הסיפור של מרטין צוויג

פרופ’ ברטון מלכיאל שאמר ש”הוא לא מכיר אף אחד שהצליח להכות את השוק, והוא גם לא מכיר אף אחד שמכיר מישהו אחר שהצליח לעשות זאת” . האמת צריכה להיאמר שאנחנו מכירים מישהו כזה, שלאורך תקופה ארוכה הצליח לתזמן בהצלחה את השוק. זה הסיפור של מרטי צוויג.

זוויג החל להשקיע במניות בגיל 13. הוא עשה את הדוקטורט שלו באוניברסיטת מישיגן. הוא החל לפרסם עיתון השקעות בשם “התחזית של צוויג” בתחילת שנות ה80. בארה”ב נושא עיתוני ההשקעות היא תעשייה של ממש. מדובר במנהלי השקעות השולחים ללקוחותיהם תיק מניות מומלץ על בסיס חודשי. בזמנו העיתונים היו נשלחים בדואר והיום הם נשלחים במייל. העלות השנתית היא בד”כ בין 300-500 דולר. זוויג נתן גם תחזית לשוק, וגם המלצות למניות ספציפיות. הוא היה מקיים פעמיים בשבוע “קו חם”, כדי להגיב לאירועים בשוק בהגדלה או בהקטנת חשיפה למניות.

זוויג, יהודי, היה מהראשונים להביא לניתוח ניירות ערך שיטות כמותיות, שהיום הפכו לנפוצות בעיקר בקרב קרנות גידור. בתחום בחירת המניות תפיסת העולם שלו נתנה עדיפות לחברות צמיחה שלא היו יקרות. מאז 1980 מרק הלברט מבצע בדיקה אובייקטיבית של תשואות עיתוני ההשקעה ומדרג אותם לפי תשואות ומדדי שארפ.

לפי הדירוג של הלברט, צוויג היכה את השוק לאורך 12 שנה שהסתיימו במחצית 1992. הסיכון שזוויג לקח היה 21% נמוך יותר מזה של השוק. בתקופה זו הוא השיג תשואה של 609% בהשוואה לתשואה של 433% של מדד ה Wilshire 5000, שהוא המדד הרחב ביותר לשוק המניות האמריקאי.

את תפיסת העולם שלו סיכם צוויג בסיפרו Winning on Wall Street שיצא ב 1986 ונמכר ב- 77 אלף עותקים.

בספר כותב זוויג ששוק המניות מגיב בעיקר ל- 3 דברים: לשינויים בתנאים המוניטריים (בעיקר ריבית הבנק המרכזי), להלך הרוח של הציבור (אלמנט לעומתי: אופטימיות קיצונית היא שלילית למגמת השוק ופסימיות קיצונית היא חיובית), ולמגמה של השוק בחודשים האחרונים, כשעליות נוטות להביא עליות נוספות ולהפך.

צוויג מראה כי בין 1951 ל- 1988 אילו היינו בשוק בתקופות של הורדת ריבית פדרלית היינו משיגים תשואה של 11.3% לשנה ואילו היינו בשוק בתקופות של העלאת ריבית התשואה היתה 3.4% לשנה בלבד. התשואה של “קנה והחזק” בתקופה זו היתה 6.6% בלבד. בתחילת שנות ה- 90 הפסיק צוויג את הוצאת עיתון ההשקעות שלו ועסק בניהול קרן נאמנות ואח”כ קרן גידור.

תוכנית הטלויזיה הפופולרית ביותר בארה”ב בתחום של שוק ההון היתה בשנות ה80 וה 90 “השבוע בוול סטריט עם לואיס רוקהייזר” שהיתה משודרת בערבי שבת. לתוכנית היו פי 7 יותר צופים מאשר לכל תוכנית טלויזיה אחרת בנושא שוק ההון. מרטין היה אורח בתוכנית ונבחר ל”היכל התהילה” שלה. ב 16 לאוקטובר 1987, יום שישי, מרטי אמר בתוכנית “אני לא מצפה לשוק דובים ארוך אלא להתרסקות שלא תיקח הרבה זמן, משהו שמזכיר את שוק הדובים של 1946 (שירד ב 20%) ו 1962 (שירד ב26%)״. ומה קרה בפועל?

ביום המסחר הבא, יום שני ה 19 לאוקטובר, השוק ירד ב 20%. כפי שצפה מרטי הנפילה היתה קצרה. שוק המניות סיים את 1987 בעליה. מדוע היה מרטי כל כך שלילי? לדעתנו בעיקר מאחר שהפד העלה 3 פעמים את הריבית מאפריל ועד ספטמבר 1987 מ6% ל 7.25%.

רבים ראו בצוייג טכנאי. הוא לא היה כזה לפי ההגדרה המקובלת. הוא לא השתמש בקווי תמיכה והתנגדות, והוא נתן משקל גדול לתחום המוניטרי. בין היתר פיתח את היחס בין פוטים לקולים שסיפרנו עליו. צוויג נפטר ב- 2013 בן 70.

האם תורתו רלוונטית גם היום? התגובה של השוק השנה להורדות הריבית ולהדפסה המסיבית של הפד אומרת שהתשובה היא עדיין רוב הזמן כן.
מדוע “רוב הזמן”? במפולת הדוט קום, הפד התחיל להוריד ריבית עוד לפני שהשוק הגיע לשיא במרץ 2000 והמשיך להוריד אותה ברציפות 12 פעם. זה לא עזר. השוק הגיע לתחתית באוקטובר 2002, כמעט שנתיים אחרי שהפד התחיל להוריד את הריבית. קשה לתזמן את השוק.

קרדיט:ערוץ הטלגרם הראל פיננסים