היחסים בין מדינות המזרח התיכון: לצפות לעתיד במבט לאחור

בלוני ניסוי, כתבות, מאמרי דעה, והטפה דתית – הדרך הכשרת לבבות

כשבוחנים אירועים מהעבר, בראיה רחבה המקיפה תחומים ונושאים שונים, ולכאורה לא קשורים, ניתן לזהות דפוסים היוצרים נתיבים שמובילים תהליכים, וכתמיד במבט לאחור, ניתוח אירועים שכזה, קל יותר לזיהוי מאשר הבחנה בנתיבים אלו בזמן אמת, במיוחד בעידן בו ישנה הצפה של ידיעות חדשותיות מכל סוג בכל פלטפורמה אפשרית, דבר המקשה על ברור המוץ מן התבן, ואיתור הסימנים המעידים לקווים היוצרים נתיב ברור לכיוון מוגדר.

לכל מדינה במזרח התיכון, יש התרבות שלה, והשפה שלה, גם אם רובן דוברות ערבית, קיימים הבדלים בשפה הערבית, לא רק במבטא ובסלנג המקומי, אל גם בדרך הניסוח של הדברים, במיוחד אם הם נאמרים ע”י גורמים רשמיים, או מובאים באמצעות ערוצי התקשורת השונים, בין אם ככתבה עיתונאית, או כמאמר דעה, רצוי מאוד לשים לב לדקויות של ההתבטאות, במיוחד בנושאים רגשים.

לאחר הקדמה זו, אחזיר אתכם לאחור,אל ה- 10 באפריל, כאשר לקראת תחילת חודש הרמדאן, כחלק מהניסיון שלי לעזור לכם להבין את השכנים, פרסמתי בערוץ הטלגרם פוסט קצר שבו המלצתי לכם לצפות בסדרת הרמדאן שונה וחריגה, של ערוץ MBC1 – רשת טלוויזיה בבעלות סעודית, שהנהלתה יושבת באיחוד נסיכויות המפרץ, פוסט שפורסם בדיוק לפני סדרת המאמרים(מבוא, חלק ראשון, חלק שני וחלק שלישי) על השינויים והתמורות שעוברת ערב הסעודית.

לאחר תחילת שידורי הסדרה, ובעקבות הסערה והוויכוח שסדרה זו ונוספות ששודרו במדינות האזור, שדנו ביהודים, לא כמפלצת ובישראל לא כאויב, כתבתי לכם ב 4 במאי, פוסט קצר על הסערה שחוללה הסדרה, במאמר זה, שאלתי את השאלות הבאות:
* “איך זה ישפיע בעתיד על יחסי ישראל עם מדינות ערב?…”
* “איך זה ישפיע על יחסו של הציבור הערבי במדינות השונות כלפי הפלסטינים?”
* “מה יהיו ההשלכות לפלסטינים מעבר להפסד תמיכת הרחוב הערבי?”
וסיימתי את המאמר במשפט הבא:
“אני מניח שנראה את התוצאה בקרוב מאוד, לאחר שממשלה חדשה תושבע ותחל את פעילותה.”
כרגיל בפוסטים מסוג זה, חתמתי את המאמר במילים: עוד נקודה למחשבה…

לאחריו ולאחר פניה של קוראים ושאלות והערות שהופנו אלי, פרסמתי פוסט המשך והבהרות לפוסט שעלה לפניו בעקבות סערת התגובות בעולם הערבי, ובו דיברתי על השוני בתגובות בין מדינות וסיעות שונות, וכהמשך גם פוסטים נוספים, להכרות עם סעודיה קצת שונה ממה שנהוג לחשוב (כגון פוסט זה, או כאן)

אני מציע לכם לנסות לבצע מסע קצר בזמן, לחזור לפרסומים מכל רחבי העולם הערבי, פרסומים בערוצי תקשורת מסורתית, שופרות תעמולה של השלטונות השונים, תקשורת חוץ מוסדית, פרסומים ברשתות החברתיות השונות, הדברים שנאמרו, מקבלים משמעות קצת אחרת, בפרספקטיבה של הזמן שחלף, והסכמים לכינון יחסים דיפלומטיים גלויים ומלאים, בין מדינות ערב שונות למדינת ישראל.

בנוסף לראיית תמונת מצב להלכי הרוח, לנושא הישראלי, בעולם המוסלמי והעולם הערבי, אני מציע לכם לבדוק בעין בוחנת, מה נאמר בערוצי תקשורת המשמשים כלי בידי המשטרים במדינות השונות, ולנסות להבין, האם הדברים שנאמרו לפני חודשים ספורים, והנאמר בימים אלו, יכולים להצביע על התרחשויות עתידיות…

ומדוע אני מזכיר את האמור לעיל?

כאן אני חוזר לדברים בפתח דברי, כי הרי תמיד קל להבין את הדברים במבט לאחור ובכך אעסוק.
(בכוונה אני לא משתמש בביטוי “ראי ההיסטוריה”, כי ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים, השליטים, והגורמים בעלי ההשפעה בנקודות זמן שונות, וכשמתחלף דור או מתחלף שלטון, לפעמים “ראי ההיסטוריה” מתחלף גם הוא, וספרי ההיסטוריה נכתבים מחדש, ובראיה שונה של ההתרחשויות).

ואם נבחן דברים שנאמרו במדינות השונות בחלק מהעולם הערבי, ובחצי האי ערב בפרט, ייתכן כי נוכל להבחין בדפוס שהתפתח, בדברים שנאמרו בראיונות לערוצי תקשורת שונים, במדינות המערב, ובמדינות ערב, ע”י גורמי שלטון ונציגי ממשל רשמיים, דברים שנאמרו בערוצי התקשורת, ודברים שנאמרו במסגדים, בהטפות יום שישי.

בעולם הערבי, ישנם לפעמים פרסומים בכלי התקשורת, ואף בדרשות מטיפים במסגדים נחשבים, אשר משמשים בלון ניסוי של המשטר, כדי לבדוק את יחס הציבור, או כפי שנהוג לכנותו, ‘הרחוב הערבי’, לנושא מסוים, ולעיתים לאחר בלוני הניסוי, ישנה עליית מדרגה בנוסח הדברים ובפרסומים, ונראה כי הדבר נועד לשינוי הלכי רוח בציבור, להכשרת לבבות, לכיוון מסוים שאליו מכוון המשטר של אותה המדינה.

יכול להיות שלאור הנאמר, תשאלו עצמכם, האם הסדרה המוזכרת, אום אהרון, ואחרות בחודש הרמדאן החולף, כגון הקומדיה הסעודית, מוצא 7 (مخرج ٧) נועדו להכשיר את הלבבות ברחוב הערבי, לקראת השינוי מיחסים במחשכים, מאחורי הקלעים, מתחת לשולחן, בין מדינות ערב שונות, ומדינת ישראל?
האם דברים שנאמרו בערוצי התקשורת השונים ודברי מטיפים במסגדים, היו גם הם, חלק מתהליך הכשרת הלבבות שעובר דרך שינוי הלכי רוח, תפיסות עולם ושינוי תודעה, של חלק מהרחוב הערבי?

 

השלכות על הפלסטינים

תוכנית המאה של נשיא ארה”ב דונלד טרמפ, האפשרות לסיפוח שטח בבקעה וביו”ש, והסכמים שלום המתגבשים בין ישראל למדינות ערב השונות, הביאו את הרש”פ להבנה שצפוי שינוי באזור, בין אם ירצו לשנות מדרך הסרבנות של 27 שנה, ולקחת חלק בשינוי ולהיות שותפים למזרח תיכון חדש, ובין אם שוב יסרבו להיות חלק מתהליך שלום אמת, לפלסטינים כבר ברור שרכבת השלום יצאה לדרכה, והם לא עליה.

לאור הפרסומים השונים על סבב נוסף לשיחות פיוס בין הרש”פ לחמאס, הפעם בטורקיה, תחת חסותו של ארדואן, ואפשרות לקביעת מועדי בחירות למוסדות הפלסטינים השונים, למועצה המחוקקת, לנשיאות הרש”פ, ולבסוף גם למועצה הלאומית הפלסטינית, של ארגון אש”ף, עולות מספר תהיות ושאלות.

אזכיר כי היו שיחות פיוס פלסטיניות בעבר, בשנת 2009 נאמר כי ממש בימים הקרובים יחתמו הצדדים הניצים על הסכם פיוס, בשנת 2014 שבפרסומים שונים נטען כי הצדדים רחוקים כדי שעות מחתימת הסכם, ובשנת 2017 בקהיר שבפרסומים נאמר כי הנה עוד מעט, מגיע הרגע שבו הצדדים יחתמו על הסכם הפיוס המיוחל, ובשנת 2019 שאז נאמר שתוך זמן קצר, יחתם הסכם וגר זאב עם זאב מלהקה אחרת…

היות וכמובן רב הנסתר על הנגלה, ולא נציגי הרש”פ ולא נציגי חמאס, מוכנים לספר לציבור שלהם ולעולם במה דברים אמורים, והאם בכלל הסכם פיוס כזה אומר שהפלסטינים יהיו מוכנים להצטרף לתהליך שהחל להתרחש, וסוף כל סוף, להגיע גם הם להסכם עם ישראל, או שהתנאי לפיוס זה הוא דווקא סירוב פלסטיני בהכרה במצב, בו מדינות ערב “רשאיות” לחתום על הסכם עם ישראל, ללא “הסכמה פלסטינית”…

 

האם הפעם זה יהיה שונה?

ייתכן כי רוחות השינוי למזרח תיכון חדש, רוחות של שלום בין מדינות ערב לישראל, בלי אבן הריחיים של הסוגיה הפלסטינית מכבידה על צוואר הצדדים, הן אלו הדוחפת את הרש”פ וחמאס להבנה שהעולם הערבי מאס בסרבנות והטרור הפלסטיני, ובמיוחד בכפיות הטובה הפלסטינית, המתבטאת בשרפת דגלי מדינות ערב, ביזוי מנהיגי מדינות ע”י תמונות שעליהן מודפסות טביעות נעליים, ושרפת תמונות המנהיגים.
ייתכן שהבנה זו של הרש”פ, כי אינם מהווים עוד אבן נגף להסכמי שלום ביו ישראל למדינות ערב, הן אלו שדוחפת את הרש”פ לזרועות חמאס והאחים המוסלמים.

ייתכן כי כל ההפגנות וביטויי מחאה עם מילים חריפות המהוות עלבון והשפלה למדינות ערב, מנהיגים ואזרחים כאחד, וכמובן פסקי הלכה הזויים כמו של המופתי הפלסטיני, האומר שלאזרחי מדינות ערב שיחתמו על נורמליזציה עם מדינת ישראל, אסור להתפלל במסגד אל-אקצה… (בזמן שלמדינות המקיימות יחסים דיפלומטיים גלויים עם ישראל, כגון מצרים, ירדן וטורקיה, אין כל איסור) יגרמו לכך שלא רק הרש”פ תהיה היוזמת של נתק מול המשטרים במדינות ערב, אלא ממה שנראה מהתבטאויות שונות, ייתן כי יהיו אלו מנהיגי המדינות השונות, ואולי אף בעקבות לחץ דעת הקהל של העם, שיחליטו על ניתוק הרש”פ ממוקדי התמיכה הפוליטית מדינית מזה עשרות שנים, ומפנקסי ההמחאות של המדינות שהחזיקו את הרש”פ מבחינה כלכלית מאז הקמתה.

 

ולסיום שוב אשאל שאלות:

לגבי הפלסטינים אני תוהה:
• האם הפעם ייחתם הסכם?
• ואם ייחתם – האם מי מהצדדים יעמוד בהתחייבויות?
• האם הרש”פ יעמיקו את הנתק עם מצרים? עם האמירויות? עם ערב הסעודית?
• ומה יהיה לגבי מדינות ערב אחרות?
• האם הרש”פ מאמינה כי קשר עם טורקיה וקטר, עדיף על קשר עם שאר מדינות ערב (שאינן תומכות אחים מוסלמים)?
אין לי מושג מה ילד יום, אבל תרשו לי להיות ספקן.

ואיך אפשר בלי שאלת השאלות:
מי יהיו המדינות הבאות בתור להיכנס להליך חתימת הסכם לכינון יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל?

 

ואסיים בנימה אישית:

לא ניחנתי בראיית הנולד, רק בראיה קצת שונה ועין בוחנת, ובעזרתן אני נותן מבט במזרח התיכון.
לא ידעתי על המשא ומתן שהתנהל מאחורי הקלעים,והביא לחתימה תקדימית על הסכמים היסטוריים,
ואין לי ידיעה על אלו המתנהלים כך כיום, בסך הכל אני עם מבט בוחן, שאני תקווה שגם מפוקח וצלול.

אין לי התשובות לשאלות, גם אין לי זבוב היושב על קירות לשכות גורמי שלטון במדינות שונות.
יש לי רק סבלנות לבחון את המתרחש, ויש לי תהיות ושאלות, שאותן אני חולק איתכם, הקוראים הנאמנים של הערוץ, בו אני מעלה דברים על איך אני רואה את הדברים המתרחשים בשכונה שלנו, או כמו שמו של הערוץ – מבט למזרח התיכון.

ולמי שמעוניין לצפות בסדרות המוזכרות שעוררו סערה, כאן תוכלו לצפות בסדרת אום אהרון של MBC,
וכאן תוכלו לצפות בסדרת הרמדאן ששודרה בסעודיה, קומדיה בשם מוצא 7, שגם עוררה סערה בגלל שהמקטרגים אמרו כי נועדה לעודד נורמליזציה עם ישראל…

קרדיט: אביעד, מקבוצת נציב, ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון