האיבה בין האמירויות לחמאס- רקע

היחסים בין מדינת האמירויות לבין חמאס היו בעבר חמימים בעיקר בזמן שלטונו של שיח’ זאיד בן סולטן, אביהם של השליטים הנוכחיים באבו דאבי. כך למשל בשנת 1998, התקבל שיח’ אחמד יאסין, מנהיג חמאס בארמון השליט באבו דאבי במסגרת ביקור שערך במפרץ. היחסים הטובים הביאו גם להפיכת דובאי למרכז חשוב עבור מימון פעילות חמאס. אנשי עסקים מעזה וכאלה המקורבים לחמאס השתקעו בדובאי, הקימו חברות, השקיעו בפרוייקטים, סגרו עסקאות נשק וניצלו את הקלות היחסית שבהעברת כספים מהאמירות.

המציאות הזו החלה להשתנות אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001 וביתר שאת מאז מותו של שיח’ זאיד. לקח עוד עשור קרי ב-2008 עד שיו”ר הלשכה המדינית של חמאס ח’אלד משעל הורשה לבקר שוב באבו דאבי. למרות שמשטרת דובאי עשתה כל שביכולתה כדי להביך את ישראל בפרשת חיסולו של בכיר חמאס מבחוח בשנת 2009, היחס לחמאס לא השתפר אלא להיפך. אנשי עסקים פלסטינים נכלאו, עסקיהם הוחרמו ונעצרה העברת הכספים. אחד מאותם אנשי העסקים שנעצרו ועונו בכלא האמירתי הוא עבדאלעזיז אלח’אלדי, איש העסקים החשוב ביותר ברצועת עזה ומקורב לחמאס. עד כמה הוא מקורב? בתחילת משבר קורונה “תרם” אלח’אלדי המכונה אבו עמר את בית המלון שלו קומודור על חופי עזה לטובת אזור בידוד עבור חולי קורונה. במהלך 2011 שוחרר אלח’אלדי מהכלא האמירתי בלחץ קטארי והתקבל בכבוד מלכים בעזה.

לפי חמאס, לא רק שהאמירויות עשו הכל כדי להצר את צעדיו בתחום הפיננסי, אלא שהמודיעין האמירתי שלח במשך השנים סוכני ביון תחת כיסוי של “הסהר האדום האמירתי” בכדי לדלות מידע על פעילות הזרוע הצבאית של חמאס. ניתוק היחסים עם קטאר בשנת 2017 הביא בעצם לסיום היחסים בין האמירויות לחמאס כשהסכם הנורמליזציה היא החותמת הסופית לכך.

קרדיט: ערוץ הטלגרם של הד”ר דורון פסקין