חשמל בלבנון

שוב עולה לכותרות הביקורת הציבורית על מערכת החשמל הארצית שלא מצליחה להגדיל את שעות אספקת זרם החשמל ברחבי המדינה.

כידוע יש קיצוב שעות חמור באספקת החשמל הממשלתית. בשעות שאין זרם חשמל נאלצים להסתמך על גנרטורים מקומיים (שגם הם תלויים באספקת דלק כמובן).

למותר לציין שבימים חמים אלו, הדבר קשה שבעתיים.

כמו כן ברוב מקומות גם אספקת המים תלויה בזרם החשמל, ולכן הקיצוב פוגע גם באספקת המים.

גם הקורונה נותנת את אותותיה. תחנת הכח ד’וק למשל, נמצאת ברבע תפוקה בגלל שרוב עובדיה חולי קורונה…

להלן דוגמאות לתקצוב החשמל:

*- באזור צור וסביבותיה: שעתיים (!) הזנה, 10 שעות הפסקה.

*- באזור הבקאעה: שעתיים (!) הזנה, 10 שעות הפסקה.

*- בדאחיה הדרומית: שעתיים (!) הזנה, 10 שעות הפסקה.

*- בטריפולי וסביבותיה: שעה וחצי הזנה (!) ו 12 שעות הפסקה.

*- בעיר ביירות: 6 שעות הזנה, 3 שעות הפסקה.

*- בעיר ג’ביל ובג’וניה וסביבותיה: 6 שעות הזנה, ושעתיים הפסקה.

*- הר לבנון: 6 שעות הזנה, שעתיים הפסקה.

אגב, תחנת ד’וק עלתה לכותרות לאחרונה בשל מחאה ציבורית שטענה כי במקום מאוחסנים חומרים כימיים בצורה רשלנית העשויה לגרום לפיצוץ בדומה לפיצוץ שאירע בנמל בירות.

זו התחנה

כמו כן נזכיר כי בעיצומו של הרמדאן היו כמה הפרות סדר בדאחיה הדרומית (בירות) לאחר ימים שלמים ללא חשמל.

קרדיט: צחי פנטון, ברקת