוב שדות הגז נמצאים באזור המשתרע בין א-סחנה, לא-נאבק (النبك) הנמצאת כ- 80 ק”מ צפונית לדמשק, וכל אלו נמצאים בשליטת המשטר.

זה המקום לציין כי כ 70% משדות הנפט הפעילים / ברי הפקה, נמצאים באזור בשליטה כורדית (יחד עם האמריקאים או רק עם תמיכה וגב אמריקאי)

כווווולם רוצים נתח מהנפט הסורי…

כמובן שהמשטר הסורי, והאיראנים שחתמו עם אסד על עסקה לפיתוח ושדות נפט, ולהפקת נפט, ורוצים באמצעות הנפט להחזיר לעצמם חלק מההשקעה העצומה בסוריה בעשור האחרון.
הטורקים שניסו לשכנע את האמריקאים למסור להם את השדות בהם הם שולטים.
הרוסים שרוצים לתפוס נתח, וכמו האיראנים, רוצים להחזיר חלק מההשקעה שלהם במשטר אסד.
הכורדים שלא רוצים לוותר על מקור הכנסה עיקרי שמחזיק את הכורדים במשחק ההישרדות בו הם נמצאים, וכמובן ארה”ב שתפסה יחד עם הכורדים, שליטה על חלק לא קטן מהפקת הנפט הסורי, ובנוסף גם שיפצה והפעילה מחדש בארות שלא הפיקו נפט, כבר לא מעט שנים.
ולא נשכח את הסינים שרוצים לחדור גם לשוק האנרגיה הסורי.

פיתוח שדות הגז והנפט

חוזי חיפוש ופיתוח שדות נפט וכגד האחרונים שלפני “האביב הערבי” שהביא לחורבן מה שהיה פעם סוריה, נחתמו בין המשטר הסורי, לחברות אנרגיה, בשנת 2006 מול חברת Marathon האמריקאית ומול חברת Soyuz Nefgaz הרוסית, ובשנת 2007 מול חברת Shell ההולנדית, באמצעות חברה מקומית בשם Shell Syria for Oil Development, חוזים אלו לא הספיקו ליצור פעילות הפקת נפט וגז חדשה בשטח עד לתחילת מלחמת האזרחים, ומאז לא נחתמו חוזים חדשים עד אמצע דצמבר 2019.

בסוף שנה שעברה, משטר אסד חתם מול חברת Mercury וחברת Velada הרוסיות חוזה ארוך טווח לחיפוש, פיתוח והפקת נפט וגז (ל 30 שנה) בשלושה בלוקים של אזורי חיפוש חדשים, כולל בצפון מזרח סוריה ובאזור שדות הגז צפונית לדמשק, החוזה כולל גם את ייצוא הנפט המופק, יש הסוברים כי היות והמעט שאפשר למצוא על חברות אלו, גם בבדיקה בשירותי חברת SPARK-Interfax המספקת מידע, אימות נתונים וניתוח חברות בשוק הרוסי ועובדת בשת”פ עם Dun & Bradstreet (D&B), מעלה מידע מועט ביותר, וגם מידע זה נקשר בדרך זו או אחרת, אל יבגני פריגוז’ין בעלי חברת Concord אבל ידוע יותר כבעלי חברת ווגנר הרוסית (Wagner) המספקת שירותי צבא שכירי חרב רוסיים, באזורי מתיחות, והפועלת בין היתר בסוריה ובלוב, ואולי הוא אף ידוע יותר, בכינוי “השף של פוטין”.
כמו כן בחודש מאי השנה נחתם חוזה בין אסד לאיראנים על חיפוש, פיתוח והפקת נפט.

יש להניח כי נראה גם את הסינים חוזרים להתעניין בשוק הנפט והגז הסורי, לאחר שהביעו עניין להיות שותפים בשיקום סוריה. (בפעם האחרונה שסין ניסתה להיכנס לשוק הנפט הסורי, הייתה ב 2009 כאשר חברת Cinochem קנתה את חברת Emerald Energy הבריטית, שעוסקת בפיתוח והפקת נפט בסוריה, בזכיון בלוק 26 המשתרע בין אל-חסקה וצפונה לכיוון הגבול הטורקי, לאזור קמישלי, ומשם לאזור משולש הגבולות, ומזרחה לגבול עיראק, אציין כי ביוני השנה, החברה הבריטית בבעלות הסינית, חזרה יחד עם Gulfsands Petroleum, שותפתה הסורית בבלוק 26, להפיק נפט לאחר כעשור אבוד, בשדה שלפני המשך פיתוח, מסוגל להפיק כ 20,000 חביות ביום, ועם ציפיות שמשטר אסד יוסיף שנים לחוזה, במקום השנים האבודות)
* זה המקום לציין כי הנכס היחיד של החברה הבריטית, הוא הזכיון בסוריה, ואין לה פעילות אחרת.

על כמה נפט בכלל מדובר?

אף אחד לא יודע באמת כמה נפט וגז מופקים כיום בסוריה, לפני תחילת המלחמה בשנת 2011, דובר על עתודות נפט מוכחות של כ 2.5 מיליארד חביות (ועתודות גז של 10.6 טריליון רגל מעוקב) , ואם בשנת 2008 התפוקה הייתה כ- 406,000 חביות ביום, עקב בעיות תחזוקה וחוסר פיתוח של שדות הנפט הקיימים וחדשים, לאחר תחילת הקרבות בשנת 2011 ירדה התפוקה לכ- 353,000 חביות ביום.

לאחר תבוסת דאעש כארגון טרור המנהל מדינה בשטח סוריה, והתארגנותו מחדש כארגון טרור הפועל פעולות גרילה, שדות הנפט כאמור, עברו לשליטת המשטר והכורדים, ועד שאלו הצליחו לחדש תפוקה לרמות סבירות יחסית, ירדה התפוקה בשנת 2018 לכ- 24,000 חביות ביום בלבד.
אציין כי תפוקת הנפט בסוריה הייתה במגמת ירידה מתמשכת בעשור שקדם לפרוץ מלחמת האזרחים.

בארות הנפט עברו בשנתיים האחרונות תהליכי שיקום ושיפוץ, והחזרת יכולת הפקת הנפט, וכיום ישנם אומדנים שונים על הפקת הנפט בסוריה, שמדברים על 35,000 חביות ביום, אבל היות ואף אחד מהצדדים לא מפרסם את נתוני ההפקה של בארות הנפט בשליטתו, אין מידע שניתן להתבסס עליו כעובדתי ומלא.

צריך להבין שלאחר שנות ההרס והחורבן, והמלחמה בדאעש, שהחזיק בשדות נפט רבים ובחלק משדות הגז, והיות ובארות נפט נפגעו בזמן הלחימה, ורמת התחזוקה הייתה ירודה, כל אחד מהגורמים השולטים על שדות הנפט והגז בסוריה, עסוק בשנתיים האחרונות בתיקונים והחזרת בארות הפקה לכשירות, והמשטר גם החל לאפשר פעילות אקספלורציה, לצורך איתור ופיתוח שדות נפט וגז חדשים, וכך נמצא לאחרונה שדה גז חדש באזור א-נאבק.

למי מוכרים את הנפט?

אולי יותר נכון לשאול, למי מכרו את הנפט…?

משטר אסד:

עד 2011 סוריה הייתה מוכרת את הנפט (בין 109,000 ל 150,000 חביות ביום, תלוי בשנה) בעיקר למדינות אירופאיות שונות, ובשנת 2010 מכרו ל: גרמניה (32% מסך היצוא) איטליה (31%) צרפת (11%) הולנד (9%) אוסטריה (7%) ספרד (5%)
מכירות הנפט היוו כ- 30% מהכנסות המשטר הסורי (4.1 מיליארד דולר בשנת 2010)

ככל שידוע לי, כיום המשטר אינו מייצא נפט גולמי באופן ישיר, וכל מה שהוא מפיק מבארות הנפט בשליטתו, עובר לבתי הזיקוק בסוריה.

* אם כבר מדברים על הכנסות הנפט של המשטר הסורי, אספר לכם כי רק משנת 2002 החלו הסורים לכלול את הכנסות מכירות הנפט בתקציב המדינה. זה לא שלא הופק נפט עד שנה זו, אלא שמאז החלה הפקת הנפט בסוריה בשנת 1968 ועד לשנת 2001, המשטר הסורי העלים וגזל מיליארדים מאזרחי סוריה, בתואנה ש: “הכנסות הנפט שימשו להתעצמות המדינה כנגד האויב הציוני…”

 

דאעש בזמן המדינה האסלאמית בשנים 2015 עד 2017:

בעבר כאשר חלק לא קטן משדות הנפט והגז בסוריה (וגם שדות נפט בעיראק) היה בשליטת דאעש, רוב הנפט נמכר לטורקים (כמובן מקורבי ארדואן ומשפחתו היו מעורבים) לפי אומדנים שונים דאעש בשנים בהן שלט בשדות הנפט והגז, הצליח להפיק כ 387,000 חביות נפט ביום וכן כ 7.8 מיליארד מטר מעוקב של גז בשנה (כמות הגז הזו היא שוות ערך לתפוקת הגז השנתית ב 2008,לצריכה המקומית בסוריה).

חלק גדול מהנפט הצליח דאעש למכור דרך גורמים שונים בטורקיה ובעיראק, בסכום הנע בין $10 ל $35 לחבית, וכפי שהזכרתי במאמר הקודם, והכנסות ארגון הטרור רק מהנפט הסתכמו בשנת 2015 בסכום שנאמד בכ- 3 מיליון דולר ביום, אני משאיר לדמיונכם, למי נמכר הגז הטבעי שהופק מבארות הגז, שהוזרם בצנרת הגז הקיימת, לידי לקוח עלום שם, וכמה שילם אותו גורם עלום, עבור אותו הגז, שסופק לו ע”י מי שבו בזמן גם נלחם בו על השליטה בסוריה.
* אציין כי תקציב דאעש באותן השנים, נאמד בכמיליארד דולר בשנה.

הכורדים:

חלק מהנפט שבשדות הנמצאים בשליטה כורדית (עם גב והגנה אמריקאית) נמכר לעיראק, חלק לטורקיה, וחלק למשטר אסד, לגבי הגז אין לי נתונים מאומתים, אך נין לשער כי גם הגז המופק ע”י הכורדים, נמכר למשטר.
לא אכנס לנושא ייצוא נפט סורי, ללקוחות סופיים דרך המתווכים שבדרך, ולא לשמועות שונות בנושא.

לסיכום אומר כי גורמים רבים מעורבים בכל הקשור לתעשיית הנפט והגז הסורית, כולם כולל כולם, רוצים נתח מהפעילות וההכנסות הצפויות, חוזי עבר נחתמו כחוזי PCP = Production Sharing Contract מונח הנהוג בתחום תעשיית הנפט בעולם, ומשמעותו שהחברה החותמת חוזה מול הממשלה, לוקחת על עצמה את כל העלויות והסיכון הכרוכים בחיפוש, ואם יתגלו שדות נפט חדשים, גם עלויות הפיתוח של השדות והבאתם להפקת נפט. והיה ואכן יתגלה נפט ותחל הפקה, עליות אלו יוחזרו לחברה מרווחי מכירות הנפט מבארות ההפקה. נהוג בחוזים אלו, שחלוקת הרווחים מהמכירות, בין הממשלה לבין החברה, נעשית רק לאחר החזר הוצאות החיפוש והפיתוח, ותהיה לפי האחוז המוסכם בחוזה, ועד להחזר ההוצאות, החברה משלמת למדינה רק תמלוגים ואגרות.
יש להניח כי כך גם כפי הנראה צפוי להיות עם חוזים עתידיים.

 

איך הגיע הנפט מבארות הנפט ללקוח?

משדות הנפט והגז שבידי המשטר: שינוע הנפט מבארות ההפקה באזורים השונים מתבצע בשתי דרכים, האחת היא באמצעות מערכת צינורות משדות הנפט, המזרימה את הנפט הנשאב בבארות, אל ריכוזי מכלים ומשם ממשיך הנפט בהזרמה עד למכלי האגירה של בתי הזיקוק של המשטר, קומפלקס בית זיקוק אחד נמצא בצמוד לחומס, והשני נמצא בביניאס (בין טרטוס ולטקיה).
כמו כן מבארות שלא מחוברות מסיבות שונות לצינורות הנפט הפעילים, שינוע הנפט מתבסס על מכליות.

גם צנרת הגז פעילה ומזרימה גז משדות הגז למערכות הגז הטבעי של המשטר, ומשם לתחנות הכח וצרכנים תעשייתיים.

משדות הנפט והגז שבידי הכורדים: שינוע הנפט מבארות ההפקה באזורים אלו גם הוא נעשה בדיוק באותה הדרך, מה שנמכר למשטר אסד, מועבר ברובו בהזרמה באמצעות מערכת הצינורות, מה שנמכר לגורמים אחרים, משונע ברובו במכליות, אל עיראק וטורקיה, ובחלק מהמקרים מועבר הנפט לאסדות – מעבורות קטנות השטות על נהר הפרת, ומשם לעיראק.
אציין כי במכליות, הכוונה למשאית עליה מותקן מכל בעל מספר תאים, כאשר מכלית ממוצעת גדולה, מכילה כ 70 חביות נפט (חבית נפט = כ 159 ליטר)
הגז המופק מבארות הגז, מוזרם בצנרת הגז, וכפי הנראה מגיע ברובו לידי המשטר.

אציין כי בית הזיקוק בבניאס, עבר שיפוץ ממש לפני שבועות ספורים (האיראנים שעזרו בשיפוצים סיפקו חלפים ומהנדסים לפיקוח על העבודה), והזמן שבית הזיקוק היה מושבת, גרם למחסור חמור בבנזין וסולר במדינה, ולכן ראינו את כל תורי הענק לפני תחנות הדלק, ואת מכליות הדלק האיראניות, שהביאו תזקיקי נפט – בנזין וסולר לסוריה.

להשלמת התמונה של תשתיות הנפט,

אציין כי המשטר מפעיל שני טרמינלי נפט, האחד בנמל לטקיה והשני בנמל טרטוס, שניהם בשליטת המשטר. (למסופי נפט אלו, ראינו את המכליות האיראניות מגיעות עם בנזין, כאשר בית הזיקוק שליד טרטוס היה בשיפוצים.

כמו כן תשתיות הצנרת ובארות ההפקה, הם דבר פגיע ודורש תחזוקה קבועה, ותחזוקה לקויה, מחסור בחלפים וכמובן חבלות מכוונות, ותקיפת בארות, צנרת ומתקני בתי הזיקוק, היו דבר שבשגרה במהלך שנות הלחימה, הן ע”י דאעש, הן ע”י ארגוני טרור אחרים, ו/או מורדים שונים, ואף היו גם תקיפות ע”י הקואליציה בהנהגת ארה”ב על מתקני נפט וריכוזי מכליות שבשליטת דאעש, ולאחרונה גם תקיפות של הרוסים על ריכוזי מכליות נפט (האחרונה לפני מספר שבועות).
הפגיעה האחרונה בצנרת גז,הייתה בחודש אפריל השנה, שאז היה פיצוץ צינור גז באזור השליטה הכורדית, לא רחוק מהעיר חסקה, קרוב לשדה הנפט שנקרא אל-גיסבה.

קרדיט: אביעד, מקבוצת נציב, ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון